🕒 פורסם בתאריך: 15/12/2019 12:10
היי לכולם,
אתחיל בזה שאני ממש אוהב לקרוא את הפורום ואת הבלוג. אימצתי הרבה מהגישות ומתפיסת החיים המשקיעה בעקבות הקריאה ואני תופס את האנשים פה כאנשים רצינים ובעלי נסיון שיכולים לתת לי פרספקטיבה אחרת על הבחירות שעומדות בפניי בחיים.
אז ככה- אני בן 21, חייל משוחרר כבר כמה חודשים. שירתתי ביחידה קרבית בתור חובש. כרגע לומד לפסיכומטרי ובמקביל עובד במשרה חלקית בתור חובש. גר עם ההורים. אבא שלי דוקטור לכלכלה, מרצה באחת האוניבריסטות בארץ ואמא שלי מורה.
תמיד הייתי אדם סקרן בצורה בלתי רגילה. אני קורא המון ובעל ידע כללי נרחב מאוד בהמון תחומים. יש לי בעיקר משיכה למקצועות מדעי החברה, בדגש על פסיכולוגיה וכלכלה. אין ספק שמקצועות הומניים (וגם חצי הומניים) עושים לי את זה.
יחד עם זאת, אני גם מאוד אוהב מחשבים. לימדתי את עצמי לתכנת, הרחבתי את המקצוע בתיכון (עשיתי 10 יחידות וקיבלתי 100) והנושא קרוב לליבי גם כן.
בתקופת הצבא התגבשה אצלי ההבנה שאני רוצה להיות חוקר באקדמיה בתחום הכלכלה ההתנהגותית. כמו שציינתי, אבי הוא חוקר ומרצה לכלכלה. מעבר למשיכה שלי לתחומים הנ"ל, אני נמשך גם לשעות העבודה הלא נוראיות והעובדה שלא צריך לנסוע כל יום למשרד ולעבוד תחת בוס קפדן. מאז שאני זוכר את עצמי שני ההורים שלי תמיד בבית. אבא שלי עובד 3 ימים מלאים מבוקר עד ערב בשבוע ובשאר הזמן עובד מהבית. ואמא שלי עובדת מ8 עד 14:30 (שלא נדבר על החופשים הרבים שיש לה).
החיים עם הורים שלא עובדים כשכירים קלאסיים שהולכים למשרד מבוקר עד ערב וחוזרים מותשים, ויחד עם זאת מרוויחים משכורות יפות מאוד (בעיקר אבא)- גרמו לי להבין שאני רוצה להיות כמוהם. ואציין שוב, מעבר לשעות העבודה הנוחות, גם העבודה והאפשרות לחקור ולהעביר את זמני באקדמיה קוסמת לי מאוד.
למרות זאת, לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לתשאל אנשים שלמדו את שילוב המקצועות הנל, או מקצועות אקדמיים לא פרקטיים אחרים וגיליתי שלא הכול כל כך זוהר. אין הרבה תקנים לדוקטורים ולחוקרים ותמיד קיים החשש שתתקע עם מקצוע שאין מה לעשות איתו מחוץ לאקדמיה.
כיאה לאדם סולידי, שמכיר בכך שתואר הוא בראש ובראשונה השקעה לעתיד- אני חושש מאוד מהאפשרות הזאת. לכן, חשבתי ללכת על האפשרות של מדעי המחשב. מצד אחד, התואר מבוקש בשוק העבודה מאוד, ומהצד השני ניתן להתקדם איתו לתפקידי מחקר באקדמיה ומחוץ לה. הבעיה? זה לא בוער בי. אומנם למחשבים ותכנות אני מתחבר- אך התואר הוא מתמטי בעיקרו ומתמטיקה.. אני לא כל כך אוהב. אני מבין מתמטיקה ויש לי תפיסה מתמטית, אבל לפתור בעיות ולמצוא הוכחות זה לא דבר שאני תופס אותו כמספק.
כמו כן, אני לא ממש רוצה לעבוד בעבודה שכירה בתור הייטקיסט. משהו בעולם המשרדים והפלוריסנטים מפחיד אותי.
אני מודע לחשיבות ההחלטה של בחירת התואר ולכן חשוב לי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר והמתאימה ביותר עבורי- ולמרות שאני חושב על זה כמעט כל הזמן, אני לא מצליח להחליט.
חשוב לי להדגיש שלהורים שלי אין שום השפעה ולחץ ישירים עליי. מבחינתם, שאלמד מה שטוב לי ומה שמעניין אותי.
התייעצתי עם חברים, עם בת הזוג שלי ועם קרובי משפחה, כל אחד מהם נתן לי תשובה אחרת.
אז עכשיו אני פונה אליכם, האמיצים ששרדו את קריאת הפוסט הארוך הזה ושעברו דבר או שניים בחיים- איזו החלטה הייתם עושים אילו הייתם במקומי?
*אני משער שיהיו אנשים שיגידו לי לעשות קורס מקצועי ולהשתלב מיד בעולם הייטק. אני לגמרי מעדיף שלא. אני אוהב ללמוד ומעוניין בעשיית תואר גם משיקולי סקרנות ומשיקולים חברתיים.
אתחיל בזה שאני ממש אוהב לקרוא את הפורום ואת הבלוג. אימצתי הרבה מהגישות ומתפיסת החיים המשקיעה בעקבות הקריאה ואני תופס את האנשים פה כאנשים רצינים ובעלי נסיון שיכולים לתת לי פרספקטיבה אחרת על הבחירות שעומדות בפניי בחיים.
אז ככה- אני בן 21, חייל משוחרר כבר כמה חודשים. שירתתי ביחידה קרבית בתור חובש. כרגע לומד לפסיכומטרי ובמקביל עובד במשרה חלקית בתור חובש. גר עם ההורים. אבא שלי דוקטור לכלכלה, מרצה באחת האוניבריסטות בארץ ואמא שלי מורה.
תמיד הייתי אדם סקרן בצורה בלתי רגילה. אני קורא המון ובעל ידע כללי נרחב מאוד בהמון תחומים. יש לי בעיקר משיכה למקצועות מדעי החברה, בדגש על פסיכולוגיה וכלכלה. אין ספק שמקצועות הומניים (וגם חצי הומניים) עושים לי את זה.
יחד עם זאת, אני גם מאוד אוהב מחשבים. לימדתי את עצמי לתכנת, הרחבתי את המקצוע בתיכון (עשיתי 10 יחידות וקיבלתי 100) והנושא קרוב לליבי גם כן.
בתקופת הצבא התגבשה אצלי ההבנה שאני רוצה להיות חוקר באקדמיה בתחום הכלכלה ההתנהגותית. כמו שציינתי, אבי הוא חוקר ומרצה לכלכלה. מעבר למשיכה שלי לתחומים הנ"ל, אני נמשך גם לשעות העבודה הלא נוראיות והעובדה שלא צריך לנסוע כל יום למשרד ולעבוד תחת בוס קפדן. מאז שאני זוכר את עצמי שני ההורים שלי תמיד בבית. אבא שלי עובד 3 ימים מלאים מבוקר עד ערב בשבוע ובשאר הזמן עובד מהבית. ואמא שלי עובדת מ8 עד 14:30 (שלא נדבר על החופשים הרבים שיש לה).
החיים עם הורים שלא עובדים כשכירים קלאסיים שהולכים למשרד מבוקר עד ערב וחוזרים מותשים, ויחד עם זאת מרוויחים משכורות יפות מאוד (בעיקר אבא)- גרמו לי להבין שאני רוצה להיות כמוהם. ואציין שוב, מעבר לשעות העבודה הנוחות, גם העבודה והאפשרות לחקור ולהעביר את זמני באקדמיה קוסמת לי מאוד.
למרות זאת, לאחר שהשתחררתי מהצבא התחלתי לתשאל אנשים שלמדו את שילוב המקצועות הנל, או מקצועות אקדמיים לא פרקטיים אחרים וגיליתי שלא הכול כל כך זוהר. אין הרבה תקנים לדוקטורים ולחוקרים ותמיד קיים החשש שתתקע עם מקצוע שאין מה לעשות איתו מחוץ לאקדמיה.
כיאה לאדם סולידי, שמכיר בכך שתואר הוא בראש ובראשונה השקעה לעתיד- אני חושש מאוד מהאפשרות הזאת. לכן, חשבתי ללכת על האפשרות של מדעי המחשב. מצד אחד, התואר מבוקש בשוק העבודה מאוד, ומהצד השני ניתן להתקדם איתו לתפקידי מחקר באקדמיה ומחוץ לה. הבעיה? זה לא בוער בי. אומנם למחשבים ותכנות אני מתחבר- אך התואר הוא מתמטי בעיקרו ומתמטיקה.. אני לא כל כך אוהב. אני מבין מתמטיקה ויש לי תפיסה מתמטית, אבל לפתור בעיות ולמצוא הוכחות זה לא דבר שאני תופס אותו כמספק.
כמו כן, אני לא ממש רוצה לעבוד בעבודה שכירה בתור הייטקיסט. משהו בעולם המשרדים והפלוריסנטים מפחיד אותי.
אני מודע לחשיבות ההחלטה של בחירת התואר ולכן חשוב לי לקבל את ההחלטה הנכונה ביותר והמתאימה ביותר עבורי- ולמרות שאני חושב על זה כמעט כל הזמן, אני לא מצליח להחליט.
חשוב לי להדגיש שלהורים שלי אין שום השפעה ולחץ ישירים עליי. מבחינתם, שאלמד מה שטוב לי ומה שמעניין אותי.
התייעצתי עם חברים, עם בת הזוג שלי ועם קרובי משפחה, כל אחד מהם נתן לי תשובה אחרת.
אז עכשיו אני פונה אליכם, האמיצים ששרדו את קריאת הפוסט הארוך הזה ושעברו דבר או שניים בחיים- איזו החלטה הייתם עושים אילו הייתם במקומי?
*אני משער שיהיו אנשים שיגידו לי לעשות קורס מקצועי ולהשתלב מיד בעולם הייטק. אני לגמרי מעדיף שלא. אני אוהב ללמוד ומעוניין בעשיית תואר גם משיקולי סקרנות ומשיקולים חברתיים.