🕒 פורסם בתאריך: 05/01/2026 12:25
אחת לכמה זמן אני עוצר רגע לתהות איך הגעתי למצב הזה שאני נמצא בו.
לא רוצה להשמע מתבכיין או מתמסכן אבל כנראה ככה אני נשמע כל פעם מחדש פוסט בסגנון אחר.
נמאס לי להתייעץ עם ai והפורום הזה הוא מה top notch של האוכלוסיה אז אני מרשה לעצמי.
העניין מציק לי אך לא מביא לכדי פעולה
על פניו, אני יחסית "מסודר".
נשוי 31 + 2 עובד בעבודה יציבה צווארון כחול - בהכשרתי הנדסאי אלק אך עובד כטכנאי מכונות ייצור בחברה אמריקאית גדולה כבר הרבה זמן עם שכר ברוטו של 23 בערך(משמרות וסופ"ש)
אשתי בעבודת צווארון לבן, מרוויחה 14 בחודש עם פוטנציאל השתכרות גבוה משלי.
במהלך עבודתי סיימתי תואר בפתוחה של מדעי המחשב, חשבתי שזה מה שיתן את כסא המפלט אל עבר עבודה שתמלא אותי שתתן לי להרגיש משמעות - נשבע שלא הכסף מדבר והייתי שמח להרוויח גם 10 בחודש אבל עם תפקיד שממצה את הפוטנציאל שלי ואני באמת חושב שיש, פשוט לא מנוצל עם אופק התקדמותי - יותר מאשר הכסף מדבר אליי, מדבר המקצוע, הערך שאני נותן.
עבודה פיזית עם הידיים, בעמידה כמו במוסך כבר משעממת אותי וכמה זמן אוכל לעבוד ככה? העבודה לא מאתגרת אותי כי היא די טכנית ובסהכ צריך זוג ידיים סבירות שיודעות לעבוד.
לא בא לי להחליף עבודה אחת בעבודה דומה רק בלי שבתות למרות שאני יכול ויש לי הרבה הצעות אחרות באמת, לא חסרה עבודה בתור טכנאי שטח/ עובדי כפיים עם משכורות סבירות של 15-17 בחודש בלי שבתות.
העניין הוא, שאני כבר די איבדתי תקווה ואני בעצמי לא עושה שום דבר שיקדם אותי, ממש כלום.
נכנסתי לחיי שגרה רוטיניים - לקחת את הילדים בבוקר לגן ללכת לעבודה, לחזור - קצת משחקים, להכין משהו לאכול, מדי פעם חו"ל, משהו קטן בארץ, סיבוב עם הילדים וזהו בגדול. החיים ממשיכים הלאה אפילו 5 דק' ביום לא יושב על המחשב לקדם את עצמי - מוותר מראש.
גם בעבודה ניסיתי איכשהו להתברג לצוותים הגבוהים יותר - אך נתקל בקשיים מבית, לא פשוט בכלל לעשות מעבר פנימי כזה ובמיוחד שעבור המנהל שלי אני נותן "ערך גבוה" בתפקיד העכשווי שלי.
לעתים, אני משלים עם העובדה שעשיתי תואר לשווא וכלום לא יצא ממנו.
הייתי מוכן גם לרדת בשכר ל 8500 לא מזמן( התייעצתי פה בנושא) כדי ללכת לתפקיד מסוים שקשור איכשהו בפיתוח - מפתח SAP. אך בסוף ירדתי מזה כי זה היה נראה פשוט לא משתלם מבחינת risk reward.
לא בא לי להגיד נואש - מצד שני נכנסתי לרוטינת החיים אך עדיין נשאר בי הנר הדולק הקטן הזה של יש סיכוי למצוא משהו - אך בטוח לא ב shape שאני בו עכשיו.
לפני שנה עבדתי אצל מרצה במכללה שעובד בתעשיה והיה ממש מרוצה ממני וחשבתי שיעזור לי אבל גם זה לא צלח וטען שאין גיוסים.
המצב הכלכלי שלנו הוא די סביר.
אנחנו עם די הרבה כסף יחסית לגילנו אני חושב, נוסעים על שני רכבים, לא חסר לנו כלום באמת.
רק הדבר היחיד הזה מציק לי.
האם יש מישהו שזה תפקידו לייעץ במקרים כאלה? אולי שווה לנסות יותר חזק ללכת על המעבר הפנימי? עם מי מדברים? המנהל הישיר לא כל כך בעניין של עזרה, במיוחד שחלק מהצוות פוטר/התפטר בשנה האחרונה ועומס העבודה מורגש מאד.
גם אם אין עצות פרקטיות, אני בכל אופן מרגיש שהפוסטר הזה פעם באף פעם עוד איכשהו גורם לי להרגיש שאני לא מוותר, למרות שפיזית די וויתרתי.
לא רוצה להשמע מתבכיין או מתמסכן אבל כנראה ככה אני נשמע כל פעם מחדש פוסט בסגנון אחר.
נמאס לי להתייעץ עם ai והפורום הזה הוא מה top notch של האוכלוסיה אז אני מרשה לעצמי.
העניין מציק לי אך לא מביא לכדי פעולה
על פניו, אני יחסית "מסודר".
נשוי 31 + 2 עובד בעבודה יציבה צווארון כחול - בהכשרתי הנדסאי אלק אך עובד כטכנאי מכונות ייצור בחברה אמריקאית גדולה כבר הרבה זמן עם שכר ברוטו של 23 בערך(משמרות וסופ"ש)
אשתי בעבודת צווארון לבן, מרוויחה 14 בחודש עם פוטנציאל השתכרות גבוה משלי.
במהלך עבודתי סיימתי תואר בפתוחה של מדעי המחשב, חשבתי שזה מה שיתן את כסא המפלט אל עבר עבודה שתמלא אותי שתתן לי להרגיש משמעות - נשבע שלא הכסף מדבר והייתי שמח להרוויח גם 10 בחודש אבל עם תפקיד שממצה את הפוטנציאל שלי ואני באמת חושב שיש, פשוט לא מנוצל עם אופק התקדמותי - יותר מאשר הכסף מדבר אליי, מדבר המקצוע, הערך שאני נותן.
עבודה פיזית עם הידיים, בעמידה כמו במוסך כבר משעממת אותי וכמה זמן אוכל לעבוד ככה? העבודה לא מאתגרת אותי כי היא די טכנית ובסהכ צריך זוג ידיים סבירות שיודעות לעבוד.
לא בא לי להחליף עבודה אחת בעבודה דומה רק בלי שבתות למרות שאני יכול ויש לי הרבה הצעות אחרות באמת, לא חסרה עבודה בתור טכנאי שטח/ עובדי כפיים עם משכורות סבירות של 15-17 בחודש בלי שבתות.
העניין הוא, שאני כבר די איבדתי תקווה ואני בעצמי לא עושה שום דבר שיקדם אותי, ממש כלום.
נכנסתי לחיי שגרה רוטיניים - לקחת את הילדים בבוקר לגן ללכת לעבודה, לחזור - קצת משחקים, להכין משהו לאכול, מדי פעם חו"ל, משהו קטן בארץ, סיבוב עם הילדים וזהו בגדול. החיים ממשיכים הלאה אפילו 5 דק' ביום לא יושב על המחשב לקדם את עצמי - מוותר מראש.
גם בעבודה ניסיתי איכשהו להתברג לצוותים הגבוהים יותר - אך נתקל בקשיים מבית, לא פשוט בכלל לעשות מעבר פנימי כזה ובמיוחד שעבור המנהל שלי אני נותן "ערך גבוה" בתפקיד העכשווי שלי.
לעתים, אני משלים עם העובדה שעשיתי תואר לשווא וכלום לא יצא ממנו.
הייתי מוכן גם לרדת בשכר ל 8500 לא מזמן( התייעצתי פה בנושא) כדי ללכת לתפקיד מסוים שקשור איכשהו בפיתוח - מפתח SAP. אך בסוף ירדתי מזה כי זה היה נראה פשוט לא משתלם מבחינת risk reward.
לא בא לי להגיד נואש - מצד שני נכנסתי לרוטינת החיים אך עדיין נשאר בי הנר הדולק הקטן הזה של יש סיכוי למצוא משהו - אך בטוח לא ב shape שאני בו עכשיו.
לפני שנה עבדתי אצל מרצה במכללה שעובד בתעשיה והיה ממש מרוצה ממני וחשבתי שיעזור לי אבל גם זה לא צלח וטען שאין גיוסים.
המצב הכלכלי שלנו הוא די סביר.
אנחנו עם די הרבה כסף יחסית לגילנו אני חושב, נוסעים על שני רכבים, לא חסר לנו כלום באמת.
רק הדבר היחיד הזה מציק לי.
האם יש מישהו שזה תפקידו לייעץ במקרים כאלה? אולי שווה לנסות יותר חזק ללכת על המעבר הפנימי? עם מי מדברים? המנהל הישיר לא כל כך בעניין של עזרה, במיוחד שחלק מהצוות פוטר/התפטר בשנה האחרונה ועומס העבודה מורגש מאד.
גם אם אין עצות פרקטיות, אני בכל אופן מרגיש שהפוסטר הזה פעם באף פעם עוד איכשהו גורם לי להרגיש שאני לא מוותר, למרות שפיזית די וויתרתי.