🕒 פורסם בתאריך: 07/02/2020 22:22
לפני כשנתיים הכרתי נושא משרה די בכיר בשירות המדינה. מדובר בבחור מוכשר, בעל אמביציות ויותר מכל - בעל קשרים, ניסיון ומשאבים שהיו עשויים להיות לי לעזר רב בדרכי המקצועית.
בשנה האחרונה, כשהקשר בינינו החלק להתהדק, שנינו נחשפנו לפן ולחיים האישיים של הצד השני. כך כל אחד הכיר והעמיק ברגעים המשמחים לצד המשברים והאתגרים של חברו.
במהלך השנה הזו, לצערי, התחלתי להבחין שבעוד שאני רחשתי המון כבוד לאותו בחור, הוא החל לזרוק מדי פעם ולעיתים בתדירות גבוהה הערות פוגעניות, ארסיות ומשפילות - אשר את רובן רקח מהחומרים חשפתי בפניו מאחר שכאמור ניהלנו שיחות כאלו ואחרות בגילוי לב.
אז תחילה, הבלגתי, בהמשך, ניסיתי להעיר בצורה עדינה כי אין מקום להערות שכאלו וכי אני מצידי מעולם לא בניתי אמירות או מעשים שנועדו לפגוע בו בהתבסס על הדברים שהוא גילה בפניי ושאיני דורש אלא את מה שאני מקיים כלפיו וכלפי כל אדם אחר (למקרה שהוא לוקה בחוסר טאקט וחשב שאנחנו צוחקים). למשך מספר שבועות נראה כי המסר חלחל, אבל לבסוף לפני מספר ימים הוא חזר לסורו.
היה זה יום אחד בלבד לאחר שאמרתי לחבר אחר, בהקשר אחר לגמרי, כי השאיפה שלי היא להכיר מה שיותר אנשים בעלי ידע והשפעה שיכולים לשמש אותי, אך בד בבד - לדאוג כי תהיה לי היכולת לשרוד ולצוף על פני המים הסוערים ביותר גם לו נותקתי מכל אחד מהם ברגע אחד.
ולשמחתי, כך אכן פעלתי. מסרתי בצורה מכאנית ואלגנטית "שלום ולא להתראות" וחסמתי אותו באמצעי המדיה השונים. כמעט ולא הקדשתי מחשבה נוספת לנושא כלל.
הדבר הזה העלה בי פרספקטיבה לגבי העבר והעתיד שלי.
קצת קשה לי להתייחס לתקופה ש"לפני שהייתי סולידי" כי למזלי אני כזה מלידה. ולמרות זאת, דברים השתנו במהלך החיים כשמהחברות בפורום ובבלוג ועיון בתכנים כאלו ואחרים הכנסתי קצת יותר תוכן למושג הזה.
לאן אני חותר? לכך שאם היינו לוקחים רגע בו איש עסקים/בכיר כלשהו עשה אקזיט או הגיע לPEEK של הקריירה שלו, אני בספק אם הוא היה מאושר באותו רגע כמוני.
לא מדובר באושר הנובע מהרגשת עליונות או כוח ילדותית כמובן, אלא בשחרור והחופש הנגזרים מהידיעה שבכל רגע נתון אוכל לבצע ניקוי רעלים. איני תלוי באף אחד ואיני כפוף לאיש.
יותר מכך, גם אם בעבר הייתה בי הבנה כי אורח החיים הסולידי (ואין מדובר רק בפן הכלכלי, אלא גם ואולי בעיקר - התודעתי), מקנה לי כוח כלשהו, היה לי קשה מאוד לפעול בהתאם.
כלומר, בעבר, גם אם היו מכניסים לי 10 מיליון לחשבון באותו רגע, עדיין הייתי מרגיש כבול או כרוך במידת מה באותו אדם, מתקשה מאוד להקשיב ללב ולהתנער ממנו. היום, התובנות שפיתחתי ביני ובין עצמי ובין השאר בזכות מה שספגתי מהקהילה הנפלאה והעשירה כאן, הוא שאני מודע לכך שאני "עשיר" ומתנהג בהתאם.
מכאן התעוררה אותה תמיהה אם גם לכם היה רגע/תקופה דומה.
זה יכול להיות הרגע בו הבנתם שאתם לא רק מצהירים על עצמם כבעלי אופי סולידי, אלא כי אכן זהו המצב בפועל
או כל תובנה שנראית לכם מקבילה במידת מה - בכל תחום ובכל הקשר.
האם אתם חשים כי אורח החיים הסולידי והפנמתו כבר נשאו פרי כלשהו?
בשנה האחרונה, כשהקשר בינינו החלק להתהדק, שנינו נחשפנו לפן ולחיים האישיים של הצד השני. כך כל אחד הכיר והעמיק ברגעים המשמחים לצד המשברים והאתגרים של חברו.
במהלך השנה הזו, לצערי, התחלתי להבחין שבעוד שאני רחשתי המון כבוד לאותו בחור, הוא החל לזרוק מדי פעם ולעיתים בתדירות גבוהה הערות פוגעניות, ארסיות ומשפילות - אשר את רובן רקח מהחומרים חשפתי בפניו מאחר שכאמור ניהלנו שיחות כאלו ואחרות בגילוי לב.
אז תחילה, הבלגתי, בהמשך, ניסיתי להעיר בצורה עדינה כי אין מקום להערות שכאלו וכי אני מצידי מעולם לא בניתי אמירות או מעשים שנועדו לפגוע בו בהתבסס על הדברים שהוא גילה בפניי ושאיני דורש אלא את מה שאני מקיים כלפיו וכלפי כל אדם אחר (למקרה שהוא לוקה בחוסר טאקט וחשב שאנחנו צוחקים). למשך מספר שבועות נראה כי המסר חלחל, אבל לבסוף לפני מספר ימים הוא חזר לסורו.
היה זה יום אחד בלבד לאחר שאמרתי לחבר אחר, בהקשר אחר לגמרי, כי השאיפה שלי היא להכיר מה שיותר אנשים בעלי ידע והשפעה שיכולים לשמש אותי, אך בד בבד - לדאוג כי תהיה לי היכולת לשרוד ולצוף על פני המים הסוערים ביותר גם לו נותקתי מכל אחד מהם ברגע אחד.
ולשמחתי, כך אכן פעלתי. מסרתי בצורה מכאנית ואלגנטית "שלום ולא להתראות" וחסמתי אותו באמצעי המדיה השונים. כמעט ולא הקדשתי מחשבה נוספת לנושא כלל.
הדבר הזה העלה בי פרספקטיבה לגבי העבר והעתיד שלי.
קצת קשה לי להתייחס לתקופה ש"לפני שהייתי סולידי" כי למזלי אני כזה מלידה. ולמרות זאת, דברים השתנו במהלך החיים כשמהחברות בפורום ובבלוג ועיון בתכנים כאלו ואחרים הכנסתי קצת יותר תוכן למושג הזה.
לאן אני חותר? לכך שאם היינו לוקחים רגע בו איש עסקים/בכיר כלשהו עשה אקזיט או הגיע לPEEK של הקריירה שלו, אני בספק אם הוא היה מאושר באותו רגע כמוני.
לא מדובר באושר הנובע מהרגשת עליונות או כוח ילדותית כמובן, אלא בשחרור והחופש הנגזרים מהידיעה שבכל רגע נתון אוכל לבצע ניקוי רעלים. איני תלוי באף אחד ואיני כפוף לאיש.
יותר מכך, גם אם בעבר הייתה בי הבנה כי אורח החיים הסולידי (ואין מדובר רק בפן הכלכלי, אלא גם ואולי בעיקר - התודעתי), מקנה לי כוח כלשהו, היה לי קשה מאוד לפעול בהתאם.
כלומר, בעבר, גם אם היו מכניסים לי 10 מיליון לחשבון באותו רגע, עדיין הייתי מרגיש כבול או כרוך במידת מה באותו אדם, מתקשה מאוד להקשיב ללב ולהתנער ממנו. היום, התובנות שפיתחתי ביני ובין עצמי ובין השאר בזכות מה שספגתי מהקהילה הנפלאה והעשירה כאן, הוא שאני מודע לכך שאני "עשיר" ומתנהג בהתאם.
מכאן התעוררה אותה תמיהה אם גם לכם היה רגע/תקופה דומה.
זה יכול להיות הרגע בו הבנתם שאתם לא רק מצהירים על עצמם כבעלי אופי סולידי, אלא כי אכן זהו המצב בפועל
או כל תובנה שנראית לכם מקבילה במידת מה - בכל תחום ובכל הקשר.
האם אתם חשים כי אורח החיים הסולידי והפנמתו כבר נשאו פרי כלשהו?