🕒 פורסם בתאריך: 30/01/2015 10:44
המניע המרכזי של המעוניינים לצאת לפנסיה מוקדמת היא הצורך להיחלץ ממערכת מעיקה של התחייבויות מקצועיות/כלכליות/משפחתיות - בעת שהעיסוק עצמו לא ממש מעניין את המועסק. אם הייתי פונה אל צייר מקצועי המתפרנס מעיסוקו בכבוד (וזו בעייה רצינית מאוד) ושואל אותו על רצונו לצאת לפנסיה מוקדמת הייתי מקבל מבט נדהם (ועשיתי זאת). נכון הדבר לגבי חוקרים באוניברסיטה (רובם ממשיכים לעבוד אחרי הפנסיה ו"נאחזים במפתן"..). בקצרה הפנסיה המוקדמת עלולה ענישה לחלק מסויים של האוכלוסיה. הבעייה נעוצה בעובדה שהתפלגותית 68% מהאוכלוסייה ממוצעת ביכולותיה האינטלקטואליות וזוכה להשכלה ממוצעת אשר לרוב מנתבת אותה להכנסה ממוצעת. התוצאה היא שהחלק הממוצע של האוכלוסיה לא זוכה לעסוק במה שמעניין אותו אלא נתון להיצע וביקוש המאפיינים את התרבות שהוא מפתח בה.
עכשיו נשארנו עם 15 - 16 אחוז מהאוכלוסייה (כנובע מההתפלגות) שהוא בעל יכולות והשכלה גבוהים -3 סטייות תקן מעל הממוצע (15 - 16 אחוז הם מתחת לממוצע כנובע מההתפלגות). בעצם מתוך אותו מיעוט יש לנכות 2.5 אחוז מהאוכלוסייה שהם חריגים ימינה וההתפלגות לא מסוגלת לחזות את פעולתם או עתידם. אז נשארנו עם מיעוט שחלקו לא בטוח מה הוא רוצה לעשות בחייו, הוא הולך לאוניברסיטה, ולומד שם משהו שנראה לו או למייעצים לו משהו מועיל וריווחי ואולי אולי יהיה אפילו מעניין, הוא נהפך למכונת ציונים (כי הוא יכול...), מוצא עבודה שנראית לו מבטיחה (אבל מהר מאוד משעממת אותו), היעדר קביעות (מה שקיים באקדמיה בכל מקום בעולם המחקר ומהווה תנאי להיותך חוקר), שוק מתנודד ונחנו מקבלים את האיש המוכשר שרוצה וכדאי לו לצאת לפנסייה מוקדמת - והוא יכול אם ישלוט בדחפי הצרכנות המופרזת המאפיינים את סביבת הפעולה שלו. לשאר 80 - 90 האחוזים הנותרים קרי: ממוצעי היכולת ואילו שמתחת לממוצע אין האפשרות הזו והם לכודים בסיטואציה כלכלית מתישה עש קשה.
אבא שלי נהג לומר: "..לא משנה מה תעשה בחיים - תצטיין כי בינוניות היא דבר קשה ומלווה בתחרות קשה ומיותרת". לסיכום:
1. כדאי לחלק מוגדר של האוכלוסייה לצאת לפנסיה מוקדמת.
2. לחלק מהאוכלוסייה אין סיכוי לצאת לפנסיה מוקדמת וזה רוב האנשים כנובע מההתפלגות.
3. חלק קטן מהאוכלוסייה יסבול מהפנסיה (חוקרים, אמנים וכיו"ב).
עכשיו נשארנו עם 15 - 16 אחוז מהאוכלוסייה (כנובע מההתפלגות) שהוא בעל יכולות והשכלה גבוהים -3 סטייות תקן מעל הממוצע (15 - 16 אחוז הם מתחת לממוצע כנובע מההתפלגות). בעצם מתוך אותו מיעוט יש לנכות 2.5 אחוז מהאוכלוסייה שהם חריגים ימינה וההתפלגות לא מסוגלת לחזות את פעולתם או עתידם. אז נשארנו עם מיעוט שחלקו לא בטוח מה הוא רוצה לעשות בחייו, הוא הולך לאוניברסיטה, ולומד שם משהו שנראה לו או למייעצים לו משהו מועיל וריווחי ואולי אולי יהיה אפילו מעניין, הוא נהפך למכונת ציונים (כי הוא יכול...), מוצא עבודה שנראית לו מבטיחה (אבל מהר מאוד משעממת אותו), היעדר קביעות (מה שקיים באקדמיה בכל מקום בעולם המחקר ומהווה תנאי להיותך חוקר), שוק מתנודד ונחנו מקבלים את האיש המוכשר שרוצה וכדאי לו לצאת לפנסייה מוקדמת - והוא יכול אם ישלוט בדחפי הצרכנות המופרזת המאפיינים את סביבת הפעולה שלו. לשאר 80 - 90 האחוזים הנותרים קרי: ממוצעי היכולת ואילו שמתחת לממוצע אין האפשרות הזו והם לכודים בסיטואציה כלכלית מתישה עש קשה.
אבא שלי נהג לומר: "..לא משנה מה תעשה בחיים - תצטיין כי בינוניות היא דבר קשה ומלווה בתחרות קשה ומיותרת". לסיכום:
1. כדאי לחלק מוגדר של האוכלוסייה לצאת לפנסיה מוקדמת.
2. לחלק מהאוכלוסייה אין סיכוי לצאת לפנסיה מוקדמת וזה רוב האנשים כנובע מההתפלגות.
3. חלק קטן מהאוכלוסייה יסבול מהפנסיה (חוקרים, אמנים וכיו"ב).