🕒 פורסם בתאריך: 15/05/2025 11:28
אני סול ואני האדם הכי רציונאלי שאני מכיר.
זה מצחיק כי בדרך כלל אומרים על אנשים שעוסקים באמנות שהם בדיוק ההפך מזה
אבל אצלי זה לא כך. אני רציונאלי מאד, וכשאני אומר מאד, אני מתכוון מאד:
1. כל הגרביים שלי בצבע שחור מאותו הדגם כדי שלא אבזבז זמן על מיון זוגות גרביים. כולן בסלסלה אחת מחכות שאלבש אותן.
2. לרוב אם תשאלו אנשים ממה הם הכי מפחדים הם יגידו ג'וקים או עכברים. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא כספית. כספית מקיפה את חיי האדם המודרני ומאד מסוכנת. אני מרגיש אי נוחות כשאני בחדר מלא מנורות פלורסנט, מחשש שאחת מהם תתנפץ במקרה. אני די בטוח שכספית, למרות שהיא יותר מסוכנת מעכברים או ג'וקים, לא תשובה נפוצה של אנשים ל"מה מפחיד אותך?".
3. אני אתאיסט מוחלט. שלא כמו אתאיסטים חובבנים שאינם מאמינים בקונספטים מומצאים כמו אלוהים, אני אינני מאמין ב*כל* הקונספטים המומצאים, שאנשים שמגדירים את עצמם אתאיסטים משום מה לוקחים אותם כמובן מאליו: יהדות, מדינת ישראל, מדינת פלסטין (מומצאות באותה מידה, כמו כל המדינות האחרון בעולם), כסף, מוסר, גברים ונשים, טוב ורע. כל הדברים האלה הם במקרה הטוב כלי להעברת רעיונות בין הומוסאפיאנסים (ובמקרה הרע והנפוץ, כלי להגבלת מוחות וצרות מחשבתית). בשבילי הם כלים במשחק. כשאני בשדה תעופה אני משתמש בדרכון הישראלי ו"מעמיד פנים" שזאת הזהות שלי, כדי שאוכל להגיע לאן שאני צריך. אם אחטף, הדרכון הזר שלי אולי יוכל לשמש להחזרתי. עם זאת, העובדה שהחברה מזהה אותי כגבר יהודי צעיר עלולה להיות בעוכרי. כך או כך, אני לא אף אחד מהם. אלו הגדרות מומצאות לחלוטין. אני הומוסאפיאנס ממין זכר ותו לא.
4. אני שואף להאמין בכמה שפחות דברים (להאמין זה לחשוב שמשהו נכון מבלי להסיק אותו בעצמך אלא לקבל אותו מבחוץ). אני דוגל בפועל בשם "לסבור". אני "סובר" ("מאמין" בהסתברות גבוהה) בכל מיני דברים. אני לא מאמין בכסף עצמו. אני "סובר" שמחר המוכר בשוכר יאמין בכסף, ויתן לי תמורתו עגבניות אמיתיות. אני מבין את המשחק מתוקף ההבנה של מאחורי הקלעים של האמונה. הדבר היחיד שקיים פה הוא השטיון של בני האדם. אין לכסף כל משמעות אם אתקע איתו על אי בודד. הכסף לא שווה כלום. הוא שווה רק כשבני אדם מאמינים בו.
5. למרות זאת, בעידן המודרני, במיוחד בעידן הבינה ההמלאכותית, אי אפשר להסיק את כל הדברים בעולם בעצמך ולשרוד בצורה אופטימלית. אני "נאלץ" לשים את מבטחי במחקרים, בניתוח אנליטי של בינה מלאכותית ועוד כדי להסיק דברים על העולם, אבל שומר על מוחי חד ונשמר מלקבל כל אמונה סתם כך.
6. שמתי לב שבמשחקי קופסא, או אפילו שעשועונים שאני רואה, אנשים כמעט אף פעם לא פועלים באופן רציונאלי. עם זאת, במשחקים חברתיים זה כנראה המעשה הרציונאלי לעשות. (למשל בתכנית "המרדף" יש כדאיות ללכת על הסכום הגבוה רק אם אתה הרביעי ברשימה. אם אתה הראשון, כדאי ללכת על הסכום הנמוך ולאלץ את הבאים אחריך למלא את הקופה וליטול את הסיכון עבורך. זה לא המעשה החברי ביותר, אבל זה המעשה הרציונאלי במשחק על כסף עם אנשים שאינך מכיר). עם זאת, במדינה קטנה ורכלנית כל כך שסכומי השעשועונים כל כך מזעריים ביחס לקמפיינים שמקבלים אלו שמצטיירים טוב, עדיף לא להיות "הרציונאלי" גם במחיר של אבדן ניצחון. כך שאם הייתי המתמודד הראשון במרדף לא בטוח שהייתי הולך על הסכום הנמוך אלא על הבינוני כדי להמנע מסנקציות חברתיות כלשהן.
במשחקי קופסא כמו סושי go, בו למען האמת שיחקתי פעם בודדה, הגעתי למקום השני (שזה, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל בעיני זה הפסד). הסיבה היא שניתחתי מה האפשרות הכי משתלמת להתקדם במשחק ובאופן טבעי הלכתי איתה לאורך הדרך. אלו שלקחו סיכונים גדולים יותר ופחות רציונאלים (שישתלמו בסבירות נמוכה) אכן נשארו רובם מאחורי, למעט אחד אמיץ שגם "שיחק לו המזל", עקף אותי וניצח. למדתי מהמשחק הזה שבמערכת ההיסקים של סושי go, אם אתה רוצה להגיע למקום הראשון, כדאי להמר באופן בלתי רציונאלי. זה גם בחיים ככה. אני משקיע את הכסף שלי במדדים פאסיביים בידיעה שאני לא אתעשר מזה בצורה מטורפת, ולא אגיע "למקום הראשון", אבל שתמיד יהיה לי מספיק. אבל במשחק כמו סושי go, אם המטרה שלי היא להגיע למקום הראשון, עלי להמר בצורה פחות רציונאלית של הכל או כלום, בתקווה שעם חדות המשחק וקצת מזל אגיע למקום הראשון. לכן אם אשתתף בשעשעון בו רק המקום הראשון זוכה בכסף, אצטרך לפעול משלב מסויים כך.
אבל זה לא כל כך פשוט לשנות את הלך הרוח שלך לפתע כך במערכת היסקים חדשה. זה כמו לספור לא בשיטה הדצימטרית או לפעול בגיאומטריה לא אאוקליאידית. זאת סביבה חדשה, יקום אחר שהונדס כדי לשים אנשים במצבי קיצון כאלו או אחרים. כנראה שמה שיעזור לי נפשית להתמודד בשעשעון כזה היא לזכור שאני לא באמת מאמין בכלום. שהכל הוא רק משחק.
זה מצחיק כי בדרך כלל אומרים על אנשים שעוסקים באמנות שהם בדיוק ההפך מזה
אבל אצלי זה לא כך. אני רציונאלי מאד, וכשאני אומר מאד, אני מתכוון מאד:
1. כל הגרביים שלי בצבע שחור מאותו הדגם כדי שלא אבזבז זמן על מיון זוגות גרביים. כולן בסלסלה אחת מחכות שאלבש אותן.
2. לרוב אם תשאלו אנשים ממה הם הכי מפחדים הם יגידו ג'וקים או עכברים. הדבר שהכי מפחיד אותי הוא כספית. כספית מקיפה את חיי האדם המודרני ומאד מסוכנת. אני מרגיש אי נוחות כשאני בחדר מלא מנורות פלורסנט, מחשש שאחת מהם תתנפץ במקרה. אני די בטוח שכספית, למרות שהיא יותר מסוכנת מעכברים או ג'וקים, לא תשובה נפוצה של אנשים ל"מה מפחיד אותך?".
3. אני אתאיסט מוחלט. שלא כמו אתאיסטים חובבנים שאינם מאמינים בקונספטים מומצאים כמו אלוהים, אני אינני מאמין ב*כל* הקונספטים המומצאים, שאנשים שמגדירים את עצמם אתאיסטים משום מה לוקחים אותם כמובן מאליו: יהדות, מדינת ישראל, מדינת פלסטין (מומצאות באותה מידה, כמו כל המדינות האחרון בעולם), כסף, מוסר, גברים ונשים, טוב ורע. כל הדברים האלה הם במקרה הטוב כלי להעברת רעיונות בין הומוסאפיאנסים (ובמקרה הרע והנפוץ, כלי להגבלת מוחות וצרות מחשבתית). בשבילי הם כלים במשחק. כשאני בשדה תעופה אני משתמש בדרכון הישראלי ו"מעמיד פנים" שזאת הזהות שלי, כדי שאוכל להגיע לאן שאני צריך. אם אחטף, הדרכון הזר שלי אולי יוכל לשמש להחזרתי. עם זאת, העובדה שהחברה מזהה אותי כגבר יהודי צעיר עלולה להיות בעוכרי. כך או כך, אני לא אף אחד מהם. אלו הגדרות מומצאות לחלוטין. אני הומוסאפיאנס ממין זכר ותו לא.
4. אני שואף להאמין בכמה שפחות דברים (להאמין זה לחשוב שמשהו נכון מבלי להסיק אותו בעצמך אלא לקבל אותו מבחוץ). אני דוגל בפועל בשם "לסבור". אני "סובר" ("מאמין" בהסתברות גבוהה) בכל מיני דברים. אני לא מאמין בכסף עצמו. אני "סובר" שמחר המוכר בשוכר יאמין בכסף, ויתן לי תמורתו עגבניות אמיתיות. אני מבין את המשחק מתוקף ההבנה של מאחורי הקלעים של האמונה. הדבר היחיד שקיים פה הוא השטיון של בני האדם. אין לכסף כל משמעות אם אתקע איתו על אי בודד. הכסף לא שווה כלום. הוא שווה רק כשבני אדם מאמינים בו.
5. למרות זאת, בעידן המודרני, במיוחד בעידן הבינה ההמלאכותית, אי אפשר להסיק את כל הדברים בעולם בעצמך ולשרוד בצורה אופטימלית. אני "נאלץ" לשים את מבטחי במחקרים, בניתוח אנליטי של בינה מלאכותית ועוד כדי להסיק דברים על העולם, אבל שומר על מוחי חד ונשמר מלקבל כל אמונה סתם כך.
6. שמתי לב שבמשחקי קופסא, או אפילו שעשועונים שאני רואה, אנשים כמעט אף פעם לא פועלים באופן רציונאלי. עם זאת, במשחקים חברתיים זה כנראה המעשה הרציונאלי לעשות. (למשל בתכנית "המרדף" יש כדאיות ללכת על הסכום הגבוה רק אם אתה הרביעי ברשימה. אם אתה הראשון, כדאי ללכת על הסכום הנמוך ולאלץ את הבאים אחריך למלא את הקופה וליטול את הסיכון עבורך. זה לא המעשה החברי ביותר, אבל זה המעשה הרציונאלי במשחק על כסף עם אנשים שאינך מכיר). עם זאת, במדינה קטנה ורכלנית כל כך שסכומי השעשועונים כל כך מזעריים ביחס לקמפיינים שמקבלים אלו שמצטיירים טוב, עדיף לא להיות "הרציונאלי" גם במחיר של אבדן ניצחון. כך שאם הייתי המתמודד הראשון במרדף לא בטוח שהייתי הולך על הסכום הנמוך אלא על הבינוני כדי להמנע מסנקציות חברתיות כלשהן.
במשחקי קופסא כמו סושי go, בו למען האמת שיחקתי פעם בודדה, הגעתי למקום השני (שזה, תלוי איך מסתכלים על זה, אבל בעיני זה הפסד). הסיבה היא שניתחתי מה האפשרות הכי משתלמת להתקדם במשחק ובאופן טבעי הלכתי איתה לאורך הדרך. אלו שלקחו סיכונים גדולים יותר ופחות רציונאלים (שישתלמו בסבירות נמוכה) אכן נשארו רובם מאחורי, למעט אחד אמיץ שגם "שיחק לו המזל", עקף אותי וניצח. למדתי מהמשחק הזה שבמערכת ההיסקים של סושי go, אם אתה רוצה להגיע למקום הראשון, כדאי להמר באופן בלתי רציונאלי. זה גם בחיים ככה. אני משקיע את הכסף שלי במדדים פאסיביים בידיעה שאני לא אתעשר מזה בצורה מטורפת, ולא אגיע "למקום הראשון", אבל שתמיד יהיה לי מספיק. אבל במשחק כמו סושי go, אם המטרה שלי היא להגיע למקום הראשון, עלי להמר בצורה פחות רציונאלית של הכל או כלום, בתקווה שעם חדות המשחק וקצת מזל אגיע למקום הראשון. לכן אם אשתתף בשעשעון בו רק המקום הראשון זוכה בכסף, אצטרך לפעול משלב מסויים כך.
אבל זה לא כל כך פשוט לשנות את הלך הרוח שלך לפתע כך במערכת היסקים חדשה. זה כמו לספור לא בשיטה הדצימטרית או לפעול בגיאומטריה לא אאוקליאידית. זאת סביבה חדשה, יקום אחר שהונדס כדי לשים אנשים במצבי קיצון כאלו או אחרים. כנראה שמה שיעזור לי נפשית להתמודד בשעשעון כזה היא לזכור שאני לא באמת מאמין בכלום. שהכל הוא רק משחק.