גרהאם כן כותב בהרחבה על ההבדל בין המשקיע המקצועי שמוכן להקדיש זמן ומשאבים לבין המשקיע ה״דיפנסיבי״ שלטעמו צריך לקנות סל מניות מבוססות (מקביל לקרנות סל).
אנשים כמו גרהאם (באפט ומאנגר למשל) לא ״הפנימו״ את חוסר התוחלת בבחירת מניות פרטנית.
השנים האחרונות הציגו תשואות מטורפות כך שההשוואה לא במקום בכלל (אתה לא באמת חושב שמניות יתנו 15 אחוז שנתי), ולמרות זאת באפט פיגר רק באחוזים בודדים ולא פספס בגדול.
וביחס ל60 שנה האחרונות התוצאות שלו ידועות ומדברות בעד עצמם.
עוד נקודה, באפט היום יושב על הר מזומנים אדיר במונחים היסטוריים, אם השוק ירד בחדות/יקרוס בשנים הקרובות (אחרי הכל אנחנו אחרי תקופה שורית ארוכה והמכפילים גבוהים מאוד) הוא ינצח בענק. כך שהסיפור של ברקשייר ביחס למחזור השורי האחרון עוד לא הסתיים, וימים יגידו.
דמגוגיה בעיני. תביא לי ציטוט שלו שהוא לא מאמין בבחירת מניות בנתוני השוק של היום למשקיע המקצועי כהגדרתו בספר המשקיע הנבון ואז זה יוכיח משהו.
לא הכרתי, אבל הצ׳ט סיפר לי שבסוף רק קרן גידור אחת נכנסה להתערבות, ובכלל הטענה של באפט הייתה נגד קרנות גידור (העמלות שלהם, וסגנון ההשקעה) ולא נגד בחירה סלקטיבית של מניות, הרי זה מה שהוא בעצמו עושה..
הסיכויים נמוכים , אבל אני לא מאמין בלדחות את הרעיון קטגורית - מהסיבה שזה פשוט לא נכון.
בפרט שהספר הנ״ל מדגיש את הסיכונים האלו בעצמם, הוא לא מסוג הספרים שעושים אופוריה מיותרת, הטון הוא מאוד מקורקע והגיוני.