תארים מתקדמים ופטריארכיה

🕒 פורסם בתאריך: 08/03/2026 01:57

גבר במאה ה21 לא עוזר בגידול הילד, הוא שותף בגידול הילד.

🕒 פורסם בתאריך: 08/03/2026 09:10

עץ החלטות = להבין את רצף האירועים ה״נכון״. יש לקחת בחשבון גם הפתעות, החיים זה לא לפי מתכון ידוע מראש. למשל: יש מי שמתקשים בפריון גם עשור קדימה, יש מי שמפוטרים מעבודה מכל סיבה לא ידועה, יש מי שמתגרשים וכן הלאה וכל קומבינציה אפשרית. לכן, אין עץ החלטות נכון בהכרח, ובוודאי שהעץ שלי הוא לא בהכרח יתאים גם אם עברתי בהצלחה בכל התחנות שציינת.



מה שכן אוכל להגיד לך, זה שבת זוג שמחה שמגשימה את עצמה ומקבלת הרבה הכרה ותמיכה מהבית זה בהחלט מתכון בסיס לחיי משפחה טובים.

🕒 פורסם בתאריך: 08/03/2026 09:44

זה מאד קשה, במיוחד שאי-אפשר לאזן בין כל הדברים האלה. הריון, לידה וגידול תינוקות ופעוטות הם בלתי צפויים מבחינת תכניות מראש.



אפילו בהנחה הכי חיובית - הריון תקין לאורך כל התקופה, לידה חלקה וילדים מושלמים - מדובר על מערבולת פיזית ורגשית במיוחד אצל האישה אבל גם אצל הגבר (אצלו זה דאגות, לילות ללא שינה ומתח) שיכולה להימשך חודשים ארוכים ואפילו יותר.



אם אשתך אמביציוזית מאד, עדיף שקודם תסיים את לימודיה ותבסס את הקריירה שלה ואז תתפנה להרחבת המשפחה. ותאגרו הרבה כסף...



אם שניכם קרייריסטים בנשמה (גם מבחינת כסף וגם מבחינת שעות עבודה), תצטרכו "כפר" שיעזור לכם לגדל את התינוק: הסבים והדודים, מטפלת, מנקה וכו'.



אולי גם תגלו שאתם רוצים לשלם ליעוץ וליווי בענייני הריון, לידה, הנקה, שינה וכו' ואז מדובר על הרבה כסף לשלם.



ועוד לא דיברנו על התקופה המשוגעת בה אנחנו חיים, ואין לדעת מתי תסתיים. הנכדה הגדולה שלי בת 3 וגדלה לתוך מלחמה :(

🕒 פורסם בתאריך: 08/03/2026 11:08

זה לא מצריך עצי החלטה.



יהיה קשה, אם יש מי שיעזור יהיה קל יותר. אם יש כסף יהיה קל יותר. ילדים זה אף פעם לא נוח. זה עניין של סדרי עדיפויות.



אם היא מוכנה לתעדף את הילדים לפני הלימודים ולפני העבודה, תעשו ילדים עכשיו. אם לא בוער לה להיות אמא, תעשו ילדים אחר כך.

🕒 פורסם בתאריך: 08/03/2026 11:11

הריון זה 9 חודשים, שתכלס ברוב המקרים לא מפריעים ללימודים (או לעבודה)



כלומר סיכוי סביר שבשנתיים - שלוש אפשר לסגור גם תואר וגם הריון



נכון זה נוח מאוד (כלכלית בעיקר) לעבוד במשרה מלאה לפני הלידה אבל זה סהכ 3.5 משכורות אז לא הייתי משנה את החיים עבור זה



(מעבר לזה שהיום הגסר יכול לקחת חודש וחצי מהחופש לידה של האישה בתשלום)



אז בתכלס מפסידים רק 2 משכורות



דרך אגב לפעמים להיכנס להריון לוקח קצת זמן...



כללית אפשר להסתדר ב2+1 עם משכורת שמהנדס יחיד בטח אם זה רק זמני



אצלנו לפני כל הריון ולידה שמנו כסף בצד שישמש אותנו לכל מה שנצטרך בעיקר זה בסוף שימש אותנו לחופשות לידה ארוכות יותר של אישתי (לכיוון השנה)



תחליטו מה הסכום שאתם צריכים ותחסכו אותו לפני

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 00:39

תודה על התשובה שלך, אני חושב שלשמוע על "מסלולי חיים" של אחרים, על מה הם שמחו או היו עושים אחרת, עוזרים לי לדייק ולהתאים את הדרך הנכונה ביותר עבורנו. אני מודע למשתנים הרבים שאין דרך לצפות או לכמת בזמן, אך מנסה לתכנן ולשערך את מה שכן ניתן.



אני רוצה שבת זוגתי תהיה שמחה ומוערכת, מחפש את הדרך לתמוך בה בצורה הטובה ביותר. הדילמה אצלה, היא מתי לוותר על עבודה (הפסקה של שנתיים) כדי להשקיע בעצמה. הרבה אנשים מסיימים תואר ראשון במחשבה שהם עוד יחזרו לאקדמיה, אך המירוץ של העבודה, היעדים, השגרה, מסיטים אותם מכך [אולי לנשים יש עוד פרמטר שמשפיעים על ההחלטה הזו, למשל שעון ביולוגי].



אישית אני חושב שלימודים זה הדרך הנכונה עבורה, אבל בתור אחד שלומד באקדמיה, אני יודע שאני מתעסק במחקר שעות ארוכות ומאוחרות, נמצא תחת סטרס קבוע, הרבה פעמים עם תחושות של עמידה במקום או חוסר התקדמות. למרות שאני שומע הרבה (וגם אשתי טוענת את זה) שיותר נוח לשלב את הלימודים עם הריון/גידול ילד. לי, אישית, זה לא מובן עד הסוף איך ומה היתרונות בכך [הלימודים שלי הם מה שנקרא all over the place, ואני במרדף קבוע בין עבודה-לימודים-בית].

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 00:52

את צודקת, המון משתנים שאי אפשר לצפות או לכמת. עם זאת, אני חושב שאפשר לתכנן או להתכוונן לדברים מסוימים, ולהשאיר שוליים מרופדים לבטחון.



אשתי אכן ניחנה באמביציה, העבודה והצטיינות חשובים לה ומניעים אותה [ואני, ניחן ביכולת קשב מפותחת וביכולת לבצע את מה שהיא מבקשת, לרוב]. אני שותף לדעה שלך, התחלה מיידית בלימודים עבורה היא העדיפה [אולי מבחינה כספית עדיף לחכות שאסיים בעצמי את הלימודים, אבל נוכל גם להסתדר בצמצום לזמן מוגבל].



את מעלה נקודה חשובה שאני לוקח לתשומת ליבי, אכן נצטרך סכום משמעותי ותמיכה נרחבת כדי לגדל ילד אם שנינו עובדים המון שעות, ואף אחד מאיתנו לא "מוותר על הקריירה". אני עוד לא יודע לכמת מה הסכומים הנדרשים ואיך מתכוננים פיננסית לאירוע כזה.

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 01:01

אני אוהב את הפשטות בתשובה שלך, אולי לצמצם את כל התהיות שלנו והמורכבויות באופן הזה יקל לקבל את ההחלטה.

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 01:13

תודה על התשובה! חיפשתי לשמוע את זה.



מהאופי של התואר שלי, זה נשמע לי בלתי אפשרי להוסיף גידול ילד [אבל אשתי היא דגם יותר מוצלח ממני], אולי אם מוותרים על שילוב עבודה עם התואר זה הופך לריאלי.



כמובן יש את החשש שבסיום התואר השני, חייבים למצוא עבודה במהירות, אז לשבת בחופשת לידה בתום התואר נשמע לי לא אידיאלי. חופשת לידה תוך כדי התואר גם לא נשמעת לי הכי הגיונית, אבל אני יודע שזה נהוג.



אני מסכים איתך ש2-3 משכורות זה לא הפקטור העיקרי להחלטה וזה לא העיקר. תאורטית, סיום תואר שני אמור גם להקפיץ משכורת.



אני עדיין עם תהיות:



לצאת ללימודים כמה שיותר מוקדם?



לשמור על משרה חלקית בעבודה במהלך העבודה?



להתפטר מהעבודה, להתחיל ללמוד ולנסות לתזמן הריון ולידה?

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 02:42

אני חלילה לא מזלזל בדילמה שאתה נמצא בה. הייתי בה בעצמי. אני היום אבא לשני ילדים בגיל העשרה, אפשר לסכם את הניסיון שלי ב"זה אף פעם לא נוח / קל להיות הורה". זה גם לא עניין של רק ההתחלה. אמנם השנים הראשונות קשות יותר,אבל זה לא כאילו אתה מפסיק לדאוג ברגע שהם הולכים לגן עיריה. ההורות והקריירה ימשיכו להעלות אתגרים.



לכן הצבעתי על כך שזה עניין של החלטה מה יותר חשוב לך. אם אתם מוכנים לתעדף את הילדים על פני מימוש עצמי (נניח בקריירה, לימודים לתואר מתקדם וכולי), לך על זה. כשתינוק מתעורר אי אפשר להגיד לו "שב בשקט ותסתום את הפה לכמה דקות, אמא צריכה לסיים את המאמר". וצריך להבין שיש מצב שאמא תחזור לאותו מאמר רק שעתיים אחר כך. ... אם מקבלים את זה ומוכנים לזה, אז עם כל השאר כבר תסתדר.



עדיף לא להיות הורים מאשר להיות הורים שלא באמת רוצים את החוויה.

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 07:02

אני לא מתיימרת להחליט מה הדרך הנכונה למישהו שהוא לא אני, בעיקר עוזרת להציב את התמרורים שהעלת בהקשר של האיזונים והתיעדופים.



כלתי נכנסה להריון לאחר תואר שני וביסוס בעבודה שלה, גיסתי סיימה לימודי עריכת דין ומבחני הסמכה תוך הריון ילד שני, לידה וטיפול בו, חברה טובה שלי סיימה פוסט-דוקטורט וביסוס עבודה כמרצה לפני שהביאה את ילדיה לעולם (ולאחר מכן לקחה הפסקה של 15 שנה להיות אמא במשרה מלאה וחזרה לפרופסורה).



אני כן מכירה ויודעת שהרבה נשים מחליטות לעשות ברקס על אמביציות תעסוקתיות בשלב הראשון של גידול הילדים, גם אם היו להן תכניות אחרות מראש.

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 12:25

התהיות הם עבורך או עבור אישתך?



(בלי קשר שים לב שמאוד חשוב שעל החלטה תיהיה של אישתך בהקשר לתעסוקה שלה וכו גם אם זה מובן מאליו וכך יהיה עדין בכל משבר שיהיה ויהיו עוד בדרך זה יהיה אשמתך לא משנה מה נבחר (- ;)



לגביך כמובן שעדיף להישאר בעבודה גם עם חלקית. ניסיון תעסוקי במיוחד היום הרבה יותר חשוב מכל תואר



כנל גם לגבי אישתך כמובן אם זה מתאים לה



בכל מקרה תמיד אפשר באמצע לעצור ולהתפטר



לתזמן הריון זה לא ממש בר ביצוע



אל תעשו לפני זה החלטות לא הפיכות



זה בקלות יכול להתעכב בשנה גם שכולם בריאים וצעירים...

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 17:37

קשה לתת לך עצה טובה כי חסר עוד מידע כמו כמה עזרה תהיה לכם עם הילדים, יש אפשרות למטפלת, כמה כסף פנוי יש לכם, האם רוצים גם לרכוש בית בקרוב, ובעיקר כמה ילדים אתם רוצים.



באופן כללי, לי זה נשמע שיש לה יחסית זמן מבחינת פוריות. הייתי הולך על שנתיים תואר שני, כבר עכשיו, אחרי זה להתחיל עבודה, ולהכנס להריון בערך שנה לתוך העבודה החדשה. יעני בערך 3-4 שנים עכשיו, ילד ראשון בתחילת שנות ה30, למי שרוצה 2-3 ילדים זה בד״כ מסתדר.



באופן כללי ממליץ מאוד לחזק קשר עם ההורים של שניכם, ילד עד גיל 5-6 זה קריעה וחייבים הרבה הרבה הרבה עזרה.

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 17:42

לא רוצה להשמע מזלזל אבל אתם דור שמסבך דברים יותר מידי ואם משהו לא יושב בול בשבלונה, הוא מייד הופך לשנוי במחלוקת או "קשה בצורה בלתי סבירה".



כן, זה יהיה לא פשוט, וכן תצטרכו להתאמץ אבל החיים לא אמורים להיות קלים ואם רוצים גם התפתחות אישית, גם משכורת וגם משפחה בשילוב עם שיקולי זמן, צריך לעבוד קשה.



תשאלו את ההורים שלכם כמה קל היה להם לפרנס ולגדל. אם הם היו מחכים להגיע לדירה + משכורת 13 לפני תכנון ילדים, לא הייתם נולדים.



נקודת הפתיחה שלכם טובה הרבה יותר מרוב האוכלוסיה אבל היא כל כך טובה שזה מפחיד לסכן אותה.



ג.נ. אני למדתי לתואר ראשון במדמ"ח בגיל 35 עם 2 ילדים תוך כדי עבודה בסטארטאפ כשאשתי עבדה במשרה ניהולית עם שעות קשות וגם השלימה תואר.



היה קשה מאוד ודחוס, הרבה לילות בלי שינה אבל זה עובר והילדים גדלו. לשמחתי, הם לא זוכרים כלום מהתקופה הזאת

🕒 פורסם בתאריך: 12/03/2026 18:39

לדעתי הם לא סיבכו את העניינים מספיק, ורצוי לסבך אותם יותר.



מה לגבי מבט אמיתי על המשתנים שעשויים לא לאפשר לזה להצליח? מעבר לתכנונים לעתיד הקרוב, מה עם תכונות אישית? נטיות? הרגלים? קביעות שכבר קבעתם בעבר ולא הצליחו, אולי יכולים לשפוך קצת יותר אור על היתכנות של התהליך הארוך הזה? (בכל זאת, תואר שני נמשך שנתיים לפחות, לא?)



במאמר מוסגר - היה כיף לקרוא בין השורות כמה אתה מעריך ואוהב את בת זוגתך :)

🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2026 07:07

נראה לי שהשאלה העיקרית היא מה היא באמת רוצה.



להביא ילדים זה אף פעם לא נח. אבל מסתדרים. זה לגמרי אפשרי תוך כדי תואר . יש לי חברות שעשו בדיוק את זה.



קח בחשבון שלא נכנסים להריון מיד וגם ההריון עצמו לוקח 9 חודשים. כך שאם למשל מהרגע שמתחילים לנסות לכך לכם חצי שנה ואז עוד 9 חודשים ( ברב ההריונות ניתן לתפקד פחות או יותר רגיל) זה כבר שנה וחצי ובזמן הזה אפשר להספיק תואר שני. אני מגדלת עכשיו שלושה ילדים צעירים בני 2,3,7 תוך כדי תואר שני וזה לא מרגיש לי כמו ״קריעה״. להיפך לעבוד בעבודה במשרה מלאה זה היה הרבה יותר קשה. כאן יש יותר גמישות. זה אומר כמובן שצריך להיות הרבה יותר מתוכננים עם כסף וזמן.



אבל ילדים צריכים לבוא בעיניי מרצון אמיתי ולא ממחשבה של nice to have. שתרצו באמת - תעשו ותגלו שאתם מוצאים איך להתאים את החיים שלכם סביב זה

🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2026 10:43

זה באמת משפט מוזר בעיניי, אם כי נפוץ בקרב בני ה-40 ומטה.



בתקופתי (כשכבר היו גלולות) זה היה אירוע מתגלגל אחרי החתונה. לפני הגלולות, רוב הנשים לא קיימו יחסי מין לפני הנישואין ואז זה התגלגל. לפני כל מצוות הדתות למיניהן (וחוקי מדינות לאחר מכן) זה היה מתגלגל אחרי ההבשלה המינית כמו אצל שאר בעלי החיים.



אני יכולה להעיד על עצמי שמעולם לא השתוקקתי להביא ילדים לעולם, ואפילו לא חשבתי שזה יהיה נחמד אם זה יקרה...התגלגלתי לזה.



לא פלא שהילודה אצל החילונים-ליברלים הופכת להיות נדירה ברחבי העולם, וכדרכה של אבולוציה ישארו השמרנים-דתיים.

🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2026 14:57

לא כל אחד בנוי או רוצה להיות הורה. לפעמים ילדים הם תאונה משמחת אבל יש לא מעט מיקרים שזה לא ככה ולעיתים התוצאות הן טראגיות.



אני שמחה שאנחנו בדור שיש בו את הבחירה, ויחד באמת בא מאהבה.



לגבי העתיד לא הייתי ממהרת לחרוץ משפט כל כך מהר. אומרים את הנבואה הזו כבר עשורים

🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2026 18:47

לא מבין את כל העצי החלטה שאתה מנסה לבנות פה - היא מאוד רוצה ללמוד, שתלך על זה! אין סיבה טובה יותר לעשות תואר מחקרי מאשר רצון פנימי לחקור.



בוודאי שהיה לזה סיכון ומחיר שאתה משלם, אתה פשוט עדיין לא מודע אליו - יש לך הפסד כלכלי מובנה (זה תלוי בתחום, אם אתה בתחום חם הפסדת הון תועפות בזמן הזה, ההבדלים בין משרת פול טיים למשרת סטודנט הם ענקיים), הפסדת שנות נסיון (בהרבה חברות משרת סטודנט לא ״נחשבת״ כנסיון).



יכול לדבר רק על עצמי - תמיד היה trade off בין הדברים האלה, הם הרבה פעמים אחד על חשבון השני ופשוט לומדים לאזן.



שיהיה בהצלחה!

🕒 פורסם בתאריך: 02/04/2026 22:31

את מתייחסת לנקודה חשובה, שלעיתים יש צורך להוריד הילוך מהקריירה עבור גידול ילדים. ובאמת יש כמה אפשרויות, בין אם לדחות את הגדלת המשפחה, או למהר להתחיל את הפרק המשפחתי תוך כדי ג'ינגול של שאר הדברים.



אני מדמיין גליוטינה מתנדנדת מעל הראש שלי אם אני מציע לאשתי לשים ברקס על האמביציות התעסוקתיות שלה. סתם, צוחק [לואי ה-16 היה אחלה].



שנינו שאפתנים, אם זה חסרון או יתרון בנושא הזה אני לא יודע להגיד.



בסך הכל, אני לא יודע איך נהיה כהורים, ואולי נפתיע את עצמנו ופתאום נרצה לוותר או לשים על הולד את ההתקדמות המקצועית לכמה שנים.



מאוד קשה לי להעריך איך נהיה, ואני פועל כרגע בעיקר על סמך הנחה שאיך שאנחנו מתנהגים כרגע, ימשיך גם בעתיד, ומתכונן לשינויים והפתעות (כלכלית למשל).



זה הדרך שלי להתמודד עם אי-הוודאות (היא לא עובדת תמיד, אבל ברוב המקרים). מה שאני עושה: מניח שמה שקורה כרגע, ישאר גם בעתיד הקרוב. [סוג של החוק הראשון של ניוטון? גוף בתנועה נשאר בתנועה, גוף במנוחה נשאר במנוחה]. במילים אחרות- אנחנו נוטים להשאר במצב שאנחנו נמצאים בו כרגע.

🕒 פורסם בתאריך: 02/04/2026 22:40

אני לא מקשקש ברחבי האינטרנט על אשתי מאחורי גבה :lol:



אני לא רושם פה בלי שהיא לכל הפחות מודעת לתוכן (במקרה הטוב), או עושה לי הגייה ותיקון שגיאות (במקרה הפחות טוב)



אנחנו שותפים מלאים לדרך, אני כותב פה כי אני מעריך דעות של אנשים אחרים, וחושב שזה יכול מאוד לתרום לנו. היא אדם יותר פרטי.



אני נשאר בעבודה שלי.



אני סקרן לשמוע למה לדעתך ניסיון תעסוקתי יותר חשוב מכל תואר? הרבה אנשים אומרים לי את זה, אבל אני לא מבין.



אני יודע שעכשיו השוק קשה, אבל אנחנו מדברים על לסיים לימודים עוד שנתיים לפחות איך אפשר לדעת מה יוליד יום.



או שאתה מתכוון שבאופן כללי, ניסיון תעסוקתי יותר חשוב? ללא קשר למצב השוק היום?

🕒 פורסם בתאריך: 02/04/2026 23:26

חלילה אל תראה בתשובה שלי ביקורת. אני לא מכיר אותך, ומעריך את הדרך שעשית, בטוח שיש לי המון מה ללמוד מהדרך שלך. אבל לדור של ההורים שלי היה יותר קל להתבסס.



אני בתחום שלך, ולדעתי תואר ראשון כבר לא בהכרח מספיק כדי למצוא משרה טובה (יסכימו איתי חברים לספסל הלימודים). הבינה המלאכותית מתחילה להשפיע על התחום שלנו יותר ויותר (אולי זה נושא לשרשור אחר). אם הטענה שלך שאני/הדור שלי יותר מחושבים ומתכננים דברים, אתה כנראה צודק. לדעתי זה מכורח הנסיבות יותר מבחירה אישית. אם פעם תואר ראשון וX חודשי עבודה הספיקו כדי למצוא משרה טובה, לקנות דירה ולגדל משפחה. היום זה לא מספיק וצריך להתכונן בהתאם.



מה חסר לך במשוואה? אני יכול לנסות לפרט [מספר כרטיס אשראי מחוץ לתחום :lol: היא לא מרשה לי]. ותודה D: .



מה שאת אומרת על גמישות בתואר השני מעודד, את מתייחסת ללימודים ללא עבודה במהלכם? הקבוצת מחקר שלי בעיקר גברים. אני לא יודע איך מתייחסים באקדמיה להיריון או ליציאה לחופשת לידה. לא יודע איך מלגה ודמי לידה עובדים יחד.



אשמח אם תוכלי לשתף איך את התכוננת מבחינת זמן וכסף.



החששות שלי מהניסיון האישי שלי, אני נקרע בשילוב בין עבודה ולימודים. עובד שעות ארוכות בעבודה חוזר הביתה ועובד על המחקר עד הלילה. המנחה מתקשר אליי גם אחרי 21:00 וגם בשישי-שבת [כבר חשבתי לשים כיפה רק בשביל שיעזוב אותי בשבת]. לדמיין להוסיף לזה ילדים ואני נדרש להתפצל לשני אנשים.



הדבר האחרון שאני רוצה זה שאשתי תחווה את זה.

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2026 00:05

אתה כמובן צודק

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2026 12:36

זה גם הנסיון שלי…



עבורי זה היה הזמן הכי טוב להביא ילדים.



אבל:



לא עבדתי במקביל (הייתי על מלגה מלאה)



הייתי אחרי החלק ״הקשה״. כלומר המחקר בגדול היה ״פתור״.



לקחנו בשלב מסוים מטפלת (לא להמון שעות אבל עדיין…) כך שאני הייתי מסתגרת בחדר ועובדת על המחקר בראש שקט.

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2026 14:50

יהיה לי קשה לעשות זאת כי צריך להכיר אתכם "מקרוב" בשביל זה. אנסה להדגים על עצמי ועל דילמת התואר השני שלי:



כבר בתום השנה הראשונה הציעו לי לעבור לאוניברסיטה נחשבת יותר במסגרת איזשהו TOP ציונים של המחזור שלי, רציתי לעשות זאת אבל כעבור שבוע או שבועיים מאותה שיחת טלפון, האוניברסיטה הנוכחית הציעה לי מסלול מצטיינים שהיה נשמע זוהר, העדפתי את הנוחות ונשארתי באוניברסיטה המקורית. בדיעבד נראה לי שזאת הייתה טעות.



הייתי עוזר מחקר של פסיכולוג קוגניטיבי, פסיכולוגית אירגונית ודוקטורנית קלינית. ברגע האמת התביישתי/לא ידעתי כיצד לבקש מהם המלצה לא גנרית. עקב היבטים אישיים כמו חרדה שאובחנה ע"י הפסיכולוג שלי ועוד דברים בסגנון הזה.



גם התנדבתי במסגרת פסיכיאטרית, היו מרוצים מהתפקוד שלי שם, ושנה לאחר מכן ניהלתי ולקחתי חלק בכתיבת המלצות לתואר שני לשישה מתנדבים. ידוע לי ששניים מהם המשיכו לתואר שני קליני שנחשב The Holy Grail. אני גם כן כבר נרשמתי למסלולי לימוד למבחן המעבר לתואר שני, אחרי שלמדתי לקראתו בעצמי במשך שנה, וגם מבחינת המלצות ממקום ההתנדבות הייתי "מסודר" וגם המלצות גנריות מהשדה המחקרי כפי שציינתי קודם. בנוסף, הרגשתי שהפסיכולוג המנחה שהדריך אותנו במקום ההתנדבות, תפס אותי כסוג של אגוז בעייתי או קשה לפיצוח, זאת הייתה אינדיקציה חשובה עבורי לגבי ההחלטות בהמשך.



לאורך כל התקופה הרגשתי שהמשפחה מאוד מעיקה עלי ומפריעה לי, היו עוד כמה היבטים חיוביים שהסיחו את הקיבולת שלי מהמסלול הלימודי והמקצועי. עד כמה שזה "מפתה" לחשוב כך על עצמנו, לא כולנו עמידים להסחות דעת באותה רמה, ומסוגלים לתפקד בתואר מלחיץ (עם שלל האתגרים העקיפים כמו ירידה בכושר התשכרות באותו הזמן) כאשר "מוקשים" נוספים מצטברים לאורך הדרך כמו סינג'ורים מהמשפחה או אירועים חיוביים כמו הולדת אחיינים או חתונות של החברים הקרובים. אני מאוד פגיע לדברים הללו שישראלים אחרים מחשיבים כנדושים וכ-"חלק מהחיים" עלק.



תוסיף לכל זה גם אמירות שקיבלתי לאורך החיים, גם בגילים הקריטיים: "לדעתי אתה לא מסוגל/אבל המאמן כדורסל אמר שאתה לא טוב בזה/זה לא יעבוד לך" (ממש היום קיבלתי עוד אמירה "מפנקת" שכזאת..) לצד אמירות סותרות מצד אותם אנשים ומצד אחרים "אם מישהו יצא מהחבורה פסיכולוג קליני זה רק אתה/תפסיק כבר להצטיין יא חרשן/כשאני לידך אני מרגיש שאני צריך כל הזמן להפגין ביצועים ולהשוות את עצמי" וכן הלאה.



לא הלכתי על תואר שני, גם מפני שההתנסויות בשדה לימדו אותי לגבי המגבלות מהן אני סובל בהקשר המקצועי, וגם מפני שהסביבה בה אני גדל וחי ממש מפריעה לי (בהתחשב בתנאים "מיוחדים" שהייתי אמור לקבל מהסביבה, ולא קיבלתי בשום שלב).



שים לב שלמרות שעל פניו הדלתות היו פתוחות בפני, היו הרבה יותר מידי משתנים אישיים שהפריעו ואני דיי משוכנע שאם הייתי הולך על תואר שני כלשהו, זה היה עולה לי בבריאות וסיכוי טוב שאם הייתי הולך על המסלול הקליני הייתי פורש ממנו. יכולתי לשכנע את עצמי שהכל בראש ולהשתמש בקלישאות המוכרות שבשביל לרכוש מקצוע צריך לבצע הקרבות וכן הלאה... אבל את הווקטורים האישיים שלי בתוספת הווקטורים של הסביבה כל זה ממש לא מעניין. הם הקובעים, לא אנחנו.



נ.ב. - במרכז הפסיכיאטרי פגשתי אנשים מוכשרים מאוד, הרב מעל הממוצע, שעברו אתגר דומה לזה שתיארתי ואף נאלצו לעזוב תארים מבוקשים כמו רפואה.



שני היבטים צדדיים נוספים:



1. לאורך כל הזמן הזה עבדתי והתנדבתי במקביל וגם חנכתי ילד עם צרכים מיוחדים. במקומות העבודה השונים הציעו קידומים ובדר"כ סירבתי, לקראת סוף התהליך שהבנתי שאני פורש מהתחום אותו למדתי, כבר למדתי ותרגלתי את היסודות של Java. נקודה זו גם כן העמיסה על כל העניין, לא נוח להמשיך במשרות התחלתיות וללוות עובדים חדשים שצעירים ממך כמעט ב-10 שנים. זאת דוגמה שאותה "תקיעות" שהפגנתי לגבי המעבר לתואר שני, באה לידיי ביטוי גם בהיבט תעסוקתי ולמעשה בכל היבט חשוב אחר בחיים. כאשר המשתנים האישיים שלך לא משתלבים עם הדרישות של שוק העבודה, האקדמיה והתרבות הישראלית, קבלת ההחלטות בחיים שלך נהפכת לעניין שולי. בין כה וכה זה יתקע או יסתבך, לא משנה ממש מה תבחר לעשות.



2. אחותי בזמן הזה הביאה תאומים, אני אוהב ונהניתי איתם מאוד, ולקחתי חלק והענקתי לאחותי עזרה איתם במידה זו אחרת (מעט יותר מהממוצע אני מניח). מן הסתם שיש לכל זה גם השפעה על ההתקדמות שלי בהיבטים האישיים שלי בחיים (רומנטיים, מקצועיים ואחרים). ציינת בפוסט שגם ילדים נמצאים באופק, בהקשר הזה יש לישראלים נטייה להעריך את היכולות שלהם בייתר, ובסוף אם הם מסתדרים זה לא מעט בזכות עזרה מהשפחה הקרובה והחברים (במדינה נורמלית זה לא אמור להתנהל כך לדעתי). ראוי שתקדישו לזה תשומת לב וחשיבה.

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2026 15:16

זה ללא קשר למצב שוק היום (אולי זה מוסיף אבל קשה עוד לקבוע לדעתי)



בתור אחד שגייס לכמה תפקידים כבר



אני מחפש 3 דברים עיקריים (לא בהכרח בסדר הזה הוא די משתנה ממקום למקום)



1. אדם שיהיה נחמד לעבוד איתנו (כימיה, תקשורת אישית, עבודת צוות, שפה, מנטליות וכו)



2. ניסיון מקצועי בפועל, בשורה התחתונה אני ארצה מישהו שידרש לי מינימום זמן הכשרה שלו ביחד עם זה שאני ארצה שיהיה לו עולם וניסיון מספיק רחב שיוכל לתרום לנו ידע וחשיבה חדשה



3. כישרון ועצמאות, אני אישית מחפש אדם חכם שיצליח לפתור בעיות (ולא יעביר אותן למשיהו אחר) ואדם שיקח אחריות ןיסגור את כל הפינות של המשימה שלו בעצמו (וגם ידע איפה הוא כן צריך עזרה או להתייעץ)



איפה מישהו למד ומה הוא למד בדיוק זה נחמד בשביל השיח בראיון עבודה אבל לא ממש עוזר לי לקבוע אם הוא מתאים לתפקיד



העולם של העבודה בפןעל מאוד שונה מהעולפ האקדמי. הרבה פעמים תראה מהנדסים מתחומים שונים באותו תפקיד רק בגלל ניסיון



ברגע שיש למישהו ניסיון (אפילן קצר יחסית) אפשר להבין מזה איך הוא מתמודד בפועל



ואפשר לנסות להבין יותר טוב אם הוא יצליח או לא יצליח בתפקיד



זה לא כלל ברזל. יצא לי לגייס מהנדסים מעולים ללא ניסיון כלל



אבל דווקא שם ניסיון צבאי (פיקודי /לוגיסטי , דווקא לא במקצוע) תרם להחלטה וגם עזר להם מאוד להצליח

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2026 23:34

אנחנו בדילמה לגבי מלגה. אני נוטה לחשוב שעדיף לעבוד תוך כדי הלימודים, המנחה ביקש שאפרוש מהעבודה ואהפוך למלגאי אבל סירבתי בנימוס [6 פעמים]. אשתי רוצה מלגה ואני בכנות לא מבין אם יש יתרון בזה. אין הפרשות פנסיוניות, במשרת סטודנט/חלקית תרוויח יותר, אין קרן השתלמות, לא בטוח מה קורה עם חופשת לידה ודמי חופשת לידה.



אומרים לי שאנשים על מלגה מרוכזים יותר במחקר ויש להם מחקר איכותי יותר. מסתכל על מלגאים ולא כל אחד עם מחקר פורץ דרך... לכן לא רואה המון תועלת במלגה.

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2026 23:55

אני חושב שזו תשובה טובה לשאלה האם עדיף ניסיון תעסוקתי או לא, ואני מסכים איתך שעדיף ניסיון תעסוקתי על פני מועמד בלי ניסיון (יש יוצאים מן הכלל כמובן). אבל אני מדבר על אדם שיש לו ניסיון תעסוקתי של כמה שנים (אשתי עובדת כבר כמה שנים בחברה טובה). המטרה היא לעשות תואר שני על מנת לפתוח אפיקי קריירה חדשים שלא פתוחים לבוגרי תואר ראשון.



אם הייתי שואל אותך, במעמד ראיון וגיוס, יש לך שני מועמדים- אחד בעל תואר ראשון וניסיון של שנים בודדות, או בוגר תואר שני שלא עבד בזמן המחקר. היית מודד את שניהם לפי הנקודות שציינת? 1- אדם נחמד יכול להיות גם אקדמאי וגם בוגר תואר ראשון, הרקע האקדמי לא משפיע, זה תלוי באדם עצמו. 2- יש חברות (גם אמריקאיות) שמתייחסות לניסיון מחקרי כניסיון מקצועי. 3- דווקא בוגר תואר מתקדם מעיד לדעתי על יכולת פתרון בעיות גבוהה [אחרי שעובר מסע עינויים מהמנחה שלו ודרישה לשלוף שפנים מהכובע].



אני חושב שהשאלה שאני בעצם שואל: במעמד ראיון וגיוס, אם יש לך שני מועמדים- שניהם בוגרי תואר שני, אחד מלגאי ואחד שעבד במהלך המחקר בתעשייה (לא בהכרח בנושא המחקר או התפקיד המיועד, אבל נאמר בתפקיד טכנולוגי). האם הייתה עדיפות לאחד על פני השני?

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2026 00:09

וואו. זה שיתוף מאוד כנה. תודה.



כשפתחתי את השרשור לא חשבתי שאקבל כל כך הרבה תגובות המתייחסות לקושי בהבאת הילדים והפוריות [תודה למציינים שהריון לוקח 9 חודשים :lol: לא ידעתי את זה]. נתנו עצות שלא חשבתי עליהן בכלל והעלו דברים שלא לקחתי בחשבון.



עומס משפחתי באמת יכול להסיט ולהשפיע מאוד על הדרך שהולכים בה, אני מקווה שהתמיכה שאנחנו מקבלים מהמשפחה תמשיך. אם נגדיל את התא המשפחתי שלנו העומס הזה יגדל פי כמה וכמה. קשה להעריך. אגב זו הסיבה שבחרנו לא להמשיך ללמוד ביחד, שאחד מאיתנו ישמור על משרה מלאה ושפיות.



אני מסכים שחשוב לא לאבד את עצמינו בדרך. ההעדפה שלי שאשתי תמשיך לעבוד במהלך הלימודים, אני נוטה לחשוב שזו הדרך הנכונה. אבל זה מעלה בי חששות ותהיות, יתכן ונדחה הבאת משפחה בגלל זה.



תודה, עזרת לי לחשוב על זה יותר לעומק.

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2026 00:32

בשמחה.



המטרה של השיתוף לא הייתה בהכרח למקד אותך בעניין המשפחתי, אלא להזכיר שבחיים האמיתיים לעתים העומס או הסטת הקשב מגיעים ממקומות שקשה לחזות מראש. לכן אם הולכים על צעד כלשהו, אולי כדאי לשקול לעשות את זה בצורה מרווחת/רגועה יותר, ועם הערכה בחסר + הערכות מראש לבלתמים (לא רק כלכליים או משפחתיים).



מנגד, אני בטוח שאנשים אחרים יומרו לך שאם ככה תיגש לכל אתגר בחיים, יהיה קשה לצלוח אותו. אז אולי האמת היא איפשהו באמצע.



בכל אופן, המון בהצלחה ומאחל לכם מסע מהנה. אפשר להתייחס לכל נקודה כזאת במסע כאל משחק ולשמור על גמישות והנאה לאורך הדרך :)

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2026 09:26

עבודת סטודנט למול מלגה -



צריך לחפש ולהתקבל / מקבלים



תלות אולי במשמרות, שעות ספציפיות / ללא



היכרות של מקום חדש, דרכי התנהלות / ללא



יכולת להשתכר יותר, אולי / קבוע



בקיצור מלגה היא נוחה ובטוחה יותר

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2026 14:14

לא חושבת שהמחקר שלי היה יותר פורץ דרך, אבל היה לי ה-ר-ב-ה יותר קל וכיף. כי שילמו לי להתרכז רק במחקר, ולא הייתי צריכה לעבוד במקביל.



זה פשוט מקל על החיים. מבחינתי זה היה יתרון שהכריע את הכף :>



תקופה מדהימה שזכורה לי כחוויה טובה מאוד, וכאמור גם אפשרה לי הרבה יותר זמן איכותי עם הצאצאים - וזה כבר יתרון שלא יסולא בפז (לדעתי).



Having said that … יש מצב שזה יכול לפגוע בקריירה.



אני מטבעי פחות אמביציוזית. ולעומת זאת היה לי מאוד (מאוד!) חשוב להיות עם הקטנטנים שלי כמה שיותר זמן (וזמן רגוע ואיכותי ולא לחוץ ותחת סטרס).

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2026 17:33

במקרה הזה. לדעתי אין יתרון "לשמור על עבודה" תוכ התואר השני.



אולי רק בהיבט של המשך שימור קשרים אישיים/ אפשרות להמשיך אחרכ באותה עבודה עם התואר השני...



אם לשניהם יש ניסיון תעסוקתי בתחום של כמה שנים (מספיק רק עם התואר הראשון)



אין ממש הבדל מבחינתי



ככל הנראה האישיות של אותו מועמד



והביטחון העצמי שלו ישפיעו יותר על ההחלטה



נקודה חשובה היא ביטחון עצמי



אתה יכול לעשות מחקר חצי כוח אבל לשווק אותו כאילו זה הדבר הבא שהולך לשנות את העולם



או הפוך להיות מצטיין עבודות גמר מדהימות



אבל להצטנע בקטע לא טוב לדבר מופנם



ובעיקר להמעיט הערך של עצמך או מה שעשית



בראיון של 20 דק ברור שיהיה יתרון לסוג הראשון של מועמדים



שורה תחתונה חשוב שתדעו בראיון להפגיז ולהעמוד מאחורי הבחירות שלכם



זה לגמרי לגיטימי להגיד לקחת שנה הפסקה לטובת הילד הראשון



או לטובת טיול בעולם וכו



רק חשוב להציג את זה כנקודת חוזקה ויתרון (עכשיו אני באמת פנוי כל כולי לעבודה וזה היה חשוב לי שאני מתחיל עבודה להיות פנוי ב120 אחוז בלי שום הסחות דעת...)

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2026 19:05

זאת לא הטענה שלי.



זהירות אני מכליל: אני טוען שהההבדל המרכזי הוא הרצון לקחת סיכון. אולי ההבדל נובע מזה שהחיים שלכם הרבה יותר קלים. אין קשיי התאקלמות\שפה\כלכלה, יש יותר מידי מה להפסיד, יותר מידי סיפורי הצלחה במדיה החברתית ועוד מיליון סיבות שגורמות לכל דבר אצלכם להיות הרבה יותר מסובך\מפחיד ממה שהוא באמת.



חלק באשמתנו ההורים. הילדים שלנו גדלים עטופים היטב ורחוקים מסיפור הזוועות שעברו ההורים שלנו בעליות.



כבר אמרתי שאני מכליל?



יותר מידי חרדות יש מAI. אני 26 שנים בתעשייה וחוויתי כמה משברים וכמה בועות.



המצב עכשיו בהחלט לא טוב לג'וניורים. שילוב של שאריות המשבר האחרון, גל של בוגרים שראו את הבועה בתקופת הקורונה ורצו גם, וובנוסף השוק מנסה להבין לאן AI לוקח אותנו.



לדעתי המקצוע לא יעלם הוא ישתנה (שוב) ויותאם למצב החדש, יוגדרו תפקידים חדשים וישנים יעלמו

🕒 פורסם בתאריך: 05/04/2026 01:33

באתי לתואר עם חסכונות בתור התחלה. בדיוק כמו שכתוב פה בשלל פוסטים יש לי קרן חירום חסכונות לתווך ארוך וכו.



הפסקתי את העבודה בחודש ספטמבר מה שאומר - קנס של שלושה חודשים לפני שמקבלים דמי אבטלה אבל מבחינת תזרים מזומנים היינו ערוכים מראש לחיות על משכורת אחת. חישבנו את ההוצאות וראינו שזה מסתדר ואפילו שנפל עלינו בלתם בזמן הזה של שיפוץ - בשביל זה יש חיסכונות.



הלימודים התחילו באוקטובר - עד אז חרשתי והגשתי בקשות למלגות. בנתיים - היה לי זמן איכות להיות עם הילדים בכל חגי תשרי מתי שממלא אין מסגרות. כיוון שלא הייתי צריכה לעבוד במקביל היה לי את הזמן להקדיש ללימודים ולילדים בלי לאבד שפיות. וזה הוביל להצטיינות שבעקבותיה קיבלתי מלגות בסכום מצטבר של 37 אש״ח בתום הסמסטר הראשון נוסף לדמי האבטלה. לפני הפסח הגשתי את הצעת המחקר שלי ואם היא תאושר עד ה10.5 אזכה במלגת האטר. אני לוקחת את כל הקורסים בשנה אחת מה שאומר שעד אפריל שנה הבאה אסיים את הגשת התזה, ואם הכל ילך כשורה הלימודים שלי למעשה יסתיימו בשנה וחצי. כפי שכתבתי לך קודם - זה פרק זמן סביר מהרגע שמתחילים לנסות עד שאשכרה נולד תינוק.



עבורי זה דרש גם תיאום עם בעלי. בימים שאני בלימודים ביקשתי שהוא יעבוד בבית כדי שאם ילד חולה ( וזה קורה הרבה בשנים הראשונות) יהיה תמיד אחד מאיתנו זמין לשלוף אותו מהמסגרת ולטפל בו.



למיטב ידעתי באקדמיה מתייחסים לחופשת לידה כמו בכל מקום אחר , אבל הדרך הכי טובה היא פשוט לגשת לאוניברסיטה ולשאול או לעיין בתקנון. זה מידע גלוי.



עבורי לעבוד תוך כדי היה הופך את זה לקריעה יחד עם הטיפול בילדים. ביחוד עכשיו בזמן המלחמה שאין מסגרות.



גם אם אישתך תסיים קורסים תוך שנה אני מניחה שבשנה של התזה אפשר לעבוד במשרה חלקית.



לגבי פנסיה - סוכן הפנסיה הרגיע אותי ואמר שניתן להרחיב את ההסכם ריסק כך שניתן להיות בהפסקה יחסית ארוכה מעבודה בלי שהפנסיה תיפגע. כיוון שאני מובטלת - ביטוח לאומי משלם לי במקום שאני אשלם לו. ומלגות פטורות ממס כך שגם אין מס הכנסה. זה לא המון כסף. אבל זה מקל מאוד על העומס הכרוך בלימודים.



דבר אחרון - הגניקולוג שלי אמר לי פעם - אף זמן לא נוח להביא ילדים. הוא צודק כמובן. ילדים שואבים זמן וכסף והרבה. אבל בהנחה שאף זמן לא באמת נוח. אתם באמת מעוניינים באחד ויש לכם את המשאבים לגדל אותו - אין זמן טוב כמו הזמן הנוכחי. מי יודע אם נהיה פה מחר.

🕒 פורסם בתאריך: 05/04/2026 13:23

שכחתי לציין עוד שתי נקודות חשובות



גם דמי אבטלה נספרים בחישוב של דמי לידה.



ורב המילגות מגיעות עם התניה שעליך לסיים את התואר ואם לא תאלץ להחזיר אותן. יש מי שזה משנה לו.