🕒 פורסם בתאריך: 22/05/2024 17:33
שלום לכולם
לפני כתשע שנים התחלתי לקרוא את הבלוג הזה, נדלקתי, וסימנתי יעד לביצוע. הרעיון היה נשמע פשוט והגיוני - לחסוך, להשקיע, לפרוש.
בתקופה שעברה גם נוספה לדרך הזו רעייתי, ונוספו כמה וכמה ילדים. שבוע שעבר האקסל שלי בישר לי שתאריך הפרישה המשוער הוא - אפריל 2024. היפ היפ הוריי. אפשר להגיד שהנסיון הצליח.
כמה נתונים (מנסה לצמצם פרטים אישיים, עמכם הסליחה):
- הוצאה חודשית ממוצעת - 15,000, כלומר יעד נדרש כ4.5 מלש"ח.
- הרכב ההון שלי - דירה כ-2.0 מלש"ח בהערכה ממעיטה שרכשתי בזול במחיר למשתכן ושולמה במלואה ללא משכנתא, תיק השקעות כ-2.2, קרנות השתלמות - כ200 אלש"ח, וכ-136 אלש"ח בקריפטו. עוד דברים מהצד, כמו ערך של רכוש או מניות ממקומות עבודה - נשארו בחוץ, בנתיים.
- תיק ההשקעות מורכב מכ-70% מדדי מניות אמריקאיים - SP ונאסד"ק, כ-10% אג"ח ישראלי שרכשתי לאחר עליות הריבית של 2023, והשאר מניות פרטניות שאני משחק איתם להנאתי "הכה את המדד": היה נחמד במכירה של סודהסטרים, פחות נחמד בקריסה של טבע.
- לגבי ביטקוין - קניתי מטבע כשעוד היה סביר; כשהכפיל את ערכו ועוד קצת מכרתי בסכום הקניה המקורי. מאז - שיעשה מה שהוא רוצה...
- אני יליד סוף שנות השמונים, ככה שלמזלי יש לי עוד חיים לחיות, שכוללים ברכיים מתפקדות מספיק לחופשת סקי.
התפריט שלי להגעה ליעד כלל כמה מרכיבים עיקריים.
- קודם כל, הרבה אופי מנימלסטי וחסכני עם חינוך מנימלסטי וחסכני - לא הוצאתי הרבה כספים על שטויות גם לפני. במזל גם אשתי חולקת את האופי הזה, כך שאנחנו ביחד. אנחנו עוקבים אחרי ההוצאות שלנו, לא רק כדי לדעת או כדי לחסוך: זה פשוט הרגל, וגם תיעוד שימושי ("מתי החלפתי מצבר? אה, יופי ב[תאריך]. שרד הרבה"). במקביל לרישום ההוצאות החודשי אני גם מנהל סוג של יומן קטן, ככה שאני יודע בגדול מה קרה לנו בחודש ההוא בשנה ההיא. הלאה-
- הרבה מזל. גם אשתי וגם אני עובדים בעבודות מכניסות פלוס או פלוס פלוס, ככה שאחוז החיסכון מההכנסה שלנו גבוה מאוד, והבונוסים הנלווים (רכב, אוכל, בילויים, ביטוחים, פינוקים במשרד) מצמצמים מאוד את ההוצאות. גם להורים שלנו הייתה אפשרות לתמוך לאורך הדרך, ובמשך תקופה לא שילמנו שכ"ד. גם מחיר למשתכן הועיל, כי המדינה נתנה לי דירה בהנחה משמעותית מאוד. המילואים שעשיתי זיכו אותי במענקים מכובדים. לא כל אחד זוכה, ואני מודה על זה.
- אורך רוח ויחס אדיש להפסדים: במהלך התקופה עברתי כמה משברים (קורונה וכד') וגיליתי שבכל פעם, באמת מאוד קשה לא למכור - בדיוק בשפל. מה שעוזר במצבים כאלה, זה פשוט להתעלם מההפסדים. כסף בא והולך, ובסוף מדובר רק בתאריך פרישה עתידי שהולך קדימה ואחורה. לאט העיקרון הזה התרחבה, מה שנכון להשקעות הפך נכון גם להפסדים בחיים: נכון שטוב לקנות מה שצריך במחיר הכי נמוך, ואפשר להתמקח ולבדוק כל דבר באובססיביות - אבל בסוף, זה רק כסף, והשלווה הנפשית שווה הרבה יותר. התמחור של האושר האישי הפך להיות גבוה יותר עם הזמן, וביחד עם זיקוק של הצרכים והרצונות ככה שמה שלא באמת רוצים לא יהיה, לא היה אכפת לי להוציא כמה שצריך על מה שעושה טוב לי או לאנשים סביבי.
- השקעות סולידיות בסיכון מתאים: על זה כתבו פה מספיק. העקרונות פשוטים - מוצרים עם דמי ניהול נמוכים ככל האפשר, מינימום פעולות, ובירור עמוק ומקצועי על כל נייר בתיק לפני הקניה. אגב, קרנות ישראליות עלולות להקפיץ עמלה באמצע החיים - ואז או שחיים עם זה, או שיש אירוע מס. גמז.
התלבטויות.
ההתלבטות גדולה היתה איך להכליל את הדירה בחישוב. אופציה א' - להכניס את הערך לערך הכולל שלי; אופציה ב' - להפחית את השכ"ד מסכום ההוצאות החודשי ולחשב בלי ערך הדירה. מאחר ותשואה משכר דירה נמוכה מ1/300 יש פער של שנתיים בתאריך הפרישה בין החישובים; אז בנתיים זה היעד הבא כי -
פרישה
בפועל, אנחנו קצת מגרדים את הראש, ולא באמת מה יודעים לעשות עם הדבר הזה. שנינו לא סובלים יותר מידי מהעבודות שלנו (עד כדי פקקי תנועה), וגם אחרי המשפחה, החברים, התחביבים, הספורט, ההתנדבות, הקהילה, והקריאה - גם אחרי כל זה, חיים שלא כוללים עבודה מסודרת בסיכון גבוה להגיע מהר מאוד לגלילה חסרת תכלית או בינג'ים. לא התעלמנו לגמרי מהאירוע: תכננו לאוגוסט (המועד המקורי עד לפני חודשיים) טיול באורך של חודש וחצי ביעד אקזוטי בעולם. התוכניות השתנו שוב ושוב ובסוף לא נותר מזה כמעט כלום. שקלתי להפוך לעצמאי ולעבוד כמה שבא לי - לא בטוח שמתאים לאופי שלי. אשתי אולי מחליפה מקצוע ומתחילה מחדש - אבל זה היה קורה גם בלי. אבל גם בלי שעשיתי שום שינוי, גיליתי משהו: פתאום הקריירה שלי כבר לא מעניינת אותי. התפקוד שלי בעבודה, מועד וגודל ההעלאה, מה חושבים עלי, הפוליטיקה הארגונית, לאן ואיך להתקדם - כל זה גורר פיהוק. כל שאר הדברים בחיים פתאום קיבלו משמעות גדולה בהרבה, וזה כבר שינוי משמעותי.
אז למה אני כותב פה את כל זה.
דבר ראשון - כי אין שום פורום שאפשר לדבר בו על זה. בישראל חלק גדול מידי מהאנשים מתקשים לחיות באופן מאוזן, שלא לדבר על לחסוך סכומים משמעותיים בכל חודש או להנות מצמיחה משמעותית של ההון שלהם רק מהשקעות סולידיות. אני שש ושמח על כל חבר שגרמתי לו לפתוח חשבון השקעות - משהו שקורה אחת לכמה חודשים - אבל עדיין, החברים והמשפחה לא מודעים לזה שלצידם יש משפחה שהיא קצת חריג בנוף הכלכלי הישראלי. הקהל פה מחובר מספיק לתהליך הזה ולמשמעות שלו, ואולי יהיה מי שגם יקרא וגם ידע להעריך.
דבר שני, לספר. להראות שזה אפשרי, גם לשני שכירים בני שכירים. לכל מי שחיי העבודה והמרוץ אחרי הזנב מייאשים אותו, כל מי ששונא את הלו"ז היומי שלו וכל מה שהוא רוצה זה לעזוב הכל - הדרך ארוכה ומפותלת, אבל אפשר להגיע לשם בסוף, ואפילו מהר ממה שחושבים. ככל שמתמידים בדרך הזו, האקספוננט מקספוננט והסכום שכבר נצבר עובד מהר יותר ויותר, ופתאום - לא ציפיתי ליום והגיע.
אז מה עכשיו.
אז כמה אופציות לחוסך הסולידי, ברשותכם. הכי קל - להציג עוד יעד. למשל, לשים בחישוב את התשואה על הדירה במקום הערך שלה, וככה לאחר את מועד הפרישה בעוד כמה שנים. עוד מחשבה - להגדיר סכום שיוקדש לעשיית שינוי בעולם (נניח, דרך קידום עמותה קטנה או קרן שהסכום הזה משמעותי להם), להגיע אליו ולתרום אותו. חלופה שלישית, לפרוש לחצי משרה ולהוריד את הרגל מהגז; חלופה רביעית - משהו שעוד לא חשבתי עליו, אבל מי שקורא את זה כן - ואשמח מאוד לשמוע.
עוד משהו קטן.
דרך חיים של חתירה לחסכון והכנסה פסיבית מחייבת להבין, בין השאר, בשני תחומים: כלכלת משפחה והשקעות. את אחד מהם מינפתי להתנדבות בת כמה שנים בארגון שעוזר ללוות משפחות בתהליך כלכלי של שליטה בהוצאות ומעבר לחיסכון. ההתנדבות נתנה לי לבנות תקציב ולנבור לעומק במאזנים של לא מעט משפחות, ואני חייב להגיד - לא טריוואלי בכלל להיות חוסך בישראל. בטח ובטח לא חיסכון של סכומים שמאפשרים לפרוש מתישהו. כל מי שעושה את הדרך הזו ומציב לעצמו יעד כזה - הוא יוצא דופן. הרבה הערכה והמון בהצלחה לכולם.
לכל מי שקרא וקראה עד עכשיו - אשמח לכל הערה או שאלה.
תודה לסולידית באשר היא על הצבת החזון.
לפני כתשע שנים התחלתי לקרוא את הבלוג הזה, נדלקתי, וסימנתי יעד לביצוע. הרעיון היה נשמע פשוט והגיוני - לחסוך, להשקיע, לפרוש.
בתקופה שעברה גם נוספה לדרך הזו רעייתי, ונוספו כמה וכמה ילדים. שבוע שעבר האקסל שלי בישר לי שתאריך הפרישה המשוער הוא - אפריל 2024. היפ היפ הוריי. אפשר להגיד שהנסיון הצליח.
כמה נתונים (מנסה לצמצם פרטים אישיים, עמכם הסליחה):
- הוצאה חודשית ממוצעת - 15,000, כלומר יעד נדרש כ4.5 מלש"ח.
- הרכב ההון שלי - דירה כ-2.0 מלש"ח בהערכה ממעיטה שרכשתי בזול במחיר למשתכן ושולמה במלואה ללא משכנתא, תיק השקעות כ-2.2, קרנות השתלמות - כ200 אלש"ח, וכ-136 אלש"ח בקריפטו. עוד דברים מהצד, כמו ערך של רכוש או מניות ממקומות עבודה - נשארו בחוץ, בנתיים.
- תיק ההשקעות מורכב מכ-70% מדדי מניות אמריקאיים - SP ונאסד"ק, כ-10% אג"ח ישראלי שרכשתי לאחר עליות הריבית של 2023, והשאר מניות פרטניות שאני משחק איתם להנאתי "הכה את המדד": היה נחמד במכירה של סודהסטרים, פחות נחמד בקריסה של טבע.
- לגבי ביטקוין - קניתי מטבע כשעוד היה סביר; כשהכפיל את ערכו ועוד קצת מכרתי בסכום הקניה המקורי. מאז - שיעשה מה שהוא רוצה...
- אני יליד סוף שנות השמונים, ככה שלמזלי יש לי עוד חיים לחיות, שכוללים ברכיים מתפקדות מספיק לחופשת סקי.
התפריט שלי להגעה ליעד כלל כמה מרכיבים עיקריים.
- קודם כל, הרבה אופי מנימלסטי וחסכני עם חינוך מנימלסטי וחסכני - לא הוצאתי הרבה כספים על שטויות גם לפני. במזל גם אשתי חולקת את האופי הזה, כך שאנחנו ביחד. אנחנו עוקבים אחרי ההוצאות שלנו, לא רק כדי לדעת או כדי לחסוך: זה פשוט הרגל, וגם תיעוד שימושי ("מתי החלפתי מצבר? אה, יופי ב[תאריך]. שרד הרבה"). במקביל לרישום ההוצאות החודשי אני גם מנהל סוג של יומן קטן, ככה שאני יודע בגדול מה קרה לנו בחודש ההוא בשנה ההיא. הלאה-
- הרבה מזל. גם אשתי וגם אני עובדים בעבודות מכניסות פלוס או פלוס פלוס, ככה שאחוז החיסכון מההכנסה שלנו גבוה מאוד, והבונוסים הנלווים (רכב, אוכל, בילויים, ביטוחים, פינוקים במשרד) מצמצמים מאוד את ההוצאות. גם להורים שלנו הייתה אפשרות לתמוך לאורך הדרך, ובמשך תקופה לא שילמנו שכ"ד. גם מחיר למשתכן הועיל, כי המדינה נתנה לי דירה בהנחה משמעותית מאוד. המילואים שעשיתי זיכו אותי במענקים מכובדים. לא כל אחד זוכה, ואני מודה על זה.
- אורך רוח ויחס אדיש להפסדים: במהלך התקופה עברתי כמה משברים (קורונה וכד') וגיליתי שבכל פעם, באמת מאוד קשה לא למכור - בדיוק בשפל. מה שעוזר במצבים כאלה, זה פשוט להתעלם מההפסדים. כסף בא והולך, ובסוף מדובר רק בתאריך פרישה עתידי שהולך קדימה ואחורה. לאט העיקרון הזה התרחבה, מה שנכון להשקעות הפך נכון גם להפסדים בחיים: נכון שטוב לקנות מה שצריך במחיר הכי נמוך, ואפשר להתמקח ולבדוק כל דבר באובססיביות - אבל בסוף, זה רק כסף, והשלווה הנפשית שווה הרבה יותר. התמחור של האושר האישי הפך להיות גבוה יותר עם הזמן, וביחד עם זיקוק של הצרכים והרצונות ככה שמה שלא באמת רוצים לא יהיה, לא היה אכפת לי להוציא כמה שצריך על מה שעושה טוב לי או לאנשים סביבי.
- השקעות סולידיות בסיכון מתאים: על זה כתבו פה מספיק. העקרונות פשוטים - מוצרים עם דמי ניהול נמוכים ככל האפשר, מינימום פעולות, ובירור עמוק ומקצועי על כל נייר בתיק לפני הקניה. אגב, קרנות ישראליות עלולות להקפיץ עמלה באמצע החיים - ואז או שחיים עם זה, או שיש אירוע מס. גמז.
התלבטויות.
ההתלבטות גדולה היתה איך להכליל את הדירה בחישוב. אופציה א' - להכניס את הערך לערך הכולל שלי; אופציה ב' - להפחית את השכ"ד מסכום ההוצאות החודשי ולחשב בלי ערך הדירה. מאחר ותשואה משכר דירה נמוכה מ1/300 יש פער של שנתיים בתאריך הפרישה בין החישובים; אז בנתיים זה היעד הבא כי -
פרישה
בפועל, אנחנו קצת מגרדים את הראש, ולא באמת מה יודעים לעשות עם הדבר הזה. שנינו לא סובלים יותר מידי מהעבודות שלנו (עד כדי פקקי תנועה), וגם אחרי המשפחה, החברים, התחביבים, הספורט, ההתנדבות, הקהילה, והקריאה - גם אחרי כל זה, חיים שלא כוללים עבודה מסודרת בסיכון גבוה להגיע מהר מאוד לגלילה חסרת תכלית או בינג'ים. לא התעלמנו לגמרי מהאירוע: תכננו לאוגוסט (המועד המקורי עד לפני חודשיים) טיול באורך של חודש וחצי ביעד אקזוטי בעולם. התוכניות השתנו שוב ושוב ובסוף לא נותר מזה כמעט כלום. שקלתי להפוך לעצמאי ולעבוד כמה שבא לי - לא בטוח שמתאים לאופי שלי. אשתי אולי מחליפה מקצוע ומתחילה מחדש - אבל זה היה קורה גם בלי. אבל גם בלי שעשיתי שום שינוי, גיליתי משהו: פתאום הקריירה שלי כבר לא מעניינת אותי. התפקוד שלי בעבודה, מועד וגודל ההעלאה, מה חושבים עלי, הפוליטיקה הארגונית, לאן ואיך להתקדם - כל זה גורר פיהוק. כל שאר הדברים בחיים פתאום קיבלו משמעות גדולה בהרבה, וזה כבר שינוי משמעותי.
אז למה אני כותב פה את כל זה.
דבר ראשון - כי אין שום פורום שאפשר לדבר בו על זה. בישראל חלק גדול מידי מהאנשים מתקשים לחיות באופן מאוזן, שלא לדבר על לחסוך סכומים משמעותיים בכל חודש או להנות מצמיחה משמעותית של ההון שלהם רק מהשקעות סולידיות. אני שש ושמח על כל חבר שגרמתי לו לפתוח חשבון השקעות - משהו שקורה אחת לכמה חודשים - אבל עדיין, החברים והמשפחה לא מודעים לזה שלצידם יש משפחה שהיא קצת חריג בנוף הכלכלי הישראלי. הקהל פה מחובר מספיק לתהליך הזה ולמשמעות שלו, ואולי יהיה מי שגם יקרא וגם ידע להעריך.
דבר שני, לספר. להראות שזה אפשרי, גם לשני שכירים בני שכירים. לכל מי שחיי העבודה והמרוץ אחרי הזנב מייאשים אותו, כל מי ששונא את הלו"ז היומי שלו וכל מה שהוא רוצה זה לעזוב הכל - הדרך ארוכה ומפותלת, אבל אפשר להגיע לשם בסוף, ואפילו מהר ממה שחושבים. ככל שמתמידים בדרך הזו, האקספוננט מקספוננט והסכום שכבר נצבר עובד מהר יותר ויותר, ופתאום - לא ציפיתי ליום והגיע.
אז מה עכשיו.
אז כמה אופציות לחוסך הסולידי, ברשותכם. הכי קל - להציג עוד יעד. למשל, לשים בחישוב את התשואה על הדירה במקום הערך שלה, וככה לאחר את מועד הפרישה בעוד כמה שנים. עוד מחשבה - להגדיר סכום שיוקדש לעשיית שינוי בעולם (נניח, דרך קידום עמותה קטנה או קרן שהסכום הזה משמעותי להם), להגיע אליו ולתרום אותו. חלופה שלישית, לפרוש לחצי משרה ולהוריד את הרגל מהגז; חלופה רביעית - משהו שעוד לא חשבתי עליו, אבל מי שקורא את זה כן - ואשמח מאוד לשמוע.
עוד משהו קטן.
דרך חיים של חתירה לחסכון והכנסה פסיבית מחייבת להבין, בין השאר, בשני תחומים: כלכלת משפחה והשקעות. את אחד מהם מינפתי להתנדבות בת כמה שנים בארגון שעוזר ללוות משפחות בתהליך כלכלי של שליטה בהוצאות ומעבר לחיסכון. ההתנדבות נתנה לי לבנות תקציב ולנבור לעומק במאזנים של לא מעט משפחות, ואני חייב להגיד - לא טריוואלי בכלל להיות חוסך בישראל. בטח ובטח לא חיסכון של סכומים שמאפשרים לפרוש מתישהו. כל מי שעושה את הדרך הזו ומציב לעצמו יעד כזה - הוא יוצא דופן. הרבה הערכה והמון בהצלחה לכולם.
לכל מי שקרא וקראה עד עכשיו - אשמח לכל הערה או שאלה.
תודה לסולידית באשר היא על הצבת החזון.