היבטים חברתיים של המעבר לאורך חיים סולידי

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 05:00

1) הבן שלי היה מכור לכל הצעצועים וממתקים שהייתי קונה לו, הייתה לו תקופת הסתגלות של כמה שבועות, אבל דיי מהר הוא הפנים את ההסברים שלי "ממתקים הורסים את השיניים", "יש לך המון צעצועים בבית, לא צריך עוד", וכו'. מהר מאוד גיליתי, שהשיטה הבא עובדת איתו לא רע: אם אנחנו הולכים למרכז מסחרי כדי לקנות משהו מאד ספציפי (נגיד, ירקות), ואני יודעת מראש שהוא עשוי לעשות סצנה "אמא תקני לי" - אני פשוט מכינה אותו מראש שאנחנו קונים רק את א' ו-ב', וזהו.



2) בנתיים השינויים שעשיתי הם לא כאלה בולטים, אז לא ממש שמים לב מבחוץ...

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 05:37

מהו אורח חיים סולידי?



1. כן, אנחנו רואים את החיסכון לפרישה כיעד חשוב. הילדים לא מעורבים.



2. הסביבה אצלנו זה ההורים, כשהם לחצו שנקנה דירה, הסברנו להם שלדעתנו עדיף לחסוך ולקנות אותה מהריבית על ההשקעות.

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 10:18

1. בן הזוג שלי סטודנט, והוא לא מתחבר לשיחות על אופק של 10-20 שנה. הוא נמצא במסלול לימודים מייגע שבו קשה להסתכל למרחק. בעוד שלי יש קריירה יציבה, הקריירה שלו עוד לא התחילה, הוא עדיין מחפש מימוש עצמי ומחשבה על פרישה מבחינתו זה כמו לדלג על החיים המשמעותיים, ולקפוץ מהלימודים ישר לסוף הקריירה. זה מלחיץ אותו, ולכן הוא לא רוצה להיות שותף לכל החישובים והאקסלים שאני עושה. למרבה המזל, שנינו באנו ממשפחות בלי הרבה כסף ולכן יש לנו נטייה לחשוב טוב לפני שמשלמים, והרבה פעמים הוא זה שעוצר אותי מלשלם על דברים.

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 10:56

1. שנינו באותה שאיפה חסכנית ומינימליסטית. הילדה שלנו בת שנה וקצת וגדלה לתוך זה. למעט השנה הזו, משנה הבאה היא צפויה להיות בבית ולהתחנך בהום סקולינג.



2. צורת החיים שלי תמיד היתה כזו ואין הפתעה לסביבה. אחרי שהתחתנו האמהות ניסו לדחוף לקניית בית. הבהרנו שזו לא דרכנו, לא מבחינה כלכלית (לקנות משהו בכסף שאין, וגם לשלם את המחירים המופקעים שדורשים בארץ על בתים) וגם לא מבחינה השקפתית של מיקום קבוע.



באופן כללי אנחנו לא מנהלים את חיינו לפי דעת הסביבה ולא מסתירים את זה.

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 11:02

ורק רציתי לתקן - אורח חיים

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 14:22

0) אנחנו לא לחלוטין חיים את אורך החיים הסולידי, רק למחצה. המשקיעה אכן השפיעה לטובה בעניין ההתנהלות הפיננסית, אך יחד עם זאת אשקר אם אומר שאנחנו חסכנים אגרסיבים.



1) זוגתי זורמת עם הרעיונות עד לרמה מסוימת. הייתי צריך להפרות את המודע ואת תת המודע שלה בכל מיני מסרים שיקלו עליה להפנים את הרעיונות, זה הצליח באופן חלקי. המשקיעה בהחלט הועילה עם תכנים משכנעים כמו - ניתן להמיר את הרצון לקנות באי הרצון לעבוד, או - כסף שאנו חוסכים שווה יותר מכסף שאנו מבזבזים, ועוד. יחד עם זאת אני מאמין שכפי שמטיפה דורין כנגד הקרבת העתיד על מזבח ההווה, לא רצוי לחלוטין גם להקריב את ההווה על מזבח העתיד. כלומר, מידתיות היא שם המשחק. מיקור חוץ זה (גם) כיף. כן, אנחנו בכל זאת בהמות נהנתניות, אנחנו בסה"כ בני אדם.



2) חיי החברה שלנו לא השתנו בהקשר הכספי, אנחנו כן יוצאים פחות לחופשות/מסעדות וכו', את המשפחה והחברים לא עדכנתי בנושאים הנ"ל, בתחילה קצת כן ניסיתי להטיף לחסכנות כמושפע טרי, אבל קיבלתי תגובות מאוד צוננות והסקתי שמוטב שלא אטחוב את אפי לכיס זולתי. אחרי הכל, אני לא באמת יודע איך 'נכון' לכל אדם לחיות, נפש האדם מורכבת מאוד וכסף אינו חזות הכל.

🕒 פורסם בתאריך: 28/01/2015 16:46

מבחינה סביבתית, במקום שאני נמצא(צבא קבע) היה לאורח חיים כזה מחיר חברתי קשה מידי.



כביכול חלק מהדברים הנדרשים מקצין בצבא זה להוציא 700 שקל בחודש בערך על החיילים כמו: לקנות פיצות לחיילים בערבי מחלקה, לתת לחיילים כסף בחגים, לקנות ציוד שאין בצבא כשצריך (מברגה, מקדחה, ברגים וכו').



מבחינת ארוסתי, החלטנו שכול אחד מנהל חשבון בנפרד ואת ההוצאות על הבית אנחנו נחלק בינינו.

🕒 פורסם בתאריך: 29/01/2015 23:51

הכי טוב זה פשוט להכיר סולידי/ת מהתחלה.... D:

🕒 פורסם בתאריך: 30/01/2015 11:44

קצת מוזר לי מה שאתה אומר, במיוחד כי העברתי זמן בקבע. כמה טיפים:



1. קיימת קופת יחידה שמיועדת לערבי מחלקה, תנג'ס לע' (הוא אחראי עליה). גם אני הייתי מזמין לחיילים פיצות מדי פעם, אבל לא בכזאת עלות. אם אתה קצין, הרי אתה שולט בערבי המחלקה. נווט אותם לכיוון של על האש עם בשר מהמטבח, טיול בטבע או משהו קהילתי (איזו התנדבות).



2. אתה מחלק כסף לחיילים בחגים? מהארנק? לא רק שזה נשמע מוזר, זה נשמע גם לא חוקי. אם זו הנורמה ביחידה שלך הרם טלפון לכרמלה מנשה.



3. אין ציוד שאין בצבא. אני לא יודע באיזה תחום אתה, או באיזו יחידה אתה משרת, אבל אני מבטיח לך שיש ברגים גם ביחידה העניה ביותר, ואם אין אז שהקל"ג שלכם ישיג. אם הוא לא מצליח תסביר למפקד שלך שאין, ונראה אותו מעז להגיד לך ללכת לקנות. פרק את הפרגולה שהרס"ר בנה לעצמו אם יש צורך.



הצבא הוא הכר הכי נח לעצמאות כלכלית, יש שם הכל ובחינם.

🕒 פורסם בתאריך: 30/01/2015 12:08

זה אולי מהמקום שאתה באת ממנו והוא מוזר. יש מגדים שתורמים קבוע 5000 בחודש לקופת הגדוד. שולחנות פינגפונג, מכונות תפירה, מתח מקבילים המפקדים קונים.



חוץ מזה אם אתה מקבל משימה מחובתך לבצע, לא מעניין אף אחד איך. נניח אתמול היה באחריות המחלקה שלי להתקין מתח מקבילים בכול הגדוד ואין איך להשיג ברגי גמבו, אז קניתי ב 400 שקל ברגים. אני מארח איזה סאל וביקורת שבוע הבא, אני צריך לקנות כיבוד ב 250 שקל לעניין.



לפני חודש גם קיבלתי פקודה (תוך כדי ישיבה ולא בשיחת מסדרון) לקנות כומתות בשקם לחיילות שלי שנהיו דהויות(40 שקל כול אחת)



ככה נהוג בצהל, אולי היית נגד, אז אתה לא היית חי את זה, אלה חייהם של קצינים במפקדות הגדודים.

🕒 פורסם בתאריך: 30/01/2015 12:17

אין לך איך להחזיק חיילים בלי לתת להם, כי משכורת הם לא מקבלים, ומי שלא בא לו- לא עושה. עונשים לא מפחידים אף אחד(49-56% מתגייסים מהפוטנציאל, כול פעם אני שומע מספר אחר) הציונות מתה מזמן. אתה כמפקד לא יכול לשפוט הרבה, כי זה מצייר אותך רע. מניסיוני וניסיון סאלים ומחטים שאני מכיר(אני גר בישוב של אנשי צבא) ככה זה עובד וזה מה שנדרש מקצין אם הוא רוצה להתקדם.

🕒 פורסם בתאריך: 30/01/2015 13:02

אני לא יודע מה מג"דים ומח"טים עושים ומה לא, וגם לא יודע כמה הם מרוויחים (לא פותח עיניים, מגיע להם כל שקל). אבל חיילי צה"ל אינם שכירי חרב ומאוד מוזר לי שהנורמה היא לחלק להם דמי כיס. יותר גרוע, מה יקרה כשיתחלף להם מפקד? או שקצין אחר יתן יותר כסף לחיילים? האם מחר החיילים שלך ילכו לגרז טנקים של גדוד אחר כי איזה מ"מ זרק להם כמה ג'ובות בתחנה המרכזית?



פיקוד לא נחשבת מלאכה קשה לחינם, זו לא אומנות המקל והגזר (= כסף או כלא).



באופן יותר כללי, העלת כאן סדרה של בעיות ופתרת אותן ע"י השלכת כסף עליהן. נשמע שהכנה מוקדמת היתה פותרת לך את רוב הבעיות - בין אם ע"י שימוש בנקודות מדים בשביל להחזיק כומתות ספייר (שחיילים תמיד מאבדים, ואז יצאת גבר כי חסכת לו מת"ש וגם הזדמנות לתת לו עונש חינוכי) או שמירה על קשר עם הבחור המצחיק ההוא שישן מולך בבה"ד 1, זה שהיה מאחר למסדרי בוקר ועכשיו משרת בבסיס ציוד/מזון.



בקיצור, הצבא מספק בור בלתי נדלה של בעיות תכופות שחייבות להסגר עכשיו, אבל הוא גם נותן לך את הכלים לפתור אותן. (זו אגב הסיבה שיש שיחות חינם, דלק חינם וכו').

🕒 פורסם בתאריך: 31/01/2015 02:52

מה שאתה אומר נכון באופן חלקי, תראה, נהוג לסגור שבתות מעבר לשיגרה בשביל לסיים משימות, או לחזור מוצשים. אם התעסקות בלהשיג משהו צורכת יותר זמן מערכו הכספי אז מעדיפים לשלם, כי לעומת כול מקום עבודה אחר, הזמן הוא על חשבונך. בצבא העבודה היא בקבלנות ולא לפי ימים או שעות. האם אתה מעדיף לקבל 11000 בחודש ולישון 3 שעות בלילה או 10000 ולישון 6 שעות בלילה? אני בוחר באופציה השניה, מה שאני יכול לפתור בכסף אני פותר. רוב אנשי הצבא עושים כמוני... שבוע שעבר מפ אחד קנה ב2500 שקל ערכת שיפצורים לנשקים, אחר קנה שולחן פינגפונג, אני קניתי ברגי גמבו ב400 שקל למתח ומקבילים לכול הפלוגות.. ככה זה, מי שלא משקיע מסתכלים עליו עקום, דבר שימנע ממנו להתקדם בעקבות סוציומטרי נמוך.



ולדעתי רק המקל והגזר עובד... החיילים זה לא החיילים של פעם.



חוץ מזה, אין ימי חופש, ימי מחלה, חול או נופש, בכלל, אף פעם כשאתה קצין קבע(לא נגד, נגדים חיים טוב, שכר נמוך משמעותית אבל תנאים ושעות נוחות)



חוץ משכר גבוהה, כול שאר המסגרת הכי גרועה שאתה יכול להעלות על דעתך.



גם היחס הוא כאל עבד/שכיר חרב. אין ויתורים, אין מקום לטעויות. על הכול נשפטים, בקלות מודחים ובקלות זורקים אותך מהצבא. לפני שבועיים אחד הנגדים שלי הודח כי פנה לאל"מ ללא אישור-עקיפת שמכות.



אני בין אנשי הקבע היחידים שבא ממעמד סוציואקונומי גבוהה. כמעט כולם באו ממשפחות עניות, דרכם היחידה להיחלץ מהבוץ הייתה כשכירי חרב(צבא קבע).



שלא תטעו, אף אחד לא היה נשאר יום אחד בקבע אם השכר היה נמוך יותר. אף אחד לא נמצא שם מתוך התנדבות, כולנו שכירי חרב.



המלחמות והרמיסות בתוך הצבא הם הכי קשים, יותר ממקום העבודה הממוצע. המון פיטורין וחוסר בטחון תעסוקתי...



לא מציאה בכלל.. ממש לא כמו התמונה שציינת, אולי היית נגד במקום מיוחד..



זה לא סתם שרבים מקבלים התקפי לב בגיל 42 בצבא.



זאת שיטה טובה ליציאה לעצמאות כלכלית בגיל 35, אבל זה לא כסף קל אבל אכן מאוד מהיר.

🕒 פורסם בתאריך: 31/01/2015 08:49

@amos1



התגובה שלי היא במעט 'אוף-אוף-טופיק' רק הרגשתי צורך להגיב ולזעוק ולא לקחת את דברי באופן אישי.



מסתבר שהצבא של היום זה לא הצבא של פעם.



בזמני לא היה זמן לפינוקים שאתה מתאר - שולחן פינג פונג, שיפצורים לכלי נשק...



אני קניתי הכול בשקם, מה קניתי? פלנלית לניקוי נשק, טמפו אורנג'דה, מצופה וסיגריות. וזה רק אם השקמיסט הצליח להגיע למוצב.



השקמיסט היה גם הגיזבר שהביא לנו את 'המשכורת' במזומן ותלושי הנחה לשק"ם.



הייתי תקוע שנתיים בתעלה (קו בר-לב) בזמן מלחמת ההתשה וחצי שנה שכבתי במארבים בביקעה.



לצאת הביתה? פעם בחודשיים וזה רק אם השיגו לנו חיפוי של התותחנים ו/או ליווי של טנק.



לצאת לרגילה? שכח מזה, הג'ובניקים מתל אביב מלאו את הנופשון באשקלון, היציאות שלנו (הלוחמים) היו רנדומאליות לפי מה שהמצרים הכתיבו לנו.



לא מאחל לאף אחד את מה שאני וחברי עברנו.



אבל זה חיסן אותי ומיד לאחר השיחרור הבנתי שיש הבדל בין רצוי למצוי ואפשר להסתפק במועט.



בא לי להוציא את הכינור הקטן מהבוידם :)

🕒 פורסם בתאריך: 31/01/2015 14:32

מעניין אני בתור חייל סדיר לא נתקלתי מעולם בהשקעה של קצין מכספו האישי או לחילופין מתן דמי כיס לחיילים מכספו האישי.



דווקא אצלנו (חיל האוויר) לנגדים עצמם הרבה יותר חשוב תקינות של דברים ומשקיעים הרבה יותר מעצמם, מכספם האישי ומבריאותם עבור היחידה.



הקצינים אצלנו הם בגדר "פקחים" שבוחנים מהצד את התהליכים וביצוע המשימות ביחידה וזה לא נראה מעולם שהם מנסים להתחבב על מישהו או לתרום מעצמם משהו על מנת שיסתכלו עליהם בעיין טובה.

🕒 פורסם בתאריך: 31/01/2015 15:04

@yossik



היו זמנים...



ממליץ לך לקרא את Early Retirement Extream, הוא מתייחס בדיוק לטענות שלך (בהשלכה למגזר הפרטי כמובן).



אישית לא יכולתי לקנות פתרונות אז נשארתי עם השלוש שעות בלילה + שו"שים.



נ.ב. עקיפ"ס היא עבירה די חמורה, אישית עוד לא ראיתי רס"ן שנזרק מהצבא גם כשהם על תקן עציצים.

🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2015 01:22

לקצין ששם כסף פרטי על מקום העבודה שלו (הצבא).. יש לי מילה אחת להגיד לך: ניצול. מנצלים אותך. את התמימות. אין שקר גדול יותר מסוציומטרי, כן אם אני קצין תותח מקצועית אני אתקדם גם אם גילו לי אישיות סוציופטי.. כמובן ע"פ חברי ליחידה. בקיצור בתור קצין ממשאבי אנוש אני אומר לך - שים פס.

🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2015 19:08

אצלי בחייל הסוציומטרי זה המדד הקובע.



בתפקיד שלי אני צריך לייצר תשתיות ולהשיג הרבה דברים שלרוב אין בצבא(קחש)



נניח, קיבלתי משימה להתקין מתח מקבילים בכול הפלוגות, זה ברגי ג'מבו, אין כאלה, אז קונים מקדחה, ומקדח ו60 ברגים. כול בורג 3.90 שח. אין מה לעשות, אם לא תבצע המגד ירסק אותך בישיבה וזה לא רק ידפוק לך את החווד, אלה גם את הסוציומטרי.



אני מעדיף לשלם 700 בחודש.



תראה, השכר גבוהה מאוד יחסית, חבל להפסיד את זה כשיש קיצוצי תקנים כמו עכשיו.



בלי סוציומטרי בשליש עליון, בחימוש, לא מתקדמים.



לעומת החייל שלך שהוא מקצועי ואיכות זה דבר קל יותר למדידה. קחש קשה למדוד באיכות התוצר, כי הנגדים עובדים והוא מנהל אותם מאחורה. זה שקיבלתי 85 לפני יומיים בביקורת מטכלית לא יקדם אותי, רק סוציומטרי

🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2015 19:30

גילוי נאות - אני מלווה בפעמונים, ולהלן דילמה:



במשפחה אחד מבני הזוג "עובר" בעקבות הגילוי המרגש של הבלוג הזה, לאורח חיים סולידי יותר ממה שחי עד כה. שני בני הזוג חיו באופן שלא הוציאו יותר מהכנסותיהם, אולם בצורה לא חסכונית (מגורים יקרים, הוצאות מיותרות). המשמעות היא בעיקר מעבר למגורים זולים יותר, וויתור על הוצאות אישיות עבור בן הזוג שבחר באורח החיים הסולידי יותר, שכן לא ניתן לכפות אורח חיים כזה על מי שאינו מעוניין בו.



איך הייתם מתמודדים עם העובדה שבן הזוג שלא בחר לעבור לאורח חיים סולידי יותר, לא מקבל את העובדה שהפרטנר שלו לא מעוניין להמשיך לשלם מחיר גבוה על המגורים במקום בו הם חיים כיום? איך בעצם ממשיכים מנקודה כזו?



(כל השאלה מנוסחת בלשון זכר כדי למנוע תגובות כמו: "כי היא אישה", "כי הוא דביל" וכיוב'...)

🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2015 23:01

אין לי ניסיון בזה, אבל אולי אולי אולי לדבר על טובת הילדים בעתיד, כי כך יוכלו לעזור להם כלכלית למשך יותר זמן עד שהם יצאו לעצמאות מוחלטת.

🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2015 23:41

מסכים עם @kobu , הייתי מנסה לדבר במישור של עתיד משפחתי, כלומר מה המשפחה מרוויחה (עתיד הילדים, השקעה בילדים, העדר רגשי אשם בעקבות מחוסר בזמן...) מזה וממשיך בכיוון מה הצד השני מרוויח בעקיפין מזה (למשל שקט נפשי, יותר זמן איכות וכו)

🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2015 23:52

תשמע זה מאוד אינדיבידואלי. כל בנאדם מגיב שונה ועקב כך שהוא מכיר את זוגתו הכי טוב כהראה שרק הוא יכול לענות על זה.



אפשר אולי לסכם על מתווה בינים בו עוברים לדירה מעט יותר זולה ולא מעבר חד.



אפשר גם לבצע דברים בהדרגה.



אבל שוב זה באמת תלוי בבן אדם.



יכול להיות לפעמים שעדיף לוותר למען הזוגיות.

🕒 פורסם בתאריך: 04/02/2015 00:50

נראה לי שכדאי לחפש מטרה בסיסית יותר שמשותפת לשניהם וששניהם מוכנים להתאמץ בשבילה.... ואז שהצד שמתנגד למעבר מגורים יציע מה הוא יכול לתרום לשם השגת המטרה המשותפת.



כי בעצם מעבר המגורים אינו מטרה לכשעצמה.. הוא משרת מטרה אחרת שחשוב ששניהם יהיו מחויבים אליה..



למשל -אם משותף לשניהם לחסוך את הכסף לשם עזרה לילדים בלימודים אקדמיים\ טיול משפחתי מסביב לעולם\ שחרור אחד מבני הזוג או שניהם מעול נפשי של עבודה מאומצת מדי ועוד ועוד... ברגע שנמצאה מטרה ששניהם מסכימים עליה.. ניתן להמשיך משם לבירור עם כל אחד מה הוא מציע לעשות כדי להשיג את המטרה..



לא בטוחה שאתה צריך לעשות את הבירור המורכב רגשית הזה.. זו משימה של בני הזוג..ושיבואו אליך עם תשובות וכיוונים לאחר הבירור.... סביר שבמקרה כפי שאתה מתאר אותו זה עלול לחשוף חילוקי דעות משמעותיים בערכים בסיסיים..( סתם לדוגמה נניח שאחד מבני הזוג מרגיש נוח לגמרי עם שאיבת כספים מבני משפחה כדי להמשיך ולשמור על אורח ורמת החיים שלהם.. והשני סולד מכך עמוקות... או האחד חושב שלעבודה יש ערך לכשעצמה.. והשני יעשה הכל לשם פרישה מוקדמת ).



אני גם יכולה להבין את הסירוב לעזוב מקום מגורים במיוחד כשיש ילדים..( אולי פתרון ביניים הוא להישאר באותו אזור בבית שעלותו נמוכה יותר.. מכירה זוג חכם שמכר בית ופשוט שכר בית לא פחות נחמד ממש ליד זה שמכרו.. )

🕒 פורסם בתאריך: 04/02/2015 07:33

נהניתי מהשורה האחרונה...



שאלה לא פשוטה.



כמובן שלא ניתן לכפות אורח חיים כזה או אחר על החצי השני מהסיבה שהם כנראה מלכתחילה כשנפגשו החליטו שהם מתאימים איש לרעיהו כמו מכסה וסיר.



המפתח זה להתחיל לאט, לאט בצעדים מדודים, דוגמה אישית ולהראות שאפשר גם כך בלי לגרום גלים.



להיות 'סולידי' זה State of mind, Way of life.



המעבר מחיי בזבזנות לחיים צנועים יותר הוא תהליך.



מתחילים בקטנות, אפשר ללכת לקופיקס במקום לארומה, אפשר לוותר שנה אחת על שידרוג הגרוטאות (אייפונים למיניהם), להתחיל לבשל בבית בייחד.



הרשימה ארוכה אבל לזכור שזה Evolution not a revolution.



בהצלחה לבני הזוג.

🕒 פורסם בתאריך: 06/02/2015 12:14

אהלן,



אני מסכים איתך שיכול להיות בחימוש שזה שונה. אבל סוציומטרי פחות, אם כבר החווד. גם זה לא. תשמע מה שקובע הוא הוועדה סרנים והלאה והם יש תקנים וצורך בך. אם אתה לדוגמא מסכים לקחת תפקידים כמו קחש באילת למשל, אז ירצו לקדם אותך יותר אתה מבין?



בהצלחה

🕒 פורסם בתאריך: 07/02/2015 14:06

@amidar , אני לא יודעת האם כבר ישבתם על המספרים, והאם הגעתם לשורה התחתונה - עד כמה ההוצאות גבוהות יותר מההכנסות. אם זה עדיין לא מספיק משכנע את אחד הצדדים, אז אולי אפשר פשוט לחשב מה צפוי להיות החוב המצטבר שלהם אחרי שנה, אם לא יצמצמו את ההוצאות. נניח, אם זה גרעון של 2,000 ש"ח בחודש - אז על פני 12 חודשים זה כבר 24,000 ש"ח ואז זה נראה הרבה יותר משכנע. אם גם זה לא משכנע - אז לדעתי אפשר להציע שיחה אחד על אחד עם כל אחד מבני הזוג בנפרד, ואז אולי היה יותר קל לשכנע ולהתקדם. חוץ מזה, לדעתי זה ממש תלוי ביחסים בין שני בני הזוג... אני מנחשת, שמלווה של משפחות בפעמונים עוסק 90% בפסיכולוגיה, ו-10% תכלס בכסף.