⬅ חזרה לאינדקס

דטרמיניזם ישראלי - מצב הישרודתי מופעל, זקוק לעזרה

🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2025 16:54
שלום לכולם,



לאחר חישוב מחדש של צרכי הפרישה שלי, אני פותח כאן לוג אישי פיננסי, שמטרתו תיעוד קצר וענייני בלבד. אשתדל להימנע מדיונים תיאורטיים וחסרי תכלית.



אשמח מאוד לפידבק, הערות ושאלות בונות מהקהילה.



המטרה המרכזית:



להפריש בכל חודש 9,000 ₪ לחשבון השקעות בהתאם לשלד בסיסי של תכנון פרישה שיצרתי לעצמי.



(הוצאה חודשית ממוצעת עם שכירות כיום = 5,500. אם מכפילים ב: (אינפלציה + 1 ) בחזקת 25 = 14,600 ש"ח רק בשביל לחיות כפי שאני חי היום בעוד בערך 25 שנה).



כדי שזה יקרה, היעד המיידי הוא מציאת עבודה קרובה ככל הניתן ל־12,000 ₪ משכורת, רצוי בתחום ה-QA שבו עברתי הכשרה.



המצב הנוכחי בקצרה:



כרגע מובטל.



סיימתי קורס QA עם ניסיון מעשי. למעסיק האחרון שזימן אותי לראיון הסרתי מועמדות בגלל הצפה כלשהי ותחושת תשישות.



רקע:



בן 35, בעל תואר ראשון בהצטיינות באחד מתחומי מדעי החברה וגם ניסיון במשרות התחלתיות לצד מסגרת התנדבות, גם כרכז מתנדבים. מעוניין לשנות כיוון מקצועי. משנולדתי סוחב איתי איזשהו עול רפואי שמצד אחד אינו פוגם בתפקוד בחיי היומיום אבל מצד שני בדברים הקשורים להגשמה עצמית זה כן מפריע. גם אנשי המקצוע הכירו בכך שהמצב שלי פרובלמטי במובן זה שבייחס לאחרים אני "בסדר גמור" במובן שמותר למדינה ולסביבתי הקרובה לדרוש ממני לעבוד, לשלם מיסים, לשרת בצבא, לצאת מההורים אבל מנגד, לשרוד בהיבטים כמו פוליטיקה ארגונית או להתקדם במעלה הסולם הארגוני וכן הלאה, יהיה לי קשה יותר באופן משמעותי מלאחרים. לעתים מרגיש מתומרן ע"י קולגות או מנהלים, גם אם לא התכוונו לנהוג כך. מה שנקרא, כשיר לחובות אבל מנוע מזכויות.



המצב הנוכחי הוא שאחרי תקופת הקורונה ועוד מספר היבטים אישיים, אני מרגיש מבחינה מנטאלית וגופנית שנסוגתי לאחור ואני הרבה פחות מוטיבציוני. יש לי פחות קיבולת להחזיק מעמד אל מול כל השטיקים, הפוליטיקות, הסינג'ורים והניצולים במקומות העבודה. מנגד, מכיוון שאין לי שום עזרה ואני צריך לממן שכר דירה ולחשוב על העתיד, אין לי יותר מידי ברירות ואני מוכרח איכשהו לעשות קסמים ולמצוא עבודה נורמלית שמרוויחים בה מעל השכר הממוצע במשק.



גבולות ברורים:



אינני מעוניין לחזור לעבודות פיזיות או למוקדים טלפוניים. עבודות אלו אינן רלוונטיות עבורי בשלב זה.



מה הייתם עושים במצב דומה, עם מטרה פיננסית ברורה כמו שהצגתי קודם אבל בתוספת קשיים ובעיות חריגים שמבחינת המערכת והסביבה הקרובה נחשבים לשקופים?



מכירים במקרה עבודות שיכולות להתאים למצב שלי עם שכר מעל הממוצע?
🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2025 17:05
זו בעיני שאלת המפתח



כדי לענות עליה צריך להבין מה בדיוק המצב שלך



בכל מקרה הייתי מחזיר לך שאלה:



א. יש משהו שאתה אוהב לעשות? ואולי אפשר יהיה להכניס ממנו כסף?



ב. האם תוכל להיות עצמאי באיזה תחום? יכול להיות שיעורים או אימונים פרטיים בתחום שמעניין אותך?
🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2025 19:35
המיקוד צריך להיות לדעתי הגעה למקסימום הכנסה.



החישובים לגבי סכום דרוש בפרישה הם משניים - ככל שתשיג משכורת גבוהה יהיה לך קל יותר לעמוד ביעדים.



לגבי פוליטיקה ארגונית, הגעשה הפשוטה ביותר, לפחות בהתחלה, היא לא לדאוג יותר מדי. לעשות את העבודה שלך לפי דרישות המנהלים בלי להתעסק בפוליטיקה. זאת לא הדרך המהירה לקידום אבל כן הדרך להחזיק עבודה טובה.
🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2025 20:35
פשט: תמצא עבודה בQA שמשלמת לפחות 12,000 ש"ח לחודש, לא אמור להיות מסובך מדי, ואז נותר לך רק להתמודד עם סביבת העבודה הארגונית, שאכן עלולה להיות מאתגרת למי שגרוע במשחק הזה - אבל סביר שאם תמצא מנהל טוב שיבין את הסיטואציה שלך אז הוא יוכל לגונן עליך, לפחות כל עוד תמצא מספיק באגים ותעמוד בקצב של העדכונים...



יש צורך להעמיק עוד?



ניכר מהטקסט שאתה overthinker שבונה תלי תלים של תכניות עוד לפני היציאה למסע, ואז נמלך בדעתך כי חלק מהדברים השתבשו לך בדמיון. כבר גיבשת תכנית וסיימת את הקורס, אז מה עכשיו אתה מתפזר לכיוונים אחרים? ומה זה לבטל ראיון כי אתה מוצף ותשוש? חס וחלילה! לא מבטלים, מקסימום מבקשים בנימוס לדחות את המועד כי בשבוע הקרוב זה לא מסתדר לך עקב התחייבויות עבר.



בהצלחה בנאדם, קטן עליך!
🕒 פורסם בתאריך: 19/12/2025 23:37
מניסיון אישי בחלק מהדברים -



תמצא עבודה שבה אתה עותר עצמאי מול אדם אחר אחר או קבוצה, ופחות עם פוליטיקה ארגונית -



למשל מורה/מנחה/מרצה/מאמן/מדריך
🕒 פורסם בתאריך: 20/12/2025 01:05
יעזור לך לעבוד מהבית ואז לא תצטרך להתפלש בביצות הפוליטיקה הארגונית.



האם אתה יכול לחזור לגור אצל ההורים בינתיים?



לחלופין יש משהו שנקרא ''עבודה תמורת מגורים'', ו''עבודה עם מגורים''- קבוצות בפייסבוק. אפשר למצוא שם מגורים אצל קשישים בתמורה לאירוח חברה וכו'. זה יחסוך לך הרבה כסף על שכ''ד.



אתה צריך ללמוד לשים גבולות ולהגיד לא. אתה מגיע לעבודה, עושה אותה והולך הביתה.



חפש ''עבודה בשכר גבוה''-יש כל מיני עבודות שמציעות שכר יחסית טוב.



אולי תפרסם בלינקדאין ותפנה לכל מיני אנשים שם?



האם בדקת אם מגיע לך משהו מביטוח לאומי עקב המצב שלך?
🕒 פורסם בתאריך: 20/12/2025 22:30
תודה רבה חבר'ה. באתי להגיב לכולם וגם לציין נקודות שלכם שאני מאמין שיעזרו לי, אבל נזכרתי שאין טעם לחפור וללכת סחור סחור.



רק אציין בקצרה שהרבה מהשאלות ומההצעות שלכם מתנגשות עם העניין הרפואי ונגזרותיו, אני יודע שישראלים לא סובלים את האמת הפשוטה שעניין רפואי/סוציאלי/נפשי אלו דברים שאינם מה בכך, לא רק שמרסקים כל מה שנחשב לכאורה "פשוט", אלא שהם כמו בני אדם, דורשים להיות במרכז העניינים ותשומת הלב מבחינה מנטאלית. אי-אפשר להילחם בזה. תעסוקה, מימוש עצמי, עתיד כלכלי.. כל אלו מרגישים משניים לגמרי בייחס לעול הדטרמיניסטי שרבבות ישראלים צריכים לסחוב על עצמם שלא באשמתם.



למרות כל זה, התמלאתי שוב אנרגיה לחזור לתת בראש בלמידה בשביל לרענן את החומר, בדר"כ לאחר תקופה כזאת אני שוב מגיש קורות חיים. נראה מה יוליד יום.



תודה לכם, מקווה לעדכן אם יהיו זימונים.
🕒 פורסם בתאריך: 30/12/2025 11:22
רק חשוב לי לעדכן לגבי התפתחויות שליליות וגרועות, כי לכתוב סיפור חיובי על החיים זה לא הקטע שלי בכלל, כאקט מחאתי על מה שקורה כאן בישראל. באתי לפרט ואז נזכרתי שהמשקיעה לא מאפשרת למחוק פוסטים, אז רק אעדכן בקצרה שאני חווה 3 התדרדרויות שונות ואחת מהן היא העלאת שכר הדירה המשולבת בחוסר יכולת לנהל משא ומתן בגלל העניין הרפואי, וחזרה להורים. מה שאומר במילים פשוטות, גזר דין מוות על ההתקדמות שלי בשאר ההיבטים בחיים.



בצורה דיי מוזרה, התפתחויות שליליות כאלו, שבכלל לא תלויות בי, גורמות לי להרגיש טוב או מעט הקלה, מהסוג של "אמרתי לכם, הגישה הישראלית האופטימית היא שגויה". גם ההשתקפות הזאת בין ההתדרדרות שלי להתדרדרות המצב הכללי במדינה, בזמן שאנשים פחות מוכשרים ממני משגשגים, גורמת לי כנראה להפריש קצת דופמין בגוף.



מקווה שאצל ההורים ארגיש מדוכא מספיק בשביל לא לעשות כלום מלבד לשבת על QA. את רוב ההישגים שלי בחיים השגתי בדירה שלהם ולא בשכירות :)
🕒 פורסם בתאריך: 30/12/2025 11:57
מקווה שתרגיש טוב ותמצא את דרכך.



קראתי בין השורות שלא אהבת את התגובות כאן, מצאת אותן מרסקות או שיפוטיות וכו׳. אכן, אנשים יכולים להיות מאוד ישירים באינטרנט בהשוואה למציאות. תזכור שמה שאנחנו חושבים או אומרים בפורום לא ממש משנה, ההשפעה שלנו על החיים שלך ועל הנתיב שתבחר היא כמעט אפסית. אנחנו לא אלו שמראיינים אותך לעבודה כרגע. אתה יכול להסתכל על זה באופן קונסטרוקטיבי, לסנן ולבחור, לקחת מה שאתה יכול לקחת איתך ולעבוד איתו כדי לשפר את החיים שלך, וכו׳.



ברור שיש נסיבות מקילות בחייך ואולי אכן קשה לך יותר מלאחרים כאן, אבל זה-מה-יש. אלו הקלפים שחילקו לך ועם זה אתה משחק. אפשר לנקוט בגישה של ״אני סובל מדיכאון, אני בהידרדרות, קשה לי ולכן אני לא מצפה מעצמי לחפש פתרונות״. אבל לא מגיעים עם רחוק עם רחמים עצמיים. האם אתה בטיפול כלשהו? האם הטיפול מביא לתוצאות, ואם לא, מה אפשר לשנות?



יש לי קרוב משפחה שסבל מפגיעה מוחית קלה בגיל צעיר מאוד, אדם טוב ומתפקד בגדול - אבל איטי במקצת, וזה אכן הקשה עליו מאוד במציאת עבודה. הוא עשה קורסים בטבחות, ועוד כמה דברים קלים, ונזרק מהעבודות האלה כמה וכמה פעמים. בסוף הוא מצא עבודה כמחסנאי בבית-חולים גדול, והוא שם כבר קרוב ל-10 שנים. הוא מתפרנס מספיק כדי לכלכל את עצמו ולממן את התחביב שלו. בשבילו, זו יציבות כלכלית יחסית. לקח לו הרבה זמן להגיע לשם, קצת עזרה מהמשפחה והרבה נסיונות כושלים, אבל הוא לא ויתר.



סמן לעצמך מטרות ברורות ותחשוב על איך להשיג אותן, גם אם זה לוקח הרבה זמן (הזמן הזה יעבור ממילא). אם אתה מובטל, אז זמן יש לך בשפע. אם המטרה היא עבודה ב-QA או בהייטק, אז יש המון המון קורסים אונליין שאפשר לעשות בחינם או כמעט-חינם, אפשר לבנות דברים ולפרסם ב-GITHUB, אפשר לחפש עבודות ב-LINKEDIN (אולי להוסיף לפרופיל שלך משהו על המוגבלויות שאתה סובל מהן - אם אתה מרגיש בנוח), אפשר ללמוד בפתוחה, ואפשר לעבוד בעבודות שהן לא בדיוק מציאה גדולה רק כדי להתפרנס.



כתבת שאתה לא רוצה לעבוד במוקדי שירות. מסכימה שאלו משרות לא קלות, אבל זה לא תמיד דד אנד ג׳וב. יש מוקדי תמיכת לקוחות של חברות הייטק, זו עבודת סטודנטים לפעמים, אפשר להתחיל מזה ולהתקדם אם עושים עבודה טובה. יש כמה תחומים שבהם אין מובטלים וכמעט כולם מוצאים עבודה, שקלת פעם מסלול הסבת אקדמאים ללימודי תעודה באחיות? יש גם לימודי ערב, אפשר לשלב את זה עם עבודה במשרה חלקית לדעתי.



לסיכום - צריך פחות ״מבאס שאנשים לא נחמדים אליי באינטרנט״ ויותר ״אני קם מחר בבוקר, מה אני עושה כדי לצאת מהפלונטר הזה?״
🕒 פורסם בתאריך: 30/12/2025 12:12
אגב, בחברת FAANG ידועה וגדולה באזור מגוריי הייתה פעם מהנדסת בשם ק׳, שסבלה ממספר הבעיות האישיות הכי גבוה שראיתי בחיים במשרד הייטק:



היה לה ADHD קשה, והיא נטלה תרופות מרשם, אז היא ביקשה פטור מלשבת עם כולם באופן ספייס הרועש.



הייתה לה איזו הפרעת שינה שמנעה ממנה לקום מוקדם - אז איפשרו לה להתחיל לעבוד מ-11 בבוקר, כולל כוננויות, ולדלג על ישיבות סטנד-אפ.



היא סבלה מסוג של קלסטרופוביה בתקופת הקוביד וקיבלה חופשת מחלה ממושכת מטעמים נפשיים, ועוד ועוד.



ניסו לפטר אותה פעם ולא הצליחו. כשאני פגשתי אותה, היא ירדה ל-4 ימי עבודה בשבוע ב-80% שכר, כדי להתייצב נפשית. אני זוכרת שהיא גרה ב-POLYCULE עם שני בני-זוג שלא עבדו ולא תרמו למשק הבית בכלל, ובגדול הייתה טיפוס מוזר מאוד. היא ניהלה כל מיני מאבקים פוליטיים פנימיים לזכויות עובדים וזכויות לזוגות פוליאמוריים במקום העבודה, מתארת לעצמי ש-HR לא אהבו את זה.



אני מספרת את זה כדי להגיד שאם ק׳ מסוגלת איכשהו למצוא ולהחזיק עבודה, ועוד בחברת ההייטק הכי יוקרתית שיש ביקום הזה - אז יש תקווה לכולנו :)
🕒 פורסם בתאריך: 07/02/2026 19:57
מעדכן שמציאת העבודה נדחקה לשוליים אם בכלל קיימים. ככל שהזמן עובר מרגיש שמבחינה פיזית ונפשית יש לי פחות קיבולת לכל זה ושאני דיי מסונדל בין עבודה לא פיזית שכוללת מוקדים טלפוניים שיוצרים נזק גדול יותר, לבין עבודה פיזית סבירה אבל שהגוף כבר לא בנוי לסחוב. עבודות מתגמלות יותר ומאתגרות יותר קוגניטיבית, כנראה שכבר אין לי פניות קוגנטיבית ופסיכולוגית עבורן ומכאן שמוטב לשים אותן בצד בשלב זה.



אני כבר ישן אצל ההורים מספר שבועות ובמקביל מפנה את הדירה ומבצע תיקונים. האמת שמאז חזרתי להורים מצבי הנפשי והגופני בעיקר התדרדרו מאוד. תמיד בחדר השינה הייתה קרינה ברמה גבוהה ממקור חיצוני כלשהו, כעת גם קירות מתקלפים, לפחות 20 מכוניות מתחת לחלטון והרבה רעש, וגם הרבה שיחים שלהם אני כנראה אלרגי. לפני שיצאתי מההורים הייתי מנוזל כרוני עם גירוי בעיניים בכל בוקר עד שאני שוהה מחוץ לבית שעה-שעתיים ואז זה נרגע. כעת שחזרתי אליהם זה שוב התחיל, בנוסף לכאבי ראש, גרון, אוזניים..



אני כבר שוקל ברצינות לחזור לעבוד באיזשהו סופר קטן רק בשביל להמשיך להשאיר את הדירה בחזקתי ולשלם על העצמאות שלי במלוא מובן המילה. מזכיר שמדובר בדירה בגוש דן שאני משלם הרבה פחות מהמחיר הממוצע באותו איזור. רוב החפצים יישארו אצל ההורים וגם מיטה תיכנס לדירה בשלב מאוחר יותר, אבל הרעיון של לבלות את שעות הערות מחוץ לבית ההורים ממש סייע לי בשנתיים האחרונות. בחוזה סיכמנו שגם אני וגם בעלת הדירה רשאים לבטל את השכירות בכל עת עם הודעה מוקדמת של חודש מראש. מה דעתכם? הייתם חוזרים לעבוד במקום בו הרגשתם מסונג'רים והגוף התפרק, רק בשביל לאחוז במעט העצמאות שקיבלתם מתוך מזל נטו?
🕒 פורסם בתאריך: 07/02/2026 20:13
תבקש מהרופא כדורים נגד אלרגיה. קח אחד ביום.
🕒 פורסם בתאריך: 07/02/2026 21:56
לא, הייתי מחפשת משהו אחר. תמיד יש דרך אחרת. אם מקום עבודה עושה לך רע, אין לך מה לחפש שם. גם אם תרוויח מעל הממוצע במקום כזה כמו שאתה שואף, זה יגרוס את הנשמה שלך. אין סיבה שמישהוא שרוצה להתפרנס יצטרך לסבול רק כדי להרוויח כסף.



שואלת שוב, האם פנית לביטוח לאומי? אולי תוכל לקבל קצבה כלשהיא.



מה לגבי עבודת בק-אופיס? או עבודות אחרות שהן לא שירות לקוחות. אמנם זה לא מעל הממוצע במשק, אבל זה גם משהו.
🕒 פורסם בתאריך: 07/02/2026 22:26
גם רקע אלרגי בעור, מה שהופך כדורים נגד אלרגיה ללא סטרואידים כפחות אפקטיביים עבורי, אבל גם התנגדות עקרונית לצרוך כדורים אם אני לא חייב אותם.



בשלב כלשהו רובנו ניטול כדורים, אז מעדיף ליטול רק כשממש לא תהיה ברירה, ושעד אז לא יצטברו אצלי יותר מידי כאלו.



האלטרנטיבה היא לחיות בחרטה כלשהי על הזדמנות שאחרים בקלות היו מבקשים מבעלת הדירה להתחייב ל-5 שנים או יותר. מנגד, אני ממש מותש וזקוק למנוחה. שאר המקומות שעבדתי בהם, שכללו מוקדי גיוס רבים ומוקדי שירות, היו קשים עבורי הרבה יותר. לא פיזית אמנם, אל פוליטיקה ארגונית או לקוחות עצבניים זה סטרס נפשי שאני לא מוכן לסחוב על עצמי יותר.



גם רופא בכיר בתחום הרלוונטי, גם פסיכולוג שליווה אותי זמן-מה ביחד עם הוריי בקליניקה, גם עורכת דין רלוונטית וגם מאבחן שעבד שנים רבות בביטוח לאומי - כולם מודים שהמקרה שלי הוא מבאס ונחשב נפילה בין הכיסאות. במובן זה שאין ספק שהמצב שלי חריג יחסית ושהוא ממש מקשה על היכולת להסתדר בשוק העבודה וכן הלאה, אבל מנגד, הוא "קל" באופן יחסי והמדינה לא מתייחסת למקרים כמו שלי ברצינות. תוסיפי לזה את ה-07/10 שככל הנראה פגע משמעותית בסיכויים (אחד מבעלי המקצוע דיי רמז לזה כשהוא מתפתל בכיסא).



הרופא הבכיר סיכם זאת כך והייתי ממש המום: לחיות אצל ההורים ובמקסימום לעבוד באיזה סופר, זה הכי "טוב/גבוה" שאני יכול לשאוף אליו. והוא היה מודע לכך שעשיתי דברים מאתגרים יותר בעבר ושהייתי יותר קומפטנטי. גם שאלתי אותו כמובן מה אעשה כשההורים כבר לא יהיו פה, והוא השיב שכדאי לי להעריך את הזמן שהם עדיין פה.



תספרי לי עוד על "אחראיות אישית" בנוסח המשקיעה :/



פתוח להצעות למרות שמאז הקורונה החרדה מפני דברים חדשים כנראה קצת עלתה. וגם תוסיפי לזה את העובדה שהקושי הדומיננטי אצלי עשוי לפגום ביכולת שלי להישאר בתפקיד כזה זמן רב. אבל בכל זאת אשמח לרעיונות, BO באילו תחומים למשל?
🕒 פורסם בתאריך: 08/02/2026 09:04
למה זה משנה מה אחרים היו עושים במצבך? תעשה מה שטוב לך וזהו. אנו משווים את עצמנו לאחרים יותר מידי לפעמים.



תקשיב לעצמך, לא לו.



אתה יכול יותר והוכחת את זה בעבר כמו שכתבת. אותו רופא בכיר הוא *ההפך* מ: ''כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו''.



אתה מכיר את עצמך הכי טוב ויודע מה אתה יכול לעשות ומה לא.



יום אחד תחזור אליו ותראה לו איך התקדמת, כך שהוא יהיה המום, ובאנגלית: in your face! לא בקטע ילדותי, אלא כדי להוכיח לו שהוא טעה.



להבדיל אלפי הבדלות, מכירה מישהוא שחלה במחלה קשה והרופא נתן לו רק כמה חודשים לחיות. הוא הצליח לרפא את עצמו.



אם אתה לא יכול לעבוד, בט''ל אמור לשלם לך קצבה כלשהיא עד כמה שידוע לי.



תבדוק באתר ''כל זכות'' אם יש משהו שאתה זכאי לו. יש ארגוני סיוע שונים.



תבדוק באתרי דרושים איזה עבודות בק אופיס מתאימות לך. האמת שזה רק רעיון שעלה לי כי כתבת שאתה לא מסתדר עם אחרים כל כך.
🕒 פורסם בתאריך: 08/02/2026 12:26
אני לא בטוח שאני צריך מבוגר שיאמין בי, היו הרבה כאלו ולכן הגעתי לנקודה כלכך בלתי נסבלת בגיל מבוגר. עד היום גם ניסיתי לא להשוות את עצמי לאחרים וזה הסב לי נזק רב, כעת אנסה להשוות את עצמי לאחרים הרבה יותר, גם בגלל העובדה שהגורל שלי לחלוטין תלוי בהם ונמצא בידם.



תודה על התזכורת לגבי BO, אתן זמן לגוף להחלים ולאחר מכן אנסה לחפש משהו רלוונטי, בהנחה שתישאר לי קיבולת אחרי שאחזור להורים שזה כאב ראש בפני עצמו.
🕒 פורסם בתאריך: 08/02/2026 13:18
לא בטוחה שזאת הדרך. כמובן שלא יודעת את כל הפרטים, אבל בכללי, להשוות את עצמך לאחרים זה ''מתכון גרוע לעוגה''.



אולי אתה תלוי באחרים בחלק מהדברים, אבל גורלך בידך. כשאתה אומר דברים כאלה (''תלוי'', ''לחלוטין'', ''בידם''), אתה מסיר אחריות מעצמך וגם מונע מעצמך לפעול.



זה ההפך מלקיחת אחריות על המצב.



מאמינה שתוכל למצוא ארגונים שיוכלו לסייע לך.