🕒 פורסם בתאריך: 21/10/2022 02:04
פתחתי כאן 2 שרשורים מאז שנרשמתי לפורום, האחד על חוסר כיוון בחיים וייעוץ להכוונה, השני על עבודה בהייטק שלא הייתי בטוח לגביה אחרי שכבר מצאתי כיוון.
מאז הרבה מים עברו בנהר. אתחיל מההתחלה -
בן 26 כאמור, סטודנט בפתוחה למדעי המחשב. כמעט כל מה שעסקתי בו בתקופת טרום הקורונה היה לעבוד מאחורי בר. אהבתי את המיומנות שאפשר לרכוש, את האנשים שאפשר לפגוש, את השילוב בין הנאה לעבודה, ואז הגיעה הקורונה. בכמה חודשים שלפני הקורונה העלתי את אינטנסיביות העבודה שלי והתחלתי לעבוד ב2 עבודות במקביל, בר-מסעדה ביום, פאב בלילה - אחת התקופות הטובות בחיים שלי, הייתי צריך לחסוך כמה שיותר כסף כי הייתי אמור להתחיל שנה ב' בתואר שקר כלשהו שלא איפשר לעבוד יותר מדי במהלך הסמסטר - ימי הלימוד הגיעו ל-8 שעות לפחות ביום והנסיעות הסתכמו בלפחות 3 וחצי שעות ביום - לא היה לי כסף לעבור קרוב ללימודים והיו לי יותר מדי סיבות להישאר בעיר הולדתי - אז נשארתי, ובמהלך הסמסטר עבדתי בעבודות מזדמנות כברמן, חייתי מהיד לפה פחות או יותר. בכל אופן, זאת הייתה הסיבה שעבדתי ב-2 עבודות, וגם כי נהניתי מזה מאוד.
בתחילת שנה ב' פרשתי, הגעתי למסקנה בשלב מאוחר מאוד שכסף כנראה שלא אעשה בתחום הזה, והתחלתי להתעניין בלימודי מדעי המחשב בפתוחה. ראיתי בזה יתרון בגלל היכולת לעבוד וללמוד בו זמנית, הבנתי על עצמי שאני לא בן אדם שמסוגל ללמוד במשרה מלאה, אני צריך לתקשר עם אנשים, לראות אנשים, לחוות מציאות מורכבת יותר ממציאות של חרישה לאינפי ולינארית ולהתנתק מהעולם פחות או יותר ל-3 שנים, אז נרשמתי.
ואז הגיעה הקורונה, שנתנה לי חתיכת סנוקרת שהשאירה אותי על הרצפה הרבה זמן, ועד היום יש לי סחרחורות וריקושטים מהתקופה הזו. כאחד שרוב חייו היה מוקף באנשים, הרגשתי שהתנתקתי מהעולם ההוא וכמו הרבה אנשים אחרים, נפלתי. כמובן שבעבודות הקודמות שלי לא יכולתי לעבוד, אז קיבלתי אבטלה במשך כשנה.
לא יודע אם לקרוא לזה דיכאון, אבל הייתי במצב הנפשי הגרוע ביותר שלי אי פעם, למזלי זכיתי בבת זוג מדהימה שהצילה אותי ויצאה מגדרה כדי להרים אותי מהקרשים. הנפילה הגיעה אחרי התייעצות לגבי עבודה בהייטק שמצאתי, עבודה יחסית פשוטה - ובדיעבד, גאה בעצמי שהתקבלתי לעבודה אחרי כמה חודשים של למידה, אבל הבעיה הייתה שזו עבודה מהבית ואני כבר לא יכולתי לראות את ה4 קירות האלו יותר, התפטרתי. זה הכניס אותי לבור יותר גדול מבחינה נפשית, בראש שלי - אני לא מתאים להייטק, עוד בחירה שגויה בחיים, ועוד אלמנטים של דיכאון וחוסר ביטחון עצמי. התמודדתי באותו זמן עם מועדי ב קשוחים, ולא ראיתי שום אור בקצה המנהרה, הרגשתי שאני מאבד את זה.
אז הבת זוג שלי משכה אותי לחופשה, חשבה שקצת תחושת חופש תעזור למצב הנפשי הירוד שלי, וכך אכן היה. בוקר אחד בחופשה, טלפון ממנהל מחברת הייטק בינלאומית גדולה - מה נשמע, מה העניינים. ראיתי את הקו"ח שלך, מתי מתאים לך ראיון? עיניי ברקו, הרגשתי בעל יכולת שוב, וזאת חברה שהתראיינתי למשרה בה בין לבין ולא התקבלתי - מה שעוד יותר חיזק את ההרגשה השלילית שלי.
Fast forward קדימה כי לקחתי יותר מדי מזמנכם היקר - מאז אני שנה + במשרת סטודנט באותה החברה, ממלא תפקיד של בכיר יחסית והעבודה השוטפת שלי היא לא בscope של סטודנט - מרגיש מוערך מאוד. עדיין עם בת זוגי שאני חייב לה את כל חיי, והתקדמתי משמעותית בתואר אבל בכל זאת לוקח אותו טיפין טיפין - מעדיף להשקיע בעבודה, להתפתח מקצועית - התואר יגיע בסוף.
נקודת המבט שלי יכולה להיות שונה אולי מהלך הרוח של הפורום, בעברי הייתי חסכן על גבול הקמצן, אבל כיום, בגלל המשבר שעברתי (וכמה מקרי מוות של קרובים אליי שחוותי בשנים האחרונות) אני מנסה קודם כל להנות עד גבול הטעם הטוב, מה שישאר בסוף - אחסוך ואשקיע, מה גם שחופש כלכלי לא מדבר אליי בפן של לא לעבוד - אני נהנה מעבודה ולא רואה את עצמי מפסיק לעבוד ולתקשר עם אנשים עד גיל מבוגר מאוד.
אם קראתם עד לפה, מקווה שהפרחתי בכם קצת אופטימיות. לפני שנה גירדתי שקלים בבנק וחייתי מאבטלה אצל ההורים, הייתי במשבר נפשי ומקצועי עמוקים ולא ידעתי מה קורה איתי, בלי רכב, בלי שום אופק כלשהו. שנה אחר כך אני עם רכב שרק יכולתי לחלום עליו בעבר, סטודנט בולט מאוד בארגון שלי, והתקדמתי משמעותית בתואר. תרימו את הראש, הכל מסתדר בסוף.
ואם לא קראתם את כל החפירה שלעיל, או שכן - הרגשתי שהייתי צריך לרשום את הרקע הזה כדי להיות פתוח, ברור ומובן יותר, ואולי גם לחזק את מי שקורא וצריך חיזוק. בכל אופן, לשם כך התכנסנו:
סך נכסים:
רכב: 50K
פנסיה: 30K
מניות בחברה: 12K
קריפטו: 5K
עו"ש: 50K
הכנסות: בין 10-12 נטו בחודש.
הוצאות: הלוואה על הרכב: 15K יתרה בריבית של 3.5% - תשלום של כ480 בחודש.
ביטוח מקיף וחובה: 500.
דלק: 400.
כרטיסי אשראי: כ3000 בחודש, שזה כולל לימודים, חופשות ובזבוזים למיניהם.
סך הכל רוב החודשים, למרות חיסכון מאוד לא אגרסיבי (או לא מנסה להיות כזה) אני חוסך מעל מחצית מהמשכורת שלי.
מה הלאה? עד לפני שנה, למרות שיש לי משתמש בפורום, לא התעמקתי יותר מדי בהשקעות כי מעולם לא ראיתי סכומים גבוהים בחיי, לא חשבתי שזה בשבילי ולא קיבלתי חינוך פיננסי בילדותי - אני מנסה ללמוד כמה שיותר על התחום ולקבל כמה שיותר ידע מהפורום הזה.
מצטבר אצלי סכום יחסית גבוה שאני לא יודע מה לעשות איתו כ"כ ואני רוצה להשקיע אותו, לאחרונה כמו כולם ראיתי את הריבית בפקדונות עולה וחשבתי להפריש כסף לאפיק הזה, יחד עם קרנות סל דרך pepper בקרן של spdr. אני רוצה להפריש אחוז גבוה מהשכר שלי להשקעות, אין לי בעיה עם סיכונים כי אני צעיר ללא התחייבויות מיוחדות. אשמח לייעוץ לגבי הרעיון הזה ובכלל, כל תגובה תתקבל בברכה.
שבת שלום!
מאז הרבה מים עברו בנהר. אתחיל מההתחלה -
בן 26 כאמור, סטודנט בפתוחה למדעי המחשב. כמעט כל מה שעסקתי בו בתקופת טרום הקורונה היה לעבוד מאחורי בר. אהבתי את המיומנות שאפשר לרכוש, את האנשים שאפשר לפגוש, את השילוב בין הנאה לעבודה, ואז הגיעה הקורונה. בכמה חודשים שלפני הקורונה העלתי את אינטנסיביות העבודה שלי והתחלתי לעבוד ב2 עבודות במקביל, בר-מסעדה ביום, פאב בלילה - אחת התקופות הטובות בחיים שלי, הייתי צריך לחסוך כמה שיותר כסף כי הייתי אמור להתחיל שנה ב' בתואר שקר כלשהו שלא איפשר לעבוד יותר מדי במהלך הסמסטר - ימי הלימוד הגיעו ל-8 שעות לפחות ביום והנסיעות הסתכמו בלפחות 3 וחצי שעות ביום - לא היה לי כסף לעבור קרוב ללימודים והיו לי יותר מדי סיבות להישאר בעיר הולדתי - אז נשארתי, ובמהלך הסמסטר עבדתי בעבודות מזדמנות כברמן, חייתי מהיד לפה פחות או יותר. בכל אופן, זאת הייתה הסיבה שעבדתי ב-2 עבודות, וגם כי נהניתי מזה מאוד.
בתחילת שנה ב' פרשתי, הגעתי למסקנה בשלב מאוחר מאוד שכסף כנראה שלא אעשה בתחום הזה, והתחלתי להתעניין בלימודי מדעי המחשב בפתוחה. ראיתי בזה יתרון בגלל היכולת לעבוד וללמוד בו זמנית, הבנתי על עצמי שאני לא בן אדם שמסוגל ללמוד במשרה מלאה, אני צריך לתקשר עם אנשים, לראות אנשים, לחוות מציאות מורכבת יותר ממציאות של חרישה לאינפי ולינארית ולהתנתק מהעולם פחות או יותר ל-3 שנים, אז נרשמתי.
ואז הגיעה הקורונה, שנתנה לי חתיכת סנוקרת שהשאירה אותי על הרצפה הרבה זמן, ועד היום יש לי סחרחורות וריקושטים מהתקופה הזו. כאחד שרוב חייו היה מוקף באנשים, הרגשתי שהתנתקתי מהעולם ההוא וכמו הרבה אנשים אחרים, נפלתי. כמובן שבעבודות הקודמות שלי לא יכולתי לעבוד, אז קיבלתי אבטלה במשך כשנה.
לא יודע אם לקרוא לזה דיכאון, אבל הייתי במצב הנפשי הגרוע ביותר שלי אי פעם, למזלי זכיתי בבת זוג מדהימה שהצילה אותי ויצאה מגדרה כדי להרים אותי מהקרשים. הנפילה הגיעה אחרי התייעצות לגבי עבודה בהייטק שמצאתי, עבודה יחסית פשוטה - ובדיעבד, גאה בעצמי שהתקבלתי לעבודה אחרי כמה חודשים של למידה, אבל הבעיה הייתה שזו עבודה מהבית ואני כבר לא יכולתי לראות את ה4 קירות האלו יותר, התפטרתי. זה הכניס אותי לבור יותר גדול מבחינה נפשית, בראש שלי - אני לא מתאים להייטק, עוד בחירה שגויה בחיים, ועוד אלמנטים של דיכאון וחוסר ביטחון עצמי. התמודדתי באותו זמן עם מועדי ב קשוחים, ולא ראיתי שום אור בקצה המנהרה, הרגשתי שאני מאבד את זה.
אז הבת זוג שלי משכה אותי לחופשה, חשבה שקצת תחושת חופש תעזור למצב הנפשי הירוד שלי, וכך אכן היה. בוקר אחד בחופשה, טלפון ממנהל מחברת הייטק בינלאומית גדולה - מה נשמע, מה העניינים. ראיתי את הקו"ח שלך, מתי מתאים לך ראיון? עיניי ברקו, הרגשתי בעל יכולת שוב, וזאת חברה שהתראיינתי למשרה בה בין לבין ולא התקבלתי - מה שעוד יותר חיזק את ההרגשה השלילית שלי.
Fast forward קדימה כי לקחתי יותר מדי מזמנכם היקר - מאז אני שנה + במשרת סטודנט באותה החברה, ממלא תפקיד של בכיר יחסית והעבודה השוטפת שלי היא לא בscope של סטודנט - מרגיש מוערך מאוד. עדיין עם בת זוגי שאני חייב לה את כל חיי, והתקדמתי משמעותית בתואר אבל בכל זאת לוקח אותו טיפין טיפין - מעדיף להשקיע בעבודה, להתפתח מקצועית - התואר יגיע בסוף.
נקודת המבט שלי יכולה להיות שונה אולי מהלך הרוח של הפורום, בעברי הייתי חסכן על גבול הקמצן, אבל כיום, בגלל המשבר שעברתי (וכמה מקרי מוות של קרובים אליי שחוותי בשנים האחרונות) אני מנסה קודם כל להנות עד גבול הטעם הטוב, מה שישאר בסוף - אחסוך ואשקיע, מה גם שחופש כלכלי לא מדבר אליי בפן של לא לעבוד - אני נהנה מעבודה ולא רואה את עצמי מפסיק לעבוד ולתקשר עם אנשים עד גיל מבוגר מאוד.
אם קראתם עד לפה, מקווה שהפרחתי בכם קצת אופטימיות. לפני שנה גירדתי שקלים בבנק וחייתי מאבטלה אצל ההורים, הייתי במשבר נפשי ומקצועי עמוקים ולא ידעתי מה קורה איתי, בלי רכב, בלי שום אופק כלשהו. שנה אחר כך אני עם רכב שרק יכולתי לחלום עליו בעבר, סטודנט בולט מאוד בארגון שלי, והתקדמתי משמעותית בתואר. תרימו את הראש, הכל מסתדר בסוף.
ואם לא קראתם את כל החפירה שלעיל, או שכן - הרגשתי שהייתי צריך לרשום את הרקע הזה כדי להיות פתוח, ברור ומובן יותר, ואולי גם לחזק את מי שקורא וצריך חיזוק. בכל אופן, לשם כך התכנסנו:
סך נכסים:
רכב: 50K
פנסיה: 30K
מניות בחברה: 12K
קריפטו: 5K
עו"ש: 50K
הכנסות: בין 10-12 נטו בחודש.
הוצאות: הלוואה על הרכב: 15K יתרה בריבית של 3.5% - תשלום של כ480 בחודש.
ביטוח מקיף וחובה: 500.
דלק: 400.
כרטיסי אשראי: כ3000 בחודש, שזה כולל לימודים, חופשות ובזבוזים למיניהם.
סך הכל רוב החודשים, למרות חיסכון מאוד לא אגרסיבי (או לא מנסה להיות כזה) אני חוסך מעל מחצית מהמשכורת שלי.
מה הלאה? עד לפני שנה, למרות שיש לי משתמש בפורום, לא התעמקתי יותר מדי בהשקעות כי מעולם לא ראיתי סכומים גבוהים בחיי, לא חשבתי שזה בשבילי ולא קיבלתי חינוך פיננסי בילדותי - אני מנסה ללמוד כמה שיותר על התחום ולקבל כמה שיותר ידע מהפורום הזה.
מצטבר אצלי סכום יחסית גבוה שאני לא יודע מה לעשות איתו כ"כ ואני רוצה להשקיע אותו, לאחרונה כמו כולם ראיתי את הריבית בפקדונות עולה וחשבתי להפריש כסף לאפיק הזה, יחד עם קרנות סל דרך pepper בקרן של spdr. אני רוצה להפריש אחוז גבוה מהשכר שלי להשקעות, אין לי בעיה עם סיכונים כי אני צעיר ללא התחייבויות מיוחדות. אשמח לייעוץ לגבי הרעיון הזה ובכלל, כל תגובה תתקבל בברכה.
שבת שלום!