🕒 פורסם בתאריך: 29/08/2025 09:05
לא רוצה להתבגר.
לא מוכן "להתחיל את החיים".
אני בדילמה בין להיכנס לתלם לבין "לחיות את החלום".
אני זוכר את עצמי אי שם באיזור גיל 19-20 נחשף לפרישה מוקדמת ועל היכולת שלא לעבוד.
ומשהו שם קסם לי.
האופי החסכני שלי גם הסתדר לשם כמו כפפה ליד.
מצאתי את עצמי בתור חייל חי מ 600 שקלים וחוסך 1050 שקלים.
בהמשך השירות השכר עלה ויכולתי לחיות מ 1000 שקלים ולחסוך את השאר כשבשיא זה היה חיסכון של 2150.
בשחרור עבדתי כמו חמור הרבה מאוד שעות.
יכולתי להרשות לעצמי לצאת לטיול הגדול אבל בחרתי שלא.
אמרתי שאצא בראש שקט עם בסיס כלכלי יציב.
הכנסתי בממוצע כ 13-17 ש"ח נטו ורובו הלך לחיסכון.
לסקרנים, מדובר בעבודה לא מכובדת אבל מתגמלת ומאפשר לעבוד המון. אני עבדתי המון. המון.
בכל מקרה הבאתי את עצמי למצב כשבגיל 24 יש לי כחצי מיליון ש"ח במניות וכ 150,000 ש"ח בפנסיה והשתלמות.
ואז יצאתי לטיול הגדול.
סכום חמוד מאוד לארץ אבל רחוק שנות אור לאיזושהי פרישה.
פרישה מוקדמת בארץ כבר מזמן לא ריאלית בשבילי. זאת אומרת היא כן אבל בגיל 50.
ואני טרם בן 25.
נגזר עלי לחיות את השגרה. גם אם יהיה לי 1.5 מיליון בארץ זה לא ישנה לי כלום.
אז פרישה מוקדמת בארץ מובילה אותי למסלול הברור של תואר אישה ומשפחה ואז כמובן שהחיים לא צפויים ורק אלוהים יודע מה יהיה עם זה.
אבל פתאום יש את הפרישה בחול.
אני מסוגל לפרוש לדעתי עם הכנסה של כ 1,000 דולר בחודש במדינות מסוימות.
אולי יותר אולי פחות אני לא יודע.
כן יש ביטוח לאומי,
כן יש ויזות,
כן יש טיסות לארץ (שבתכלס זו הבעיה היחידה, על השניים הראשונים אני אתמודד וגם עם ביטוח בריאות)
אבל לחיות מכ 3500 בחודש בחול יאפשר לי כנראה חיים מאוד נוחים.
היופי הוא גם שאני אהיה מסוגל למשוך את הפנסיה והמניות בלי לשלם מס בכלל.
למה? כי אני לא אנצל את כל נקודות הזיכוי שלי.
בשביל לפרוש אני צריך נניח מיליון שקל.
יש לי כולל הפנסיה 650.
אני מסוגל לייצר לדעתי את ההפרש הזה תוך כשנתיים בארץ,
שוב כולל הפנסיה ותקווה שהשוק לא יאכזב.
ואז כביכול לצאת לפנסיה אי שם בגיל 26.
עכשיו תגידו למשוך פנסיה, השתגעת?
מה עם לבקר משפחה?
מה אם תתחרט?
מה אם תרצה לחזור לארץ עוד 20 שנה? תחיה מ 3500 ש"ח בארץ ובלי פנסיה?
והכל נכון.
אבל מי אמר בכלל שאני באמת רוצה לפרוש?
מה אם פשוט אפרוש בראש שקט ואנסה למצוא את עצמי אז.
אנסה להקים עסק או למצוא עבודה אינטרנטית?
או כל דבר אחר.
בראש שקט כשאני יודע שבתכלס אני יכול להרשות לעצמי שלא לעבוד והכסף הזה הוא כדי שיהיה לי מרווח התחרטות.
אני מסכים שאם עוד 15 שנה אתעורר ואחזור לארץ כשיש לי רק מיליון ש"ח כולל פנסיה,
אני בבעיה רצינית.
אבל אם נניח המשכתי לעבוד ולחסוך 2,000 בחודש בממוצע ואני מתעורר עם 2-3m ש"ח בלי מקצוע אני אולי בבעיה קטנה כי אני אצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות אבל להיות הומלס אני לא אהיה.
אולי אולי להיות סטודנט מאוחר ולעבוד בחצי משרה.
אבל בכנות:
אני בעיקר מבולבל.
בעיקר לא יודע מה אני רוצה מעצמי.
כותב את זה מחו"ל כשאני כמה חודשים אל תוך הנוודות וכבר צריך לחזור לארץ ואין לי כוח לחזור לחיים משעממים.
זה לא שבחול הכל מדהים אבל נראה לי שאני חווה פה(בחול) יותר.
דעתכם?
איך מתמודדים עם זה?
נ.ב אני מניח שחזרה לארץ תהרוג לי את החלום הזה מאוד מהר.
התחלת תואר או זוגיות ואני לא רואה את עצמי חוזר לחול. סיכוי של פחות מ 10% כנראה.
הכל כל כך לא ברור לי ומסובך.
אשמח לתובנות
תודה למי שקרא.
לא מוכן "להתחיל את החיים".
אני בדילמה בין להיכנס לתלם לבין "לחיות את החלום".
אני זוכר את עצמי אי שם באיזור גיל 19-20 נחשף לפרישה מוקדמת ועל היכולת שלא לעבוד.
ומשהו שם קסם לי.
האופי החסכני שלי גם הסתדר לשם כמו כפפה ליד.
מצאתי את עצמי בתור חייל חי מ 600 שקלים וחוסך 1050 שקלים.
בהמשך השירות השכר עלה ויכולתי לחיות מ 1000 שקלים ולחסוך את השאר כשבשיא זה היה חיסכון של 2150.
בשחרור עבדתי כמו חמור הרבה מאוד שעות.
יכולתי להרשות לעצמי לצאת לטיול הגדול אבל בחרתי שלא.
אמרתי שאצא בראש שקט עם בסיס כלכלי יציב.
הכנסתי בממוצע כ 13-17 ש"ח נטו ורובו הלך לחיסכון.
לסקרנים, מדובר בעבודה לא מכובדת אבל מתגמלת ומאפשר לעבוד המון. אני עבדתי המון. המון.
בכל מקרה הבאתי את עצמי למצב כשבגיל 24 יש לי כחצי מיליון ש"ח במניות וכ 150,000 ש"ח בפנסיה והשתלמות.
ואז יצאתי לטיול הגדול.
סכום חמוד מאוד לארץ אבל רחוק שנות אור לאיזושהי פרישה.
פרישה מוקדמת בארץ כבר מזמן לא ריאלית בשבילי. זאת אומרת היא כן אבל בגיל 50.
ואני טרם בן 25.
נגזר עלי לחיות את השגרה. גם אם יהיה לי 1.5 מיליון בארץ זה לא ישנה לי כלום.
אז פרישה מוקדמת בארץ מובילה אותי למסלול הברור של תואר אישה ומשפחה ואז כמובן שהחיים לא צפויים ורק אלוהים יודע מה יהיה עם זה.
אבל פתאום יש את הפרישה בחול.
אני מסוגל לפרוש לדעתי עם הכנסה של כ 1,000 דולר בחודש במדינות מסוימות.
אולי יותר אולי פחות אני לא יודע.
כן יש ביטוח לאומי,
כן יש ויזות,
כן יש טיסות לארץ (שבתכלס זו הבעיה היחידה, על השניים הראשונים אני אתמודד וגם עם ביטוח בריאות)
אבל לחיות מכ 3500 בחודש בחול יאפשר לי כנראה חיים מאוד נוחים.
היופי הוא גם שאני אהיה מסוגל למשוך את הפנסיה והמניות בלי לשלם מס בכלל.
למה? כי אני לא אנצל את כל נקודות הזיכוי שלי.
בשביל לפרוש אני צריך נניח מיליון שקל.
יש לי כולל הפנסיה 650.
אני מסוגל לייצר לדעתי את ההפרש הזה תוך כשנתיים בארץ,
שוב כולל הפנסיה ותקווה שהשוק לא יאכזב.
ואז כביכול לצאת לפנסיה אי שם בגיל 26.
עכשיו תגידו למשוך פנסיה, השתגעת?
מה עם לבקר משפחה?
מה אם תתחרט?
מה אם תרצה לחזור לארץ עוד 20 שנה? תחיה מ 3500 ש"ח בארץ ובלי פנסיה?
והכל נכון.
אבל מי אמר בכלל שאני באמת רוצה לפרוש?
מה אם פשוט אפרוש בראש שקט ואנסה למצוא את עצמי אז.
אנסה להקים עסק או למצוא עבודה אינטרנטית?
או כל דבר אחר.
בראש שקט כשאני יודע שבתכלס אני יכול להרשות לעצמי שלא לעבוד והכסף הזה הוא כדי שיהיה לי מרווח התחרטות.
אני מסכים שאם עוד 15 שנה אתעורר ואחזור לארץ כשיש לי רק מיליון ש"ח כולל פנסיה,
אני בבעיה רצינית.
אבל אם נניח המשכתי לעבוד ולחסוך 2,000 בחודש בממוצע ואני מתעורר עם 2-3m ש"ח בלי מקצוע אני אולי בבעיה קטנה כי אני אצטרך לעבוד בעבודות מזדמנות אבל להיות הומלס אני לא אהיה.
אולי אולי להיות סטודנט מאוחר ולעבוד בחצי משרה.
אבל בכנות:
אני בעיקר מבולבל.
בעיקר לא יודע מה אני רוצה מעצמי.
כותב את זה מחו"ל כשאני כמה חודשים אל תוך הנוודות וכבר צריך לחזור לארץ ואין לי כוח לחזור לחיים משעממים.
זה לא שבחול הכל מדהים אבל נראה לי שאני חווה פה(בחול) יותר.
דעתכם?
איך מתמודדים עם זה?
נ.ב אני מניח שחזרה לארץ תהרוג לי את החלום הזה מאוד מהר.
התחלת תואר או זוגיות ואני לא רואה את עצמי חוזר לחול. סיכוי של פחות מ 10% כנראה.
הכל כל כך לא ברור לי ומסובך.
אשמח לתובנות
תודה למי שקרא.