חסכנות מפחד או מאהבה?

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 21:02

קשה לי לתאר את הבקרה העצמית על החשק לרכוש דברים ״מיותרים״ כמונעת מפחד. כמה הגיגים / דוגמאות -



* לעיתים מקור החשק לקנות משהו הוא המחשבה על ההנאה העתידית שתהיה לי מהשימוש בו (מחשבה שמישהו השקיע הרבה מאמץ/כסף ליצור בד״כ). ״מחשבה שנייה״ קצת יותר מחושבת מגלה לעיתים שאני לא באמת אהנה מזה, שלא באמת ארצה להתעסק / לקנפג את הגאדג׳ט הזה, ושהחפץ הזה יצבור אבק באיזה פינה.



* שטויות שקונים ומצטברות עם הזמן הופכות לנטל. אי שם בעבר טיילתי עם תיק גדול+קטן במשך שבעה חודשים, ולא הרגשתי מחסור מיוחד. ככל שאני מטייל יותר, אני גם לומד להסתדר עם פחות ופחות ציוד בכל טיול (פחות פריטים, שהם בעצמם רב שימושיים יותר (או שאני לומד להוציא מהם יותר), ולפעמים איכותיים/יקרים יותר). גם במעברי דירות עם השנים פתאום יש יותר ארגזים של דברים שבאים איתך, וארון שנדמה גדול מדי כשנכנסת לדירה מתמלא ״איכשהו״. היום אני נוטה הרבה יותר להעדיף חוויות או מזכרות דיגיטליות (או הפיכת הצילומים לתמונות שתלויות על הקיר) מאשר עוד שטות או מזכרת שאני אצטרך לנגב ממנה אבק או לכבס.



* עודף בחירה זה גם נטל - בין אם אתה בוחר אחד מתוך 100 מותגי קורנפלס בסופר, או אחד מתוך X פריטי לבוש (צריך גם להיזכר מה יש לך, וגם לשקול בין כל האופציות).



וזה עוד בכלל לפני שהתייחסתי לצד העלות (ובהקשר הזה - יש דברים שלא הייתי רוצה גם אם היו ניתנים בחינם).



גם בצד העלות, אני לא חושב שפחד זה השיקול, מעל רמת ביטחון כלכלי בסיסית מסוימת.



* ברמת המיקרו, השיקול הוא ״האם זה שווה את הכסף״, בפני עצמו ומול חלופות. ואני לחלוטין מוכן לשלם על דברים שאני מעריך. טרקים בעולם זה אחד מסעיפי ההוצאה השנתיים המשמעותיים שלי, אבל זה יותר המטרה שלשמה אני רוצה לחסוך ולנצל את הכסף. יש כמובן דברים אחרים שאני שמח לוותר עליהם.



* ברמת המקרו, הסיבה לכך שאני רוצה לחסוך / לחיות בפחות מההכנסות שלי זה שכסף נותן לך אפשרות בחירה, ולכן קוראים לזה עצמאות כלכלית. זו מבחינתי המהות שלו. יש מי שמנצל זאת כדי להפסיק לעבוד, יש מי שרוצה להשיג יעדים אחרים. וברמה הזאת קנייה ספציפית הופכת גם לשיקול עלות-תועלת בין חשק מיידי למטרות ארוכות טווח.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 21:58

לפשטות יש המון ערך מוסף.



זה מקל, זה משחרר, זה ברור וזה גאוני.



לא רק בחפצים וחסכון, אלא כשמפשטים כמעט כל תחום.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 22:01

אצלי חסכון תמיד היה די טבעי, חסכתי מה שיכולתי וקניתי מה שהייתי צריך\רוצה. לא מעבר.



הבעיה אצלי היום זה שמדי פעם אני מרשה לעצמי "לשחרר" ולקנות איזה משהו יקר שבא לי (כמו לאפטופ ב-6 אלף), ואז בדיעבד כשמסתכלים רואים שזה מוטיב חוזר, וה"שחרורים" המזדמנים הללו הם חלק די שגרתי מההוצאות שלנו. לכן אני דווקא כן שם את עצמי במקום הזה של לנסות "להרתע" מרכישות כאלו כיוון שאני יודע אמפירית שרובן היו בזבוז יקר מדי ושהם הביאו לי הרבה פחות ערך או סיפוק ממה שציפיתי, אבל באותו הרגע של החשק זה לא גורם לי לרצות פחות. לכן שיטות כמו לשים בוויש-ליסט ולקנות רק אם אתה עדיין רוצה את זה חודש אחרי הן שימושיות ועוזרות מאד.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 22:15

אצלי זה מגיע ממקום של כוח. דווקא אין בי שום פחד ממה שטומן בחובו העתיד, וכנראה שגם עודף ביטחון שכזה הוא אינו מצב לא אופטימלי (ע"ע תיק ההשקעות המנוהל-על-ידי-הבנק שלי). אבל כשאנשים סביבי רצים לזרוק כסף על כל בעיה ועל כל צורך שלהם, ואני מצליח להימנע מכך - זה נותן לי כוח בעיניי, וזו כנראה הסיבה העיקרית לחסכנות. סיבה משנית היא אולי לעומתיות מסויימת.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 22:36

אני חוסך יותר בגלל שהתרגלתי מאשר בגלל פחד מהעתיד.



כעובד הייטק תמיד יש בי את סימן השאלה של איזו עבודה תהיה לי בגיל 40 - אם בכלל - וזו הסיבה שאני רוצה להגיע למצב של עצמאות כלכלית לפני כן.



למרות זאת אני לא מונע מעצמי רכישות יקרות רק בגלל פחד (יעידו על כך שני המסכים שעלו יותר מ-4K כל אחד שאני מסתכל עליהם כרגע) אלא בגלל רצון אמתי.



יש המון דברים שאני פשוט לא קונה בלי כל פרופורציה לעלות שלהם.



יש דברים שאני אשלם עליהם כמעט כל מחיר (גובה המחיר לרוב יכתיב פעם בכמה זמן אני אבצע את הרכישה ולא אם אני אבצע אותה).



ויש דברים שאני אחפש מקום טיפה יותר זול ואם לא מצאתי אז אני אוותר עליהם זמנית.



לדעתי זה סוג של מנטליות שפיתחתי מהרצון לחסוך לצורך החיסכון עצמו.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 23:01

מתאר אותי באופן מדויק. אם זה לא להיות מונע מפחד אני לא יודע מה כן.

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 23:09

וחסכון, מהו אם לא מכשיר שנועד להילחם בפחד בו תגיע למצב בו תהיה ללא בחירה?



בהשאלה, למה שאדם ישקיע הרבה בהכנת מזרן עבה אם לא החשש מהתרסקות אליו ביום מן הימים?



(אגב, סחתיין על התגובה הבהירה והמושקעת)

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 23:22

@Johnnie פחד זו מילה חזקה למדי. אפשר לפחד שלא יהיה לך (או למשפחתך) קורת גג לישון תחתיה או אוכל.



אבל לפחד שאני לא אוכל להרשות לעצמי טיול לחו"ל כל שנה?

🕒 פורסם בתאריך: 21/12/2015 23:45

השאלה אם תהיה לי עבודה בגיל 40 או לא כן מונעת מפחד אבל מה שניסיתי להדגיש זה שהפחד מהעתיד לא משנה את ההתנהגות שלי ואני עדיין רוכש מוצרים מאוד יקרים במקרים שאני רואה בהם תועלת.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 07:30

צריך להרגיש פחד כדי להיערך לעתיד הבלתי ידוע?



וגם:



אולי אפשר להרגיש ציפייה לקראת האפשרות לפרוש או לעזור לילדים או לא להיות תלוי בבוס?

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 08:55

@דרורה, זו בדיוק הפרספקטיבה שחיפשתי כשהתחלתי את השרשור.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 09:19

אני כן מונעת מפחד במידה מסוימת, ואין לי בעיה להודות בזה. גם אני לא אוהבת חפצים שמצטברים בבית, וגם מתנות שאנחנו מקבלים (סבתות לא סולידיות) לעתים קרובות מעצבנות אותי כי זה מרגיש לי כמו בזבוז וממש אין לי כבר איפה לשים אותן. אבל יש דברים אחרים (בעיקר חוויות ושירותים) שבהחלט הייתי מוציאה עליהם הרבה יותר כסף אם לא הייתי חוששת שלא יישאר לי ולמשפחתי מספיק בטווח הארוך. אני יודעת שאנשים אוהבים פה לתכנן איך הם יחיו מסכום צנוע עד יום מותם, אבל אני רואה סביבי כמה עולה לחיות באיכות חיים טובה בגיל מבוגר, וזה מאד מאד יקר. תרופות, טיפולים רפואיים, דיור מוגן, עזרה מקצועית בבית, הרבה מאד דברים שהיום אני יכולה לעשות בעצמי ויום אחד לא אוכל ואצטרך לשלם למישהו עבורם. גם קטסטרופות אחרות יכולות לקרות, וגם להם אני מרגישה צורך להערך, אבל זקנה היא לא קטסטרופה שמקווים שלא תקרה, אלא כמעט ודאות (כמו שאומר הפתגם: לא כיף להיות זקן, אבל זה עדיף על האלטרנטיבה). חוסר הודאות הוא כמה שנים זה יימשך וכמה הוצאות יהיו בשנים האלו. אז כן, אם הייתי מתכננת את החסכון שלי בלי להתחשב בחוסר הודאות הזה, כנראה שהייתי מרשה לעצמי הרבה יותר היום. במיוחד בהתחשב בכך שפרישה מוקדמת היא לא על סדר היום שלי. אפשר לקרוא לזה סוג של פחד.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 09:23

באיזשהו שלב בחיים ירד עלי גשם. בזה אין ספק. אני קונה מטרייה טובה מבעוד מועד כדי שאוכל להישאר יבשה ולהשאיר את משפחתי יבשה וחמימה גם במבול הכי סוער. אחרים, שלא פעלו כמוני, יצאו לגשם וירוצו לחפש מטרייה, יירטבו ויהיה להם קר. קרוב לוודאי שהמטרייה הזו תעלה להם ביוקר והם יקנו מתוך תחושת בהילות ולא מתוך תכנון מוקדם. אין כאן עניין של פחד. יש כאן ידע מוקדם ובעיקר נסיון נצבר של איך פועל העולם ואני עושה ככל יכולתי להיערך נכונה.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 10:00

יש לי מקרה לדוגמה של בת הזוג שרצתה לרכוש חגורה ב-60 שח שראתה בקניון.



עכשיו... אין לה או לי בעיה להוציא 60 שח על הרכישה.



שום בעיה, לשלוף את הכרטיס ולגהץ.



אבל במקום לרכוש היא באה לספר לי שרק חשבה על זה שהיא הולכת לומר לי לכתוב בסוף היום "60 שח חגורה" והמחשבה על להזכר



שהוציאה כסף גרמה לה להמנע מהרכישה.



אז לא פחד, יותר רתיעה מהוצאה מיותרת.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 10:00

זהירות נחשבת דבר טוב, ופחד נחשב דבר רע. אבל בלי פחד אין זהירות.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 12:22

אכן כך



אבל השאיפה היא, שברגע שהפחד עלה והבנו שצריך להיזהר/להערך - להגיד לפחד תודה רבה על תפקידו על כה, ולהיפרד ממנו לשלום כדי שלא ימשיך לנהל אותנו ולהוריד את רמת אושרנו.. עכשיו זמן הפעולה או המנעות מפעולה, בהתאם לנסיבות.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 13:22

לא פחד ולא אהבה, רק מעט שכל בראש ותעדוף העיקר ע"פ הטפל.



העיקר - לחיות ולחיות טוב. הטפל - ג'אנק שאנחנו לא צריכים ואורח חיים בזבזני שלא מוסיף לנו שום עונג לטווח ארוך ולא משפר אותנו כבני אדם.



נ.ב - אני לא חסכן, אני פשוט רוצה יחסית מעט מדברים שעולים כסף. אם למשל נשחק משחק אסוציאציות ואתה תגיד 'קניון' אני אגיד 'בחילה'.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 14:29

אני מזדהה עם מה ש@Johnnie כותב.



גם לי יש חשש מלהוציא כספים כי מי יודע מתי אצטרך אותם בעתיד.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 14:31

ויחד עם זה-אנחנו מוציאים הרבה כסף..



לשמחתי חוסכים יפה , מעל מה שתכננו.



אבל אני תוהה איך זוג מוציא כל כך הרבה.



אנשים זה דבר מורכב :|

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 14:32

שלי, האם את חוששת לקנות ירקות או אורז או שעועית?



אם לא, אשמח אם תתני דוגמא למוצר שאת חוששת לקנות.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 14:32

אכן, בני המזל שבינינו רותמים את הפחד המוצדק כמניע לפעולה או לשינוי הרגל, ולא סובלים מחרדה חסרת הצדקה ותכלית.



(אני כותב "בני המזל" כי אני חושב שברמת החרדה של האדם יש מרכיב גנטי/ביולוגי. זה לא באמת עניין של החלטה).

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 15:01

לא חושבת שפחד זה המילה הנכונה.



ראיה מפוכחת ויכולת להתעלות מעל ההווה הנוכחי - אם כי לעיתים הראיה "מפוכחת" מדי...



אצלי החסכנות גם נובעת ממשהו מרגש ומלהיב- החשיבה על כך שאהיה "עשירה", במובן של עצמאות וחרות מאד מדליקה אותי!

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 15:31

נטו פחד :)

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 18:04

הרבה מהחיסכון שלי נובע מהנאה מפתרון חידות ואופטימיזציה (חלק גם נובע מפחד והרגל כמובן). למשל אני מעדיף לבשל ממקרר ריק מאשר מלא.

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 21:25

99% פחד - פיטורים בגיל 40, שמירה על רמת חיים בפנסיה, משבר בריאותי, חשש לעתיד הילדים, פחד ממשכנתה לארבעים שנה (עוד לא, אבל חוסך באגרסיביות בשביל לצמצם בבוא היום).



אולי כשיהיו לי מספיק חסכונות, אוכל לחסוך מממניעים אחרים :-)

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 22:24

אצלי החיסכון (האקטיבי יותר. פאסיבי ובקטנה תמיד היה מתוך הרגל/נטיה אישית) התחיל מפחד, בתקופה של 2010-2011 נראה לי, כשמחירי הדירות ויוקר המחיה 'יצאו מכלל שליטה'.



אך די מהר גיליתי את המינימליזם והפשטות מרצון. ואת תוספת השמחה, השלווה והפניוּת הנפשית שהם תורמים.



ומאז שזה הפך לאורח חיים, החיסכון אצלי הוא בעיקר תוצר לוואי של הנ"ל ולא פעולה אקטיבית (אחת הסיבות למה לא הגבתי בשרשור "לאיזו מטרה אתם חוסכים").

🕒 פורסם בתאריך: 22/12/2015 22:27

מה למשל בישלת לאחרונה ממקרר ריק? תן כאן קצת food for thought :-)

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 00:48

אצלי בהחלט נובע מפחד. פחד להיות כמו הנשים שאני רואה במשרד. הן עובדות משרה מלאה כדי לשלם על הצהרון ולקבל קצת עודף ממנו. חיות בתחושת אשמה ןגעגוע תמידית שהן לא מספיק עם הילדים שלהן. סופרות שקלים וחוששות מהמינוס, מג'נגלות בין 200 משימות תמיד בו זמנית. תמיד לחוצות, תמיד ממהרות, תמיד יש בלת"ם כלשהו שהן צריכות לטפל בו.



אני מפחדת להיות כמוהן, אני מפחדת להקים משפחה עם שני בני זוג שעובדים משרה מלאה כשעזרה מההורים לא בתמונה. אני לא רוצה להיות שם, אני לא רוצה להביא לילדים רק כדי שאוכל לעבוד ולממן מישהו אחר שיטפל בהם. אני לא רוצה לרדוף אחרי הזנב של עצמי כל היום ולהתעסק בסידורים כל היום בלי שום זמן לעצמי. אני מפחדת שאני אמשיך להעביר את רוב החיים שלי במשרד תלויה בחסדיהם של אחרים מתחננת לבוס שייתן לי עוד יום מחלה כי הילד חולה וצריך לקחת אותו הביתה. אני מפחדת שאם לא אחסוך, לא תהיה לי ברירה אחרת.

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 08:34

גם אצלי, ואני נחשף לשלוות הנפש הזו ביתר שאת לאחרונה כשהתחלתי לבשל בבית. אפילו יצאו לי דברים ממש טעימים :lol:

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 08:39

בוודאי שלא הכוונה למוצרי יסוד או לאוכל.



אלא למותרות (בגדים,נעליים).



אני אנסה להסביר את התחושה שלי.



אני מסתובבת הרבה בדיזינגוף סנטר (קרוב לפילטיס שלי). ליד סניף הקסטרו הגדול שלפעמים אני קונה בו, או יותר נכון מתחתיו, יש באופן קבוע הומלס.



אני מסתכלת על הבגדים בחלון הראווה ועל ההומלס.



הניגוד בין חלון הראווה המצוחצח והמואר לאדם שיושב בקור קשה לי.



אני חושבת איך אדם הופך להומלס. מה עבר עליו. הרי אף אחד לא נולד ככה.



ואז כשאני מתלבטת האם לקנות בגדים או נעליים אני מנסה לחשוב אם לא יהיה זמן בעתיד שבו אצטרך את ה200 או 400 שקל האלה למשהו יותר מהותי כמו אוכל למשל.



לזה הכוונה.



עדיין מדי פעם אני קונה בגדים ונעליים, אבל זה אחרי התלבטות.



אני מעדיפה קודם לקנות בתלושים מהעבודה או בזכוי מחנות יד שניה שאני מעבירה לה עודפים מהארון.

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 08:39

מדהים שאת רואה דברים בצורה כה בהירה לפני שחווית את זה על בשרך. לא מביא אותך למחשבה האם את רוצה ילדים בכלל (מתןך הנחה שאת מבינה שכל ילד הוא מכפיל לחץ בסיטואציות דלעיל)?

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 09:43

אכן, גם עודף אפשרויות בחירה ידוע כגורם חרדה.

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 09:46

רק לומר שחלק גדול מההומלסים הגיעו למצב הזה לא בגלל חוסר כסף אלא בגלל מחלת נפש. מי ש"רק" אין לו כסף יכול להעזר בהרבה מאד דרכים ולא למצוא את עצמו ברחוב.

🕒 פורסם בתאריך: 23/12/2015 22:58

סוג של פחד אבל לא בדיוק.



אני בנאדם שתמיד מסתכל על סיכונים ומשתדל להיות מוכן לכמה שיותר תרחישים (לא רק פיננסיים).



אבל אין פה שום חרדה או משהו בסגנון. אני פשוט רוצה להיות מוכן כי אני לא חושב ש"תמיד יהיה בסדר".

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 00:09

תמיד חסכתי ובדיעבד באחוזים לא מעטים מהכנסתי.



לפני שקראתי את הבלוג , החיסכון היה מפחד. הרי הייתי באמצע שנות הארבעים בהייטק וחרב פיטורים וירטואלית הייתה מונפת מעל ראשי.



היום , לאחר שהבנתי שאני לא שביר ולא יהיה כזה אסון גם אם אפוטר , אני ממשיך לחסוך ברצון וביתר שאת , רק מתוך הידיעה שצדקתי בדרך החיים שנהגתי עד כה ושאוכל להיות הרבה יותר עצמאי כלכלית להבא.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 09:41

דעתי כדעתך. אבל אם מורידים את מכבסת המילים, יוצא שאנחנו מונעים מפחד. הלא כן?



חשבתי לעצמי שגם אם מדובר בעוצמות נמוכות יחסית של פחד וחרדה, עדיף לי למצוא מוטיבציה אחרת שתנהל לי את החיים.



המחשבה הזו (של "מה יקרה מחר") ידועה כפוגעת באושרו של אדם מאחר והוא עסוק בעתיד יותר ממה שנהנה מההווה. מאידך, לחיות את הרגע זה לא בדיוק המוטו הסולידי הנפוץ ביותר.



אני מנסה לסגל לעצמי מניע לסולידיות שיאפשר לי לחיות את הרגע מחד, אך בצורה היעילה ביותר שניתן מאידך (ובוודאי שלא על חשבון העתיד).

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 12:23

כן, כמו שאמרתי בהתחלה - סוג של פחד. העניין זה שזה לא גורם לי להיות עסוק יותר מדי בעתידי.



אז זה מתבטא בזה שיש לי מטף לכיבוי אש בבית + גלאים, שאני שומר כמה שישיות מים על כל מקרה וכו'. אבל זה לא מעסיק אותי יותר מדי ובטח שלא מציק לי.



עניין החסכון נובע במידה רבה מזה, וגם מכיוון שאני לא רוצה להמשיך ולעבוד עד גיל שבו שאהיה זקן מדי מלהינות מהפרישה.



לגבי המשפט האחרון, תמיד תהיה פשרה - הרי מהו חסכון אם לא לגזול מעט מהאושר העכשווי שלך בשביל עצמך העתידי?

🕒 פורסם בתאריך: 27/12/2015 01:02

הרבה זמן חשבתי שאני באמת לא רוצה ילדים, עד שמישהו שאל אותי פעם אם היתה לי משכורת קבועה כמו שאני מכניסה היום מבלי לעבוד, נניח אם הייתי זוכה בלוטו או מקבלת ירושה של מיליונים שהיו מסדרים אותי לכל החיים, האם הייתי רוצה להביא ילדים. התגובה שלי הייתה כן ללא היסוס. לכן הבנתי שמה שאני באמת מפחדת ממנו זה לא הילדים אלא השילוב של הילדים עם משרה מלאה. אני יותר מפחדת להיקלע למירוץ חסר הטעם הזה ולהיות חייבת להישאר בו בגלל שאני חייבת לפרנס ילדים מאשר שאני מפחדת מילדים עצמם. האפשרות לקחת עזרה ומטפלת כשרוצים קצת זמן איכות זוגי, או אפשרות לקחת מנקה מדי פעם כדי שיהיה זמן לנשום ולנקות את הראש ולא רק להתעסק במטלות כל היום נראית לי קריטית. כלומר, שתהיה לי אפשרות להיות זמן משמעותי עם הילדים לגדל ולחנך אותם, זמן פנוי לעצמי וזמן איכות עם בן זוגי האהוב.



ולכן אני חוסכת, כדי שאני ובן זוגי נוכל לרדת לחצי משרה ועדיין לפרנס ילדים ללא דאגות כלכליות.

🕒 פורסם בתאריך: 27/12/2015 16:27

חשבתי על זה קצת ואין לי תשובה טובה לזה. בגדול אני עובד עם שרשראות של מאכלים, ומחזיק הרבה אוכל יבש ואז למשל:



עגבניות טריות -> סלט



סלט עגבניות עייף -> מטבוחה



מטבוחה עייפה -> שקשוקה



שקשוקה עייפה (נגיד חוסלו כל הביצים ונשאר רק רוטב) -> רוטב עגבניות לפסטה.



פסטה עייפה -> פשטידת פסטה



ירקות שגם מתאימים למרק -> סלט \ משהו אחר מירקות כאלה



סלט עייף -> מרק ירקות וקוסקוס



מרק ירקות עייף (ונגמר הקוסקוס) -> ריזוטו (או עם אורז לריזוטו או עם פתיתים)



כרוב גזר וכאלה -> סלט ירקות (רוטב בנפרד) + אורז



סלט לא רטוב ועייף + אורז עייף -> אורז מוקפץ עם ירקות (וביצה וחלבון סויה או משהו).



סלט לא רטוב ועייף + דפי פילו -> אגרול

🕒 פורסם בתאריך: 27/12/2015 20:43

האמת שאף פעם לא חשבתי על מאכלים בצורה הזו.



ובד"כ גם אין לי את שאר הרוח הדרוש לזה (משתדלת לפחות לסיים. לא תמיד זה מצליח..ואז נזרק). למרות שהרעיון לעשות שימוש נוסף בשאריות מוכר וידוע.



תודה על הדוגמאות! ולא פחות על הביטוי - שהופך את העקרון לקליט יותר עם סיכוי לנסות לממש.