🕒 פורסם בתאריך: 06/03/2024 12:16
אי שם בפיליפינים חיה ילדה קטנה, אולי היא אפילו עדיין לא נולדה. היא תהיה המטפלת הפיליפינית שלי בעוד כ-20 / 25 שנה.
אני לא מאלה שישמחו להכניס עובד זר הביתה, אני מאלה שיהיו זקנים נרגנים ולא ירצו שמישהו ינהל אותם. כלומר השאיפה שלי היא להתרחק מהתסריט שאני מתארת, ככל שיאפשר לי מצבי. אבל יש להיערך לימים האלה, שעליהם אמר קוהלת "הִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ".
אז זה יומן המסע שלי: המסע להגיע כמו בן אדם לזמנים שבהם לא אוכל לעבוד ואצטרך הרבה כסף כדי לשמור על קיום סביר, ויתכן שלא אהיה צלולה ואנשים יצטרכו להחליט בשבילי.
אני בת 55, סינגלית, עם בן זוג שלא גר איתי ושאין בינינו שותפות כלכלית, ואין לנו שום כוונות הדדיות להתחייבות. עובדת בעבודה קבועה, שכר נטו ממוצע 13 אלף לחודש. 2 ילדים גדולים שאני תומכת בהם תמיכה צנועה קבועה, מעבר לזה כספי ברשותי. חיה בדירה שלי ומתכוונת להישאר בה. חוסכת כ 5000-6000 ש"ח בחודש, יש לי קרן כספית לחרום, פקמ די צנוע שיסתיים בעוד כשנה, קרן השתלמות, קופ"ג ופנסיה גם כן צנועות מאוד. אין לי שום חובות. נוסעת לחו"ל רק כשמממנים לי מהעבודה, אוכלת בחוץ רק כשיוצאים בחבורה, מרוצה מעצמי על ניהול מחושב ואוהבת את חיי הנוכחיים. מתכוונת לעבוד עד גיל הפרישה המקסימלי, ואחר כך למצוא עבודה לגימלאים, כל עבודה. העבודה שלי כיום מתאימה בול לאישיותי, מגדירה אותי ונותנת לחיי משמעות, ובלעדיה אני עשירית בנאדם.
כך שהשאלה שאני פותחת היא לא על העשור הבא אלא על אלה שאחריו.
השאלה היא איך להתארגן לפיליפינית. אז כבר הבנתם שזה הסיוט שלי. אבל באמת השאלה היא איך לחסוך היום באופן שיבטיח, באמת יבטיח, שאוכל לממן מצב סיעודי מתמשך. בגדול נראה לי שקופת גמל להשקעה היא הדבר בשבילי, אבל גם כאן יש שאלות של הרכב הקופה. אין לי כוח לתנודתיות, ואם היה אפשר לקבל תשואה שמבטיחה רק מעט מעבר לשמירת הערך, אני שם. הבעיה היא שכל אפיק שאני חושבת עליו נמצא ברמה כזו או אחרת של סיכון, גם האג"חים, גם הנדל"ן (למשל אם חיזבאללה / איראן הולכים להפיל פה בתים...).
אשמח לעצות, וברור שאני לא רואה בהן ייעוץ או המלצה, אלא חוכמת החכמים. ומה לדעתכם הוא סכום שצריך להגיע אליו לפני גיל 67.
תודה.
אני לא מאלה שישמחו להכניס עובד זר הביתה, אני מאלה שיהיו זקנים נרגנים ולא ירצו שמישהו ינהל אותם. כלומר השאיפה שלי היא להתרחק מהתסריט שאני מתארת, ככל שיאפשר לי מצבי. אבל יש להיערך לימים האלה, שעליהם אמר קוהלת "הִגִּיעוּ שָׁנִים אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵין לִי בָהֶם חֵפֶץ".
אז זה יומן המסע שלי: המסע להגיע כמו בן אדם לזמנים שבהם לא אוכל לעבוד ואצטרך הרבה כסף כדי לשמור על קיום סביר, ויתכן שלא אהיה צלולה ואנשים יצטרכו להחליט בשבילי.
אני בת 55, סינגלית, עם בן זוג שלא גר איתי ושאין בינינו שותפות כלכלית, ואין לנו שום כוונות הדדיות להתחייבות. עובדת בעבודה קבועה, שכר נטו ממוצע 13 אלף לחודש. 2 ילדים גדולים שאני תומכת בהם תמיכה צנועה קבועה, מעבר לזה כספי ברשותי. חיה בדירה שלי ומתכוונת להישאר בה. חוסכת כ 5000-6000 ש"ח בחודש, יש לי קרן כספית לחרום, פקמ די צנוע שיסתיים בעוד כשנה, קרן השתלמות, קופ"ג ופנסיה גם כן צנועות מאוד. אין לי שום חובות. נוסעת לחו"ל רק כשמממנים לי מהעבודה, אוכלת בחוץ רק כשיוצאים בחבורה, מרוצה מעצמי על ניהול מחושב ואוהבת את חיי הנוכחיים. מתכוונת לעבוד עד גיל הפרישה המקסימלי, ואחר כך למצוא עבודה לגימלאים, כל עבודה. העבודה שלי כיום מתאימה בול לאישיותי, מגדירה אותי ונותנת לחיי משמעות, ובלעדיה אני עשירית בנאדם.
כך שהשאלה שאני פותחת היא לא על העשור הבא אלא על אלה שאחריו.
השאלה היא איך להתארגן לפיליפינית. אז כבר הבנתם שזה הסיוט שלי. אבל באמת השאלה היא איך לחסוך היום באופן שיבטיח, באמת יבטיח, שאוכל לממן מצב סיעודי מתמשך. בגדול נראה לי שקופת גמל להשקעה היא הדבר בשבילי, אבל גם כאן יש שאלות של הרכב הקופה. אין לי כוח לתנודתיות, ואם היה אפשר לקבל תשואה שמבטיחה רק מעט מעבר לשמירת הערך, אני שם. הבעיה היא שכל אפיק שאני חושבת עליו נמצא ברמה כזו או אחרת של סיכון, גם האג"חים, גם הנדל"ן (למשל אם חיזבאללה / איראן הולכים להפיל פה בתים...).
אשמח לעצות, וברור שאני לא רואה בהן ייעוץ או המלצה, אלא חוכמת החכמים. ומה לדעתכם הוא סכום שצריך להגיע אליו לפני גיל 67.
תודה.