🕒 פורסם בתאריך: 05/06/2015 01:31
רוב האנשים חיים עפ"י סוג של הדוניזם לא מתוחכם במיוחד (רודפים הנאות כשנראה להם שאפשר, בשאר הזמן סובלים בניסיון לממן את אותן הנאות, מבלי לנסות פתרונות יצירתיים יותר למקסום ההנאות ומזעור הסבל שלהם לאורך יותר זמן).
המשקיעה בעצמה מציגה עמדה סטואית בנוגע לחיים, ואפילו מדברת רבות על נושא ה"אנטי-שבירות".
אני עצמי נוהג לעשות רק את מה שהולם את הערכים שלי ואני מאמין שהוא נכון מגיל מאוד צעיר, גם אם זה גוזר עליי סבל ואפילו פוגע בי, אך לעיתים יותר קרובות פשוט מונע ממני הנאות ותענוגות שאני מתפתה להן כמו כל בן אנוש. כל עוד אני עומד במה שאני חושב שהוא נכון, אין לי חרטות - ואני מעריך את שלמות הנפש שלי הרבה יותר מהנאה רגעית חולפת.
יצא לי לדבר עם חבר שסיפר לי על חופשה של שבוע שבקצרה - הייתה רדיפת תענוגות אחת גדולה (אני יודע איך כל זה נשמע, אבל לא מדובר רק בסקס). הוא מתחרט על חלק מהדברים בצורה מוסרית במקום מסוים, אך ניתן לראות עליו שבסופו של דבר ההנאה והחוויה שלו גברה על שאר הדברים. תוך כדי השיחה עלתה הטענה שבסופו של דבר בניגוד לאותם אנשים שחיים כל הזמן ברדיפת תענוגות, יש איזשהם דברים חיוביים ב"הפסקה" שכזו:
החוויות האלו מספקות זכרונות שעוזרים לרסן סקרנות בעתיד, והנאה בהיזכרות כל עוד הזיכרון צלול.
מי שלא ניסה להתנהג ולחוות דברים ששונים מדרך חייו הרגילה, יתכן ופיספס הזדמנות להוכיח את אמונותיו כלא נכונות או את דרך חייו כזו שאינה האידיאלית בשבילו.
אין כל "רוע" מוסרי בלטעום מדברים אסורים ולצבור מעט חרטות בחיים - אלו חוויות, בדיוק כמו החוויות שאינן "אסורות".
אז מה דעתכם, מגיע לאדם לפעמים (או אפילו רק לפעמים יחידות בחייו) לשחרר לעצמו את הרסן מהחייה שבו ולתת לעצמו פשוט להנות? או שאחריות על כל ההשלכות למעשים שלו לא נעלמת "בכניסה לוגאס"?
המשקיעה בעצמה מציגה עמדה סטואית בנוגע לחיים, ואפילו מדברת רבות על נושא ה"אנטי-שבירות".
אני עצמי נוהג לעשות רק את מה שהולם את הערכים שלי ואני מאמין שהוא נכון מגיל מאוד צעיר, גם אם זה גוזר עליי סבל ואפילו פוגע בי, אך לעיתים יותר קרובות פשוט מונע ממני הנאות ותענוגות שאני מתפתה להן כמו כל בן אנוש. כל עוד אני עומד במה שאני חושב שהוא נכון, אין לי חרטות - ואני מעריך את שלמות הנפש שלי הרבה יותר מהנאה רגעית חולפת.
יצא לי לדבר עם חבר שסיפר לי על חופשה של שבוע שבקצרה - הייתה רדיפת תענוגות אחת גדולה (אני יודע איך כל זה נשמע, אבל לא מדובר רק בסקס). הוא מתחרט על חלק מהדברים בצורה מוסרית במקום מסוים, אך ניתן לראות עליו שבסופו של דבר ההנאה והחוויה שלו גברה על שאר הדברים. תוך כדי השיחה עלתה הטענה שבסופו של דבר בניגוד לאותם אנשים שחיים כל הזמן ברדיפת תענוגות, יש איזשהם דברים חיוביים ב"הפסקה" שכזו:
החוויות האלו מספקות זכרונות שעוזרים לרסן סקרנות בעתיד, והנאה בהיזכרות כל עוד הזיכרון צלול.
מי שלא ניסה להתנהג ולחוות דברים ששונים מדרך חייו הרגילה, יתכן ופיספס הזדמנות להוכיח את אמונותיו כלא נכונות או את דרך חייו כזו שאינה האידיאלית בשבילו.
אין כל "רוע" מוסרי בלטעום מדברים אסורים ולצבור מעט חרטות בחיים - אלו חוויות, בדיוק כמו החוויות שאינן "אסורות".
אז מה דעתכם, מגיע לאדם לפעמים (או אפילו רק לפעמים יחידות בחייו) לשחרר לעצמו את הרסן מהחייה שבו ולתת לעצמו פשוט להנות? או שאחריות על כל ההשלכות למעשים שלו לא נעלמת "בכניסה לוגאס"?