🕒 פורסם בתאריך: 08/08/2021 18:39
היי חברים
אני לקראת סיום התואר ה-1, לצערי הוא נפרס לי ל5 שנים כי נכשלתי בקורס אחד שמהווה חסם לעליה לשנה הרביעית והאחרונה. יצא מצב שיש לי שנה חופשית לגמרי "לנצל" עד לסיום התואר (יש לי רק קורס אחד בשנה הרביעית, הקורס שנחסם לי). התואר איננו טכנולוגי אלא פרה-רפואי ואני תוהה איך הכי כדאי לי לנצל את השנה הנוספת הזו לטובתי, שלא תהיה מבוזבזת. העבודה הסטודנטיאלית שלי הנוכחית שמתקשרת לתואר היא עבודה של גג 3000 בחודש, לא ממש מקדמת אותי מבחינה מקצועית אלא רק כאן בשביל להרוויח מעט במהלך הלימודים והחופשים. עכשיו אני רוצה לחפש עבודה לתקופה של שנה, אבל שגם תתן לי ניסיון לעתיד וגם אוכל להרוויח בה קצת יותר טוב. חשבתי על להיכנס לתחום ההייטק, לקחת קורסים מסויימים כדי לפתוח דלתות לעולם הזה ובמקביל לעבוד בעבודת ג'וניור אולי כמו בודק תוכנה- שלפי הבנתי לא צריך נסיון או תואר ראשון בזה אלא בעיקר קשרים, יצירתיות ואנגלית בשפת אם. אני לא ממש רואה את עצמי מתכנתת לכן אשמח אם יש לכם רעיונות למישהי שרוצה להיכנס לעולם החדש הזה בהייטק ללא ניסיון קודם או רקע, או אם יש לכם רעיון לעבודה או משהו אחר שכדאי לי לנצל בשנה הזו? אני שומעת על מלא שעשו הסבה להייטק אחרי תואר ראשון מדעי נגיד. השאלה שלי אם אפשרי לעשות את המסלול ההפוך- לעשות "הסבה" להייטק לפני שאסיים את התואר שלי?
ובנימה קצת יותר רגשית...אני מרגישה בעיקר בדור שלי (גיל 20-30) מירוץ חיים שלא נגמר. אני מסתכלת על בני דודים שלי שהם 35-45, לקחו את הזמן בטיול, תואר ראשון, שני, דוקטורט, הסבה...ורק בגיל 35 מתחילים לעבוד במשהו רווחי. ואני מכירה לא מעט אנשים וסיפורים כאלה ומהצד השני זה מרגיש כאילו כולם היום כבר מרוויחים טוב ומסיימים תארים מוקדם ואני מרגישה ממש נשרכת מאחור. אני בת 25, אסיים את התואר שלי לקראת 28 וזה תחום שלוקח כמה שנים טובות עד שעולים בדרגה, בותק לתפקידים קצת יותר בכירים. אני מרגישה שאסיים אותו ממש ממש מאוחר. היתרון הוא שתמיד אמצא עבודה. אני מסתכלת על כאלה שאמנם סיימו תואר לפני אך ייקח להם זמן למצוא את עצמם. הבעיה שאני מרגישה שאני גם מאחור במירוץ שלי נגד עצמי. אני מציבה יעדי מטרה- עד גיל 26 לסיים תואר, עד גיל 28 לעבוד בזה ובזה, עד גיל 30 להתחתן ולהביא ילד ראשון...וכשאני לא עומדת בהיצבים של עצמי (ולרוב, גם של החברה שלנו) אני נכנסת לחרדה ומרגישה ממש כשלון. אני יודעת שגיל 25 זה עוד צעיר אבל הדחייה הזו של שנת הלימודים ללא סיבה בעצם, מביאה אותי לתסכול כי זה אומר דחייה של הצטרפות למעגל התעסוקה ולהרוויח סוף סוף כמו שצריך ולהתחיל את הקריירה. שנה לפה שנה לשם נראית לא קריטית, אבל לי מפרספקטיבה של גיל 25 זה נראה כמו משהו קריטי ביותר. אשמח לשמוע על דעתכם בנושא.
אני לקראת סיום התואר ה-1, לצערי הוא נפרס לי ל5 שנים כי נכשלתי בקורס אחד שמהווה חסם לעליה לשנה הרביעית והאחרונה. יצא מצב שיש לי שנה חופשית לגמרי "לנצל" עד לסיום התואר (יש לי רק קורס אחד בשנה הרביעית, הקורס שנחסם לי). התואר איננו טכנולוגי אלא פרה-רפואי ואני תוהה איך הכי כדאי לי לנצל את השנה הנוספת הזו לטובתי, שלא תהיה מבוזבזת. העבודה הסטודנטיאלית שלי הנוכחית שמתקשרת לתואר היא עבודה של גג 3000 בחודש, לא ממש מקדמת אותי מבחינה מקצועית אלא רק כאן בשביל להרוויח מעט במהלך הלימודים והחופשים. עכשיו אני רוצה לחפש עבודה לתקופה של שנה, אבל שגם תתן לי ניסיון לעתיד וגם אוכל להרוויח בה קצת יותר טוב. חשבתי על להיכנס לתחום ההייטק, לקחת קורסים מסויימים כדי לפתוח דלתות לעולם הזה ובמקביל לעבוד בעבודת ג'וניור אולי כמו בודק תוכנה- שלפי הבנתי לא צריך נסיון או תואר ראשון בזה אלא בעיקר קשרים, יצירתיות ואנגלית בשפת אם. אני לא ממש רואה את עצמי מתכנתת לכן אשמח אם יש לכם רעיונות למישהי שרוצה להיכנס לעולם החדש הזה בהייטק ללא ניסיון קודם או רקע, או אם יש לכם רעיון לעבודה או משהו אחר שכדאי לי לנצל בשנה הזו? אני שומעת על מלא שעשו הסבה להייטק אחרי תואר ראשון מדעי נגיד. השאלה שלי אם אפשרי לעשות את המסלול ההפוך- לעשות "הסבה" להייטק לפני שאסיים את התואר שלי?
ובנימה קצת יותר רגשית...אני מרגישה בעיקר בדור שלי (גיל 20-30) מירוץ חיים שלא נגמר. אני מסתכלת על בני דודים שלי שהם 35-45, לקחו את הזמן בטיול, תואר ראשון, שני, דוקטורט, הסבה...ורק בגיל 35 מתחילים לעבוד במשהו רווחי. ואני מכירה לא מעט אנשים וסיפורים כאלה ומהצד השני זה מרגיש כאילו כולם היום כבר מרוויחים טוב ומסיימים תארים מוקדם ואני מרגישה ממש נשרכת מאחור. אני בת 25, אסיים את התואר שלי לקראת 28 וזה תחום שלוקח כמה שנים טובות עד שעולים בדרגה, בותק לתפקידים קצת יותר בכירים. אני מרגישה שאסיים אותו ממש ממש מאוחר. היתרון הוא שתמיד אמצא עבודה. אני מסתכלת על כאלה שאמנם סיימו תואר לפני אך ייקח להם זמן למצוא את עצמם. הבעיה שאני מרגישה שאני גם מאחור במירוץ שלי נגד עצמי. אני מציבה יעדי מטרה- עד גיל 26 לסיים תואר, עד גיל 28 לעבוד בזה ובזה, עד גיל 30 להתחתן ולהביא ילד ראשון...וכשאני לא עומדת בהיצבים של עצמי (ולרוב, גם של החברה שלנו) אני נכנסת לחרדה ומרגישה ממש כשלון. אני יודעת שגיל 25 זה עוד צעיר אבל הדחייה הזו של שנת הלימודים ללא סיבה בעצם, מביאה אותי לתסכול כי זה אומר דחייה של הצטרפות למעגל התעסוקה ולהרוויח סוף סוף כמו שצריך ולהתחיל את הקריירה. שנה לפה שנה לשם נראית לא קריטית, אבל לי מפרספקטיבה של גיל 25 זה נראה כמו משהו קריטי ביותר. אשמח לשמוע על דעתכם בנושא.