🕒 פורסם בתאריך: 13/11/2025 15:20
היי,
בשנה שעברה התחלתי תואר במדעי המחשב באונ' העברית, לא מתוך עניין אלא סתם כי לא ידעתי מה ללמוד ופרשתי בסוף הסמסטר בגלל דיכאון שנוצר גם בגלל העומס מהלימודים אבל בעיקר בגלל שרשרת אירועים די מבאסת בחיי האישיים שהשפיעה עלי מאוד.
לקחתי הפסקה והתחלתי עכשיו תואר בפכ"ם (פילוסופיה כלכלה מדעי המדינה), כי כל הנושאים הנ"ל די מעניינים אותי ושמעתי דברים טובים על התוכנית... אבל האמת? זה פשוט משעמם! לא מסוגל להקשיב למרצים מבלבלים את המוח, לקרוא מאמרים ולכתוב עבודות זה סבל, והכל מרגיש לי קצת מטופש אחרי המתמטיקה שדי נפתחה לי בשנה שעברה. כל חיי חשבתי שאני הומאני ומסתבר שאני ממש ריאלי כנראה...
קשה לי לראות את עצמי ממשיך ככה עוד 3 שנים.
מה שכן, התחלתי לחשוב על הנדסה, ספציפית על חשמל. נשמע מעניין, טכנולוגי מאוד, ומגוון מבחינת תעסוקה (לא מאוד נהנה מקוד, לפחות לא ברמה שארצה להתעסק רק בקוד ולא כקוד רק כאמצעי).
אבל שנת הלימודים כבר החלה ואני לא יכול לעבור... מה גם שחשמל בעברית נחשב די גרוע לפי מה שהבנתי. חשבתי גם על לימודי מתמטיקה, במקרה הזה אני יכול פשוט להתחיל בסמסטר אביב. נשמע מעניין אבל זו גם התפשרות בגדול...
הייתי מחכה עוד שנה בכיף אבל אני כבר בן 26!! וכבר דיי מותש מכל ההרפתקאות שעברתי בשנה האחרונה... להתחיל תואר בהנדסת חשמל רק עוד שנה, בגיל 27, מרתיע אותי מבחינת כניסה מאוחרת מאוד לשוק והאמת שגם מבחינה חברתית, שמאוד חשובה לי למרות מרומי גילי...
כמו שאני רואה את זה יש לי כמה אופציות:
1. להשאר בפכ"ם, להרחיב כלכלה ו"לזרום", לעשות את המינימום הנדרש ולנצל את הזמן הפנוי כדי להתפתח ולהנות מהחיים ומהחברים, לנסות ולהתחיל לעבוד בתור כלכלן כבר בשנה הבאה, או אפילו לכוון להייטק בתור אנליסט.
2. לעבור בסמסטר הבא למתמטיקה, לעשות תואר במתמטיקה או אולי בדו חוגי עם כלכלה/ לחזור כבר למדמ"ח... (כמו שאמרתי העיסוק המאסיבי בקוד זה turn off, אבל אולי אוכל לכוון לקריירה מעט פחות טכנית).
3. לעבור בשנה הבאה לחשמל בבן גוריון או תל אביב (אני מתקבל), יכול בנתיים בסמסטר הבא לקחת קורסים במתמטיקה בפתוחה או באונ' העברית.
חייב להוסיף עוד הערה שלדעתי היא דיי חשובה - האמת שכסף הוא לא פקטור מאוד משמעותי מבחינתי כרגע. אף פעם לא היה לי את הרצון להיות עשיר אבל כן לחיות בכבוד כמובן. מה שכן, האתגר הקוגניטיבי כן חשוב לי. יש בי מן צמא לידע ואני מרגיש שאני רוצה לממש את הפוטנציאל שלי. הסיוט הכי גדול שלי הוא להרקב בעבודה שלא מעניינת ולא מאתגרת אותי ולהעביר 40 שנה כמו בוט בקיוביקל. כמו כן הדגשתי את המילה 'כרגע' כי יכול מאוד להיות שהמצב יהיה שונה אחרי שאקים משפחה...
מה דעתכם? אשמח לקצת מחכמת ההמונים כי אני מבולבל ברמות ומרגיש ששיקול הדעת שלי לא רציונלי כרגע...
בשנה שעברה התחלתי תואר במדעי המחשב באונ' העברית, לא מתוך עניין אלא סתם כי לא ידעתי מה ללמוד ופרשתי בסוף הסמסטר בגלל דיכאון שנוצר גם בגלל העומס מהלימודים אבל בעיקר בגלל שרשרת אירועים די מבאסת בחיי האישיים שהשפיעה עלי מאוד.
לקחתי הפסקה והתחלתי עכשיו תואר בפכ"ם (פילוסופיה כלכלה מדעי המדינה), כי כל הנושאים הנ"ל די מעניינים אותי ושמעתי דברים טובים על התוכנית... אבל האמת? זה פשוט משעמם! לא מסוגל להקשיב למרצים מבלבלים את המוח, לקרוא מאמרים ולכתוב עבודות זה סבל, והכל מרגיש לי קצת מטופש אחרי המתמטיקה שדי נפתחה לי בשנה שעברה. כל חיי חשבתי שאני הומאני ומסתבר שאני ממש ריאלי כנראה...
קשה לי לראות את עצמי ממשיך ככה עוד 3 שנים.
מה שכן, התחלתי לחשוב על הנדסה, ספציפית על חשמל. נשמע מעניין, טכנולוגי מאוד, ומגוון מבחינת תעסוקה (לא מאוד נהנה מקוד, לפחות לא ברמה שארצה להתעסק רק בקוד ולא כקוד רק כאמצעי).
אבל שנת הלימודים כבר החלה ואני לא יכול לעבור... מה גם שחשמל בעברית נחשב די גרוע לפי מה שהבנתי. חשבתי גם על לימודי מתמטיקה, במקרה הזה אני יכול פשוט להתחיל בסמסטר אביב. נשמע מעניין אבל זו גם התפשרות בגדול...
הייתי מחכה עוד שנה בכיף אבל אני כבר בן 26!! וכבר דיי מותש מכל ההרפתקאות שעברתי בשנה האחרונה... להתחיל תואר בהנדסת חשמל רק עוד שנה, בגיל 27, מרתיע אותי מבחינת כניסה מאוחרת מאוד לשוק והאמת שגם מבחינה חברתית, שמאוד חשובה לי למרות מרומי גילי...
כמו שאני רואה את זה יש לי כמה אופציות:
1. להשאר בפכ"ם, להרחיב כלכלה ו"לזרום", לעשות את המינימום הנדרש ולנצל את הזמן הפנוי כדי להתפתח ולהנות מהחיים ומהחברים, לנסות ולהתחיל לעבוד בתור כלכלן כבר בשנה הבאה, או אפילו לכוון להייטק בתור אנליסט.
2. לעבור בסמסטר הבא למתמטיקה, לעשות תואר במתמטיקה או אולי בדו חוגי עם כלכלה/ לחזור כבר למדמ"ח... (כמו שאמרתי העיסוק המאסיבי בקוד זה turn off, אבל אולי אוכל לכוון לקריירה מעט פחות טכנית).
3. לעבור בשנה הבאה לחשמל בבן גוריון או תל אביב (אני מתקבל), יכול בנתיים בסמסטר הבא לקחת קורסים במתמטיקה בפתוחה או באונ' העברית.
חייב להוסיף עוד הערה שלדעתי היא דיי חשובה - האמת שכסף הוא לא פקטור מאוד משמעותי מבחינתי כרגע. אף פעם לא היה לי את הרצון להיות עשיר אבל כן לחיות בכבוד כמובן. מה שכן, האתגר הקוגניטיבי כן חשוב לי. יש בי מן צמא לידע ואני מרגיש שאני רוצה לממש את הפוטנציאל שלי. הסיוט הכי גדול שלי הוא להרקב בעבודה שלא מעניינת ולא מאתגרת אותי ולהעביר 40 שנה כמו בוט בקיוביקל. כמו כן הדגשתי את המילה 'כרגע' כי יכול מאוד להיות שהמצב יהיה שונה אחרי שאקים משפחה...
מה דעתכם? אשמח לקצת מחכמת ההמונים כי אני מבולבל ברמות ומרגיש ששיקול הדעת שלי לא רציונלי כרגע...