המשקיעה | שאלות ותשובות בתחום ההשקעות בזמן אמת

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2023 22:05

קראתי הרבה יומני מסע בפורום הזה, ומאוד אהבתי את הרעיון – לתעד את ההתקדמות, להסתכל אחורה לראות איפה הייתי ואיפה אני היום. הייתי אומר שזו המטרה העיקרית של היומן שלי.

העבר

המסע שלי התחיל בגיל 21 עם השחרור מהצבא. במקור אני מעיר קטנה בפריפריה הצפונית, ואפשרויות התעסוקה היו דלות, מה גם שתעודת הבגרות שלי לא אפשרה לי הרבה. התוכנית המקורית שלי הייתה לחסוך כסף בשביל להוציא רישיון על משאית ולרוץ על זה. אמא שלי רצתה שאלך בדרך אקדמית יותר, ודחפה אותי לעשות פסיכומטרי. מפה לשם קיבלתי את רישיון הרפואה שלי בדצמבר 22, קצת פחות מעשור לאחר השחרור שלי מהצבא.

לימודי הרפואה היו מסע בפניי עצמו בשבילי – הייתי צריך לצאת מהעיר הקטנה לעיר הגדולה ולהתמודד עם אתגר אקדמי שטרם הכרתי. לא היה לי מושג למה אני מכניס את עצמי. הלימודים דרשו ממני לשלם מחיר כלכלי כבד, אבל זכיתי להכיר אנשים טובים ולחוות חוויות ייחודיות מאוד. לצערי, לא אהבתי את הלימודים, ואיפשהו באמצע שקלתי לפרוש. ידעתי שזה ישבור לאמא שלי את הלב, שלא לדבר על כשל העלות השקועה שרחף מעליי. למזלי נחשפתי לתחום גדול ברפואה שעניין אותי, אך בלימודי רפואה לא כ"כ מתעמקים בו. מהסיבה הזאת במקביל ללימודים עבדתי במשרות סטודנט שונות שנגעו בתחום כדי לחוות את התחום וכמובן לעשות קצת (בדגש על קצת) כסף מהצד. בשיא, עבדתי ב3 עבודות במקביל.

כחלק מהלימודים נחשפים למערכת הבריאות, ובעיקר לתהליך הקבלה להתמחות. ידעתי שזה יהיה אתגר עבורי בגלל תכונות אישיות שלי שמקשות עליי ליצור קשרים אישיים במהירות עם אנשים, אני גם לא רהוט במיוחד. החלטתי שהדרך שלי להיכנס להתמחות שאני רוצה תלך בשילוב עם עבודה מעשית קשה, וקורות חיים מרשימים. לכן, במקביל לעבודה התחלתי לחפש הזדמנויות למחקר. זה היה לא פשוט, אבל לבסוף הצלחתי ליצור שיתוף פעולה מאוד פרודוקטיבי שחשף בפניי תת-תחומים נוספים מצד אחד, ומצד שני נתן לי כלים אנליטיים וכישורי כתיבה.

בסוף הלימודים התחיל הסטאז', אין שנה נוראית מזו. אני לא אכביר במילים, אבל בואו נגיד שמערכת הבריאות לא מנצלת היטב את כוח האדם אותו הכשירה שנים ארוכות. התקופה הזאת השפיעה עליי לרעה בפן הנפשי, הרגשתי מבוזבז כל דקה בבית החולים. מה שהחזיק אותי אלה החדשות הטובות שהגיעו מהבית – אשתי נכנסה להיריון ולקראת סוף הסטאז' הפכתי לאבא.

ההווה

לאחר סיום הסטאז' התחלתי לחפש את עצמי. המקובל בתחום הוא תקופת אבטלה של שלושה חודשים. לי לא ממש הייתה ההזדמנות הזאת מכמה סיבות:

קשה לי לשבת בבית בחוסר מעש

אי ודאות בנוגע למקום התמחות

רצון לעבודה במקצוע

התחלתי לחפש משרות לרופאים כלליים באזור הצפון, אך לשווא. לבסוף, דרך חבר, הגעתי למשרה של רופא כללי בבית חולים פרטי במרכז הארץ. במקביל התחלתי לעבוד במחלקה בה אני רוצה להתמחות בתור תורן חוץ.

העתיד

אז לא מזמן התבשר לי שהתקבלתי להתמחות אותה רציתי, במקום בו רציתי להתמחות. כמו שחשבתי, הועדה לא הלכה טוב, אבל העבודה הקשה והרקורד האקדמי עשו את שלהם.

כעת אנחנו מתחילים לארוז כדי לעבור למרכז הארץ, מצאנו דירה חביבה (אם כי על הצד היקר), ועל פניו הכול הולך לפי התוכנית.

אבל מה התוכנית?

מדובר באחת ההתמחויות התובעניות במקצוע הרפואה, באחד מהמקומות הקשים להתמחות בארץ, עם כ300 שעות עבודה בחודש מבלי להחשיב זמן לימודים בבית ואקדמיה. איך אצליח לתפקד בתור בעל? אב? רופא?

האם העבודה תמחק את כל כולי ותהפוך אותי למכונת רפואה משומנת? האם אקרוס תחת העומס?

לא יודע.

הזמן חומק בין האצבעות

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2023 22:16

בהצלחה!

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2023 22:37

״אני דוקטור לרפואה, אבל זה עלה הרבה. אבוי״

״אני טייס, אבל עלה חצי מיליון שקל ללמוד את המקצוע״

״אני מנכ׳ל של סטארטאפ שהונפק בנאסד׳ק, אבל זה דרש הרבה לילות בלי שינה״

צרות של עשירים... רק אל תתחיל לבכות על מר גורלך :lol:

איך אפשר כן לאהוב את הלימודים אם אתה לומד מקצוע נדרש שדורש את הכישורים הכי גבוהים שאפשר? אין לך מה להצטער בכלל! ניצולת מעולה של שנות העשרים שלך!

רשמתי זאת פה כבר בעבר, אבל אני אישית מאמין שאנחנו לא לומדים ובטח שלא עובדים בשביל הנאה. אם אתה מצליח להינות מהעבודה באיזשהו אופן, אז כבר זכית. גם אמנים מוכשרים שזוכים להתפרנס רק מהאומנות שלהם (המאיון העליון מביניהם), גם להם מרגיש הרבה פעמים למרות התשוקה שזה שוחק אותם ואת היופי במקצוע שלהם - מהיכרות אישית. אבל צריך להתפרנס ממשהו.

🕒 פורסם בתאריך: 03/04/2023 22:46

הלכתי לעשות חשבון (לפי 30 ימים בחודש, לא צריך לדייק):

יש לך 720 שעות בחודש.

אחרי עבודה - נשארו לך 420 שעות

אחרי שינה, כנראה מועטה, לפי חישוב של 6 שעות בלילה - נשארו לך 240 שעות

אחרי בילוי עם הילדים והאשה ועם עצמך, לפי חישוב של 4 שעות ביום - נשארו לך 120 שעות.

כמה שעות בחודש נדרשות לך?

בקיצור, תוכל כנראה לעשות את כל מה שאתה דורש ורוצה מעצמך.

ההבדל בינך ובין רוב האנשים האחרים הוא שלא תבזבז יותר מדי זמן על הבלים :)

בהצלחה!

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 01:25

זה כשל רק במקרים הסתברותיים מסויימים, במקרה שלך זה לא כשל, באמת צברת את הנק״ז שקידם אותך לסוף והסוף באמת היה קרוב יותר מאשר בהתחלה

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 06:34

כן אני מבין מה אתה אומר. אני פחות דיברתי על העלות של הלימודים (למדתי בארץ), אלא על הכסף שהייתי יכול להרוויח לו הייתי הולך בדרך אחרת.

אני חושב שהחישוב שעשית זה בדיוק האתגר המצפה לי בהתמחות ובכלל בעתיד המקצועי - ניהול מיטבי של זמן.

אני חושב שזה לא מובן מאליו.

הבלוג מלמד הרבה על איך להגיע לחופש כלכלי בכדי להגיע ליותר זמן אישי פנוי, אבל איך להתנהל עם הזמן? זאת כבר שאלה אחרת לגמריי.

אני מתייחס לזה ככשל כי זה אחד מהדברים שדחפו אותי לסיים את הלימודים ולא לפרוש.

למען הסר ספק, רציתי לפרוש לא בגלל שלא הסתדרתי והיה לי קשה, אלא כי חלקים נרחבים מהמקצוע לא עניינו אותי ולא ראיתי את עצמי עוסק בהם ביום-יום.

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 07:38

@pin2win מדהים!

May the force be with you

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 09:34

נכון, אבל יש לא מעט שרשורים אישיים שמתייחסים לנושא הזמן. לקרייריסטים יש תמיד בעיה עם הזמן, ורופאים בשלבים הראשונים שלהם על אחת כמה וכמה.

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 09:42

כמה מחשבות:

1. הנקודה היחידה שאתה יכול לשלוט עליה בנוגע לזמן שקשור לעבודה היא היוממות ולכן אני אישית הייתי בוחר לגור כמה שיותר קרוב לבית החולים (מרחק הליכה במידה ואפשר) כדי לייעל לפחות את זה.

2. לגבי אבהות, בהסתברות גבוהה אתה לא תהיה אבא מאוד מעורב, אני מציע פשוט לקבל את זה כעובדה ולראות איך אפשר לנצל את השעות שכן יהיו לך על מנת לנסות לייצר קשר משמעותי עם הילדים.

אם זו איזשהי נחמה אז יש מספיק אבות שהם לא רופאים שלא מאוד מעורבים בחיי הילדים שלהם.

3. לגבי בת הזוג, רוב העומס בבית ועם הילדים ייפול עליה וצריך לוודא שזה לא גורם לחיכוכים.

ראשית, הייתי מדבר על הדברים עוד לפני שמתחילים.

שנית, הייתי עושה אאוטסורסינג לחלק מהמטלות כדי שהיא לא תקרוס (עזרה בנקיונות, נערה שתעזור לה אחר הצהריים כשהיא תהיה לבד עם תינוק נוסף ועם פעוט בעוד כמה שנים וכו) - אני יודע שזה לא מאוד סולידי אבל זה מה שעזר למכרים רופאים לשרוד את התקופה.

בהצלחה!

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 09:52

מממ… לדעתי אין לך כל כך על מה. ואני אומר זאת בתור מישהו מתחום ההייטק שהתחיל בזה מהצבא וישר הלך לעבוד בזה באזרחות.

האם אני יותר רחוק כלכלית מהממוצע לגילי (29)? ללא צל של ספק. אבל יש לזה חסרונות אחרים. למקצועות עלית מובהקים כמו רופאים וטייסים, אמנם גם אתכם יכולים לפטר, אבל אין מה להשוות מבחינת השכר והיציבות.

הייטקיסט, כדי להישאר רלוונטי, צריך פעם-פעמיים בעשור להמציא את עצמו מחדש.

וגם בטווח הארוך אתה ככל הנראה תגיע יותר רחוק - לפחות בהכנסות, זה ודאי.

בוא נגיד שאם נדבר עוד 10-15 שנים, אני לא חושב שיהיה פער משמעותי אם בכלל בינך לבין מישהו שהתחיל בגיל יותר צעיר בהייטק. אתה פשוט תתחיל לראות יותר כסף מאוחר, אבל בשורה התחתונה תראה יותר ממנו - לפחות מיגיעה אישית, לא מדבר כרגע על כל מיני רווחי-הון שיכולים להיצבר בדרך.

🕒 פורסם בתאריך: 04/04/2023 10:36

מרשים מאוד.

איזו התמחות זו?

🕒 פורסם בתאריך: 07/04/2023 21:45

אורטופדיה

תודה על התגובה

1. מצאנו דירה הכי קרובה שיש לבית החולים, מרחק של חמש דקות הליכה. כמו שכתבתי, על הצד היקר אבל אין ממש מה לעשות.

2. כן...אתה צודק, אבל זה נורא מעציב אותי.

3. זאת השאיפה, יש שירותי קייטרינג לאוכל ונקיון..נסתדר, אני בונה על רובוט שאיבה/שטיפה עם המטלות

יש דרך תלאות בדרך לכסף, אבל אני מסכים בגדול.

🕒 פורסם בתאריך: 07/04/2023 23:20

זאת נחמה?

ואם הפות"ש היה אישה? גם היית כותב את המשפט הזה?

מעבר לכך, אהבתי את מה שכתבת.

🕒 פורסם בתאריך: 12/04/2023 18:15

לא, לא באמת.

לא, מהסיבה הפשוטה שלדעתי אין הרבה נשים שלא מאוד מעורבות בחיי הילדים שלהם (כתוצאה מהעדפה אישית וכתוצאה מתכתיבים חברתיים).

ספציפית בהקשר של רפואה, ניתן לראות הרבה יותר נשים בהתמחויות הפחות תובעניות כמו משפחה וכו.

במידה ותגלה שזה אכן משהו שמאוד מפריע אני מניח שתוכל לקחת משרה פחות תובענית אחרי ההתמחות ולהיות יותר מעורב.

במידה ולא תבחר, כנראה שזה לא מספיק יפריע וזה בסדר גמור.

סליחה מראש על עודף הכנות.

ג.נ

עשיתי בחירות קריירה שהושפעו מהרצון שלי להיות מעורב בחיי הילדים.

יש לי חברים טובים שעשו בחירות הפוכות ממני ועדיין מאוד מאושרים, העיקר בעיני זה להיות שלם עם ההחלטות שלך.

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 12:30

הזיה לקרוא את הת'רד הזה, עברה כבר כמעט שנה ואיזו שנה זאת הייתה.

אני חושב שאחלק את זה לחלקים כדי להיות ברור יותר

מקצועית:

* התחלתי את ההתמחות כמתוכנן ביולי, and boy what a ride. אין חודש עם פחות מ350 שעות עבודה, כאשר מאז המלחמה היו חודשים עם 400+ שעות עבודה. אחריות עצומה ולמידה על הרגליים, והדובדבן שבקצפת - אין סוף הצגות חולים לפורומים גדולים של רופאים בכירים. השתפרתי מאוד (כצפוי) בהרבה מאוד דברים כמו ניהול חולים ופעולות מנואליות, כמו גם בדיבור בפניי קהל. אם כי בעיקר למדתי כמה מעט אני יודע בשנה הזאת, וכמה עוד יש ללמוד.

* הצלחתי להקים מספר קבוצות מחקר תחתיי, אין ספק שאני כורע תחת העומס, מתקשה מאוד לעמוד בדדליינים ובניהול כוח אדם, הרצון להיות איש משפחה או סתם לקחת זמן לעצמי מעקב פרוייקטים שלי. לדעתי יש סיכוי לא רע לכ2-4 פרסומים השנה כתלות במלחמה, אבל נראה.

כלכלית:

* המעבר למרכז די קרע אותנו - שכירות, גן, עלויות מעבר, ואני הייתי מפרנס יחיד במשך תקופה קרובה לשנה בזמן שאשתי התחילה לחפש עבודה בדיוק בתחילתו של מיתון. נשענו כשנה על כרית הבטחון שלנו, ובשיא השפל הגענו קרוב למינוס של כ7K בחודש. הדברים התחילו להשתפר כשהכסף מהתורנויות והניתוחים התחילו להכנס, ובדיוק לאחרונה אשתי מצאה עבודה עם תנאים נהדרים וחזרנו לחסוך (סכום של כ6-7 אלף בחודש).

* מבחינה כלכלית למדתי הרבה מהתקופה הזאת, בעיקר בכל מה שקשור לעלויות מעבר לא צפויות וכמה יקר זה לגדל ילדים בישראל. מבחינת שכירות - אני יודע שהיה ניתן להגיע לפתרון דיור זול יותר (7300 שכירות בחודש כרגע), אבל אנחנו מרוצים מהדירה מבחינת מיקום ביחס לבית החולים ומכיוון שמדובר בדירה חדשה אנחנו מרגשים כמו ילדים גדולים ולא כמו סטודנטים שרודפים אחריי עובש :lol: , עכשיו כששנינו התחלנו לעבוד מדובר בשכירות + ארנונה בסכום כולל פחות משליש מהנטו שלנו.

אישית:

* תקופה מטלטלת מאוד לי, לאשתי ולכל עם ישראל.

* המעבר למרכז מהצפון היווה אתגר לזוגיות שלי ושל אשתי, אבל יצאנו מכך מחוזקים בעיקר.

*המלחמה זימנה לי מילואים של כחודשיים בסה"כ בגזרות די חמות, כאשר בפעם האחרונה הייתי מעורב במקרה שהגיע לחדשות לצערי. כאמור, אנחנו לא מיוחדים כמשפחה במובן הזה של ההתמודדות עם המלחמה, אבל אין ספק שיש לה מחיר אישי כבד שמתבטא בין השאר בחרדות של אשתי ובנסיגה אצל הבת שלי, אבל דברים לאט לאט מסתדרים. אני יודע שיקראו לי שוב, אבל לפחות בינתיים אני רוצה לחשוב שאנחנו בטוב.

בסה"כ אני אופטימי, מאמין ומקווה שהשנה הבאה תהיה המשך של המגמה של השנה החולפת.

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 13:00

בהצלחה.

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 14:41

על הפוסט הקודם:

מרגש ותודה על השיתוף.

אני תמיד משתדל להגיד לאנשים לא להקשיב להורים כי זה חיבוק דב [ברוב המקרים] וצריך לנסות ללכת עם הלב ואז התעודה שהם רוצים.

תהיתי אם התחום שסיקרן היה האורתופדיה באמת? ?

על הפוסט האחרון:

תודה שאתה שומר עליי ועלינו.

לא מובן מאליו!

תצליחו ומברוק על הילדים

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 17:28

יפה שמצאת לעצמך תחום בביצה הגדולה הזאת של עולם הרפואה, שמח לשמוע שלמרות השנה המטורפת הזאת האופטימיות עדיין איתך.

תשמור על עצמך ותמשיך בשלך!

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 17:46

ואם ההתמחות שלך היא אכן באורטופדיה - ואוו! כמה שהתחום חשוב תמיד, בחצי שנה האחרונה הוא עוד יותר מתמיד.

האם המחקרים שלך קשורים להתמחות הזאת? ואם לא, תתן רמז לאיזה תחום כן?

לא פשוט בכלל, גם הבן שלי חווה את זה. וכן, עם תשומת לב והרבה אמפתיה (והתגייסות משפחתית) אפשר להבריא ולצמוח גם ממצבים חשוכים כאלה.

בהצלחה!

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 19:10

מטפלת. לפחות מישהי שתאסוף את הילדים בצהריים.

שימור השפיות המשפחתית חשוב יותר מהכסף, בפרט כשאתה במסלול בו צפוי להרוויח סכומים משמעותיים בעתיד.

🕒 פורסם בתאריך: 15/03/2024 23:24

תשמע, אתה מקור להשראה. לא פחות.

לגבי השנה האחרונה - תודה על המילואים, מצטער אם היו שם מקרים קשים או אבידות. המצב חרא, ובזכותך ובזכות כמוך אנחנו חיים כאן.

לגבי הגרעון הזמני שהיה לכם - תראה, אתה על מסלול להרוויח המון כסף. אין לי ספק שתצליח מאוד (אתה כבר מצליח, אבל בשלב הזה בקריירה שלך זה עדיין לא מתבטא עד הסוף מבחינה כלכלית).

במקומך - לא הייתי חושש בכלל מרמת חיים גבוהה ולהיות קרוב לאיזון 0 חודשי. ואני אומר את זה בתור מי שכבר יותר מ- 15 שנים מקדש חיסכון, צבירה וריבית דריבית. המסלול שלך יוביל אותך, בעבודה הקשה שהשקעת ותשקיע, למצב בו לא יהיה חסר לך כסף בשום צורה.

אני שמח שבחרת לגור בסמוך לבית החולים. שמח ששרדתם והתחזקתם כזוג. חוויות מסוג מעבר עיר, תקופת לחץ ארוכה וכו' יכולות לשבור זוגיות או לחזק. אל תיקח את זה כמובן מאליו, ותראה (תמשיך להראות?) לזוגתך שהיא חשובה לך.

כל הכבוד, ובהצלחה.

🕒 פורסם בתאריך: 16/03/2024 13:00

תודה רבה לכולם על התגובות

הייתי אומר שמסלול רפואה היה בדיוק חיבוק דב כפי שאתה מתאר, מצד אמא שלי. ברטרוספקטיבה הייתי הולך למקצוע אחר ככל הנראה.

בכל מקרה בכל התחום הענק של רפואה, אורתופדיה היה התחום היחיד שהתחברתי אליו הן מבחינת העיסוק והן מבחינת המחשבה מאחוריי העיסוק - ברוב המוחלט של הזמן שיפור באיכות החיים של המטופלים ולא הצלת חיים.

כל המחקר בתחום האורתופדיה, יש לי מאמרים שאני עובד עליהם שהם בתת התמחויות בעיקר ספורט וכף רגל, אבל ציפור נפשי נמצאת בתחום המחקר של שימור מפרקים ע"י טיפולים ביולוגיים למיניהם (תאי גזע, PRP ועוד).

זה מה שעשינו, פלוס רובוטים של נקיון :lol:

קודם כל תודה רבה על המילים החמות.

מבחינת הגרעון - אין ספק שזו הייתה המחשבה, אבל באמת האמנתי באשתי וביכולת שלה להתחיל קריירה כפי שרצתה. זה היה קשה אבל האמנתי בה לאורך כל הדרך. היא מצאה עבודה מעניינת עם תנאים נהדרים לאחר חיפוש ממושך, עד אז נשכנו שפתיים והחזקנו אצבעות.

מבחינת חסכון - אנחנו לא בדיוק זוג סולידי, אנחנו חיים ברמת החיים שאנחנו מעוניינים בה ומסוגלים לחסוך סכום לא רע (בעיניי) לפחות עד הצאצא הבא. החשיבות מבחינת החסכון היא כדי שבעתיד, במידה ואהיה מסוגל לכך בסוף 6 השנים האלה, אוכל לממן הכשרת על בחו"ל.

🕒 פורסם בתאריך: 03/08/2024 14:05

אף אחד לא יכול לעצור את הזמן

קרוב לחצי שנה עברה מהפוסט האחרון שלי, וכניסה אחת לרפיח (ללא הרוגים או פצועים קשה הפעם, תודה לאל). כבר לא 'המחזור' הכי צעיר במחלקה, הקטנה כבר הולכת ומדברת :)

* אין ספק שלא להיות הכי צעיר ברפואה, כמו גם בצבא, זאת פריבלגיה אשר נושאת בחובה הרבה 'הטבות'. משימות קצת יותר טובות, קצת פחות שעות עבודה (לראשונה מזה שנה סופ"ש מלא בבית!), ויותר עבודה מקצועית. ההכשרה עדיין לא מספקת בעיניי, כמו בהרבה מקומות אחרים בארץ, אבל לפחות יש זמן ללמוד לבד ולהיות קצת יותר עם המשפחה.

* אקדמית די נתקעתי השנה, עם מאמרים שקפאו למשך פרקי זמן ארוכים בגלל העדר זמן פנוי. עם זאת, עדיין התפרסמו 4 עבודות שלקחתי בהן חלק - שני פרקים לספרים, ושני מאמרים די גדולים. כל העבודות היו ישנות והתחלתי אותן עוד לפניי ההתמחות, אבל גם זו התקדמות. למרות הכל, הצלחתי לקדם מאמר אחד חדש שהתחלתי לעבוד עליו בתחילת ההתמחות לכיוון של הגשה. לצערי, זה הדבר הכניס אותי היישר לתוך סערת פוליטיקה ארגונית שלא הייתי מוכן אליה, ואני לא בטוח שאני יודע או רוצה לדעת איך לנווט את האירוע.

* כלכלית חוסכים מה שאפשר, תמיד קופצות הוצאות פתאומיות (וטרינר למשל), המשך הכשרת הדירה השכורה שלנו לבית מגורים וגם טיסה קטנה לחו"ל (לראשונה זה 3 שנים!). בממוצע מצליחים לחסוך כ20 עד 30 אחוז מהנטו, שזה לא רע.

מקווה שהשנה הקרובה תהיה שקטה ופורה יותר, ואולי יהיו גם חדשות טובות בגזרת הילודה אם כי קצת מוקדם לכתוב על זה ;-)

🕒 פורסם בתאריך: 03/08/2024 19:18

אם תהיה פריצת דרך או תצטרך עכברים אנושיים למחקר, אשמח שתבוא לעדכן כאן. בעלי נכנס לעולם הזה השנה, כמטופל, והתחום הקונבנציונאלי מציע בעיקר ניתוחים והחלפות מפרקים.

פיזיוטרפיסטית חמודה בקופ"ח אמרה לנו ששחיקת מפרקים נפוצה אצל מבוגרים בדיוק כמו קמטים ופשוט צריך ללמוד לחיות עם זה (עם כמה תרגילים לחיזוק). מה אכפת לה שכושר ההתפרנסות שלנו כולל יכולת הליכה בשטח שכולל מדרגות או בכלל בשטח לא בנוי?

🕒 פורסם בתאריך: 28/04/2025 23:29

עוד יום מתיש נגמר.

הסתכלתי על מגנטים ישנים על המקרר ולא הצלחתי לזהות את האדם שאמור להיות המוכר לי ביותר.

מי זה אותו איש חסר דאגות ואיך הוא קשור אליי, לאיש שסובל מייסורי מצפון בגלל תפקודו כבעל, אב, ורופא.

אני בקרוב סוגר שנתיים להתמחות ואני מותש, מרוקן מכל טיפת אנרגיה שהייתה לי.

בין משימות קליניקות בכמות מתגברת והולכת, רמת אחריות שגדלה עם הפז"ם, שעות עבודה וחסך שינה מצטברים - איבדתי את עצמי לחלוטין בתוך הוריקן ההתמחות.

לכל אלו נוספו שני אירועים אישיים:

1. אשתי נכנסה לשמירת הריון בשלב מאוד מוקדם של ההיריון, וילדה בקיסרי חירום בשבוע 25

2. זמן קצר לאחר הלידה נאלצנו לעבור דירה

הייתי אומר שאולי הדבר החשוב ביותר שלמדתי מהשנתיים האחרונות זה חשיבות קרן החירום לגיבוי כלכלי לאירועים לא צפויים בחיים.

בזמן שקרו הרבה אירועים חיוביים במהלך השנה הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית, אני מרגיש שהרע מאפיל על הטוב ואני מגיע לסוף השנה השניה צל של עצמי, קליפה ריקה.

אשתי חושבת שאולי שווה לי לשקול ללכת לטיפול, גם חלק מחבריי להתמחות חושבים כך, אבל האמת היא שאין לי זמן או רצון לכך.

העוגן האחרון שמקשר אותי למי שהייתי הוא השעה שאני מקדיש למחקר בשעת לילה מאוחרת, ואולי זאת תקווה לייצר משהו חיובי ש100% תלוי בי וביכולת שלי?

נרים כוסית שהשנה הקרובה שבאה עלינו תהיה טובה יותר.

🕒 פורסם בתאריך: 28/04/2025 23:50

אוי :(

אולי תשים על המקרר תמונת מגנט של האיש המותש של היום, ועוד 5 שנים תסתכל ותשאל מי זה האיש העייף הזה?

אמן ואמן!

🕒 פורסם בתאריך: 29/04/2025 11:13

נשמע ממש קשוח. אני מקווה שאישתך והתינוק/ת במצב טוב, ושאתם מקבלים את מלוא התמיכה מהקרובים אליכם - ממש נחוץ.

🕒 פורסם בתאריך: 29/04/2025 12:38

ייסורי מצפון על מה ? אם זה בסדר לשאול.

🕒 פורסם בתאריך: 29/04/2025 21:43

יש 24 שעות ביממה, הרוב מוקדש לעבודה (משימות קליניות), השאר מוחלק בין המשפחה, למידה והכנה ליום העבודה הבא..וכשיש קצת זמן גם לעצמי.

התחושה היא שאתה לא מקדיש מספיק זמן לשום דבר, הקרובים שלך מוזנחים, ואתה כושל ברמה המקצועית כי אין לך מספיק זמן ללמוד.

לצערי ככל שההתמחות מתקדמת והבלאי שלי גובר, התחנה האחרונה - לשבת על הספה ולבהות בקיר, תופסת נפח משמעותי יותר ביום שלי.

לא חושב שהיינו שורדים בלעדיהם.

🕒 פורסם בתאריך: 29/04/2025 23:53

לא!

חכו עוד קצת ותבוא הרווחה.

🕒 פורסם בתאריך: 30/04/2025 01:18

אני גם חושב ששווה לשקול טיפול.

יש לך להבנתי עוד 4 שנים לסוף ההתמחות, צריך לנסות איכשהו לשנות גישה אחרת זה יהיה מאוד קשה.

בנוסף הייתי שוקל ספורט, במקום לשבת ולבהות בקיר תצא לריצה, לי אישית זה מאוד עזר כשחוויתי קושי משמעותי בתקופת הקורונה.

נ.ב

בתור חסכן (יש שיגידו קמצן :-) ) שעבר טיפול שסייע לו אני ממליץ להתעלם מההיבט הכלכלי, רווחה נפשית זה יותר חשוב מכסף.

🕒 פורסם בתאריך: 30/04/2025 06:28

אני מקפיד על אימונים, מנסה לפחות

אבל בתקופה האחרונה לא עולה בידי, הרבה עומס עבודה...

מקווה מאוד שזה קצת ירד בחודש חודשיים הקרובים

🕒 פורסם בתאריך: 30/04/2025 09:17

בתקופות ירודות מאד ספורט יכול לעזור, אפילו מעט מאד ממנו. אפילו עשר דקות משקולות בבית.

🕒 פורסם בתאריך: 01/05/2025 15:55

תעשה מה שאפשר כדי לצאת מהמצב . ספורט ,ים ,זמן עם הילדים אפילו פעם בשבוע .

צא לשמש מתי שרק אפשר.

🕒 פורסם בתאריך: 02/05/2025 11:09

כושר זה אחד הדברים שהכי משחררים את הגוף והנפש לך על זה

המסע שלך זה אחד המרתקים שנכתבו!

אולי תנסה להבין ממה נובעת התשישות?

מניסיון ממליץ לך להילחם בכל הכח על איזון של שעות שינה (לפחות בסופ”ש) אפשר להתגמש לפעמים אבל כאחד שכמה שנים מחסיר המון שעות שינה, במבט לאחור יכול להיות שהייתי צריך לתת לגוף קצת יותר שינה, מתמלא אנרגיה בהליכות ובסטרס של עבודה במקום בשינה.

בקשר לזוגיות ולילדים החיים עמוסים אבל אם יודעים להקדיש זמן איכות למשפחה זה נותן המון גם לך וגם להם, משתדל כמה שיותר להתנתק מתקשורת, צורך כמעט רק תקשורת כלכלית ולא לפתוח פלא’ ומחשב על חשבון זמן משפחה

והעיקר בחרת תחום שהוא סופר סופר חשוב ומועיל הלוואי שתצליח!

🕒 פורסם בתאריך: 06/05/2025 17:44

מביט פה מהצד, במהלך לימודי רפואה כשאני נושק ל40

וקצת מקנא דווקא :)

בעקבות הזמן האבוד

יש לך שאלה? המומחים שלנו כאן