אני שונא את העבודה כי...

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 15:13

שמע, בן אדם, נראה לי שאתה צריך להחליף עבודה/מקצוע.



לא לכולם מתאים להיות שכיר, לא לכולם מתאים להיות עצמאי. זה עניין של אופי.



לא כולם נמצאים בסביבת עבודה שמתאימה להם. אצלי למשל יש הרבה מלככי פינכה, אבל גם לא מעט אנשים טובים שכיף לי לבלות איתם חלק מהזמן שלי עלי אדמות. מקצועית ואישית. נכון, הם לא הבחירה הראשונה שלי של חברה, אבל בשילוב של חברה מספיק טובה וחובה אישית להביא משכורת הביתה אני אפילו נהנה רוב הזמן.



אולי אתה צריך לעשות חושבים ולהבין מה מתאים למי שאתה להיות (התשובה עצמאי כלכלית ברורה.. מה עד אז?)



תתחיל במשפט: "אני שונא לעבוד. אבל אני אוהב לעשות _____ ."



טוב, יש לי עבודה אז אסיים פה למרות שיש לי מה להוסיף ;) ... אולי אח"כ

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 15:37

@Roy_L מתגובות אחרות שלך הבנתי שאתה עו"ד, שעברת ממשרות שממש שנאת לחיפוש של תחומי עניין אחרים ולבסוף חזרת לעריכת דין במשרד שבו רוב האנשים הם חברים שלך ובסך הכל אתה מרוצה. ולמרות כל זה פתחת כעת את הת'רד הנוכחי - אין לי מה לומר חוץ מזה שאני מזדהה עם כל מילה :-) לכן כולנו פה בפורום - חושבים על דרכים למזער את הנזק (היינו עצמאות כלכלית או חוסן פיננסי או אנטי שבירות או כל שם אחר...). בהצלחה! :-)

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 15:56

Déjà vu - במקום העבודה האחרון שלי היתה אבטלה סמויה וכולם העמידו פנים שהם עובדים קשה מאוד.



רצו במסדרון עם ניירת, חזרו לקיוביקל שלהם, הדפיסו עוד כמה דפים, רצו שוב למדפסת.



שלפו את המסמכים, זרקו לזבל והדפיסו עוד וכך כל היום רצו במסדרונות עם מסמכים ביד כאילו עובדים ועסוקים.

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 16:28

נשמע כמו העבודה שלי כאנליסט אשראי בשנה האחרונה כסטודנט. ממה שראיתי ושמעתי מחברים, מה שתיארת פה זה סיטואציה סטנדרטית של עבודה כשכיר.



אגב, ההערכה שלך של 9-10 שעות ביום היא די אופטימית. אני זוכר שהעבודה ההיא הייתה 9 שעות ביום, 5 ימים בשבוע, אבל זה לפני שלוקחים בחשבון כמה זמן וכסף לוקח להגיע לעבודה וכמה זמן וכסף לוקח להתאושש ממנה ולחזור לחיים האמיתיים. אז מעבר לזה שהעבודה די אילצה אותי להחזיק רכב (שזה לפחות 1,000 שקל בחודש), לנסוע 40 דקות לכל כיוון כולל חניה, והעובדה שבאותם 5 ימים אתה לא באמת עושה שום דבר בערב חוץ מלהיזרק ולנוח.



כך שאם נחשב את זה, זה לא באמת 9X5 אלא יותר כמו 16X5. פלוס עלות רכב, מאנצ'יז קפה ותרופות כדי להתמודד עם המתח. בקיצור חיים זה לא.



אחרי קצת מחשבה הגעתי למסקנה שמדובר במשהו דומה לאריס בימי הביניים. רק שבמקום 3 ימים בשבוע בשביל בעל הבית אתה עובד 5. אז מצד אחד אתה לא מקבל בית וחלקת אדמה לעבד אבל כן מקבלים שכר אז אולי זה מתאזן. מה שבטוח שמדובר בחוזה חברתי מאותה קטגוריה.



מה עושים? (אני פרגמטי, מה לעשות)



1. שמים פס על כולם ומוצאים תעסוקה מהנה ומאתגרת שלא מרגישה כמו עבודה. פעמים רבות זה מצריך שינוי תפיסתי עמוק, התמודדות עם קרובי משפחה\"חברים" שחושבים שהשתגעת, ואולי גם פתיחת עסק עצמאי. בקיצור לא קל אבל מספק כשזה כן מצליח.



2. מוצאים תירוץ ממש ממש טוב למה אני בא לעבודה כל בוקר ושורף על השטות הזו את רוב חיי נעוריי, שכמובן אף אחד לא יחזיר לי. במקום להיות בים (בתאילנד) למשל.



אז תירוץ אחד טוב זה להקים ולתחזק חיי משפחה. המסגרת המשפחתית מייצרת שקט וודאות, כי אתה בעצם מכניס את עצמך לכלוב של זהב (אם הכל עובד כמובן*) שלא ניתן לברוח ממנו ולכן אין בכלל דילמה אם כיף לך לעבוד - זו לא שאלה, אתה חייב כי אתה חייב וזהו. מי שמוטרד מהשאלה של האם כיף לו בעבודה זה כנראה מישהו שלא בדיוק מרגיש שהוא חייב ויש לו אלטרנטיבות, ולו מדומיינות.



תירוץ אחר הוא שהשלמת עם זה שזה הכי רחוק שאתה מתכן\מסוגל להגיע. הגעת להיות מפקח בכיר בארגון שקר כלשהו. נחמד ונוח לך. מפליגים לאט לפנסיה. גם לגיטימי.



עריכה - עוד תירוץ שחבר שלי משתמש בו הוא שהוא מרוויח הרבה כסף לשעה, חוסך את הרוב, ובעוד שנתיים שלוש הוא כבר לא יצטרך להתעסק בבולשיט הזה יותר. יש לו דד ליין מאוד ברור וזה עושה פלאים לרמת המוטיבציה.



3. עושים מספיק יוגה ומדיטציה כדי להשלים עם העובדה שהקיום הוא סבל וכל זה :)

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 16:34

@Roy_L האם שקלת בשלב מסוים לעבור למודל של עו"ד פרילנסר? לפתוח תיק עוסק מורשה ולהעניק "שירותי יעוץ משפטיים" או איך שזה לא נקרא? יש לך תכניות כאלה?

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 18:05

@המשקיעה



הסיפור התעסוקתי שלי ארוך ופתלתל למדי ולא אכנס אליו כרגע באריכות, אבל ניסיתי כל מיני דברים (כפי שעמדה על כך די במדויק קרן למעלה). בין השאר הייתי אכן קרוב מאוד לפתיחת עסק עצמאי עם שותף, שהשתפן ברגע האחרון וחבל מאוד. באותה תקופה היה לי ניסיון מועט מידי אבל חסכתי מספיק כדי לפתוח עסק, ולשותף בפוטנציה היה ניסיון רב ולקוחות שילכו איתו (הוא מבוגר ממני בעשור בערך ועוסק בזה עוד מימיו כעתודאי) אבל כספית היה לו בדיוק את החור שבביגלה (כי כלכלית הוא היה ממש אהבל). שנינו סבלנו קשות במקום עבודה רעיל ודכאני, והחלטנו להתפטר ולהתחיל לעבוד יחד. אני התפטרתי (הייתי מתפטר בכל מקרה), והוא כאמור השתפן למרות שכבר היינו אחרי כמה פגישות עם יועץ עסקי ותכניות מאוד קונקרטיות.



כרגע אני גם במקום השני הנחמד ביותר האפשרי מבחינה אנושית (על הראשון אספר בהזדמנות אחרת), גם מרוויח את המשכורת הגבוהה ביותר עד כה וגם עובד את שעות העבודה הסבירות ביותר (9-9.5 במקום 11 בעבר, עדיין הרבה יותר מידי). ככל שמדובר במשרדי עורכי דין, זה ללא ספק, ובפרט באזור בו אני גר, הטוב ביותר (אפס ציניות בדבריי). לקח לי גם הרבה זמן ושילוב של עבודת שטח ומזל להתקבל לכאן (המקום מבוקש ביותר) ואני לא הולך לוותר על זה בקלות.



לכאורה אין לי מה להתלונן, אבל כפי שציינתי, הבעיה כנראה אצלי. אני חושב שמרבית מקומות העבודה המאורגנים מתאפיינים בבעיות דומות, לא רק בתחום שלי (שעות ארוכות, חפירות ארוכות מול מחשב, שעמום, לחץ וכו'). כך שלהחליף מקום עבודה, או אפילו להחליף תחום, כנראה לא יהיה פתרון. האם אנסה להיות פרילנס? לא בעתיד הנראה לעין. זה לא אומר שאני לא שוקל תכניות אחרות כמובן.

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 18:30

ברוכים הבאים לעבודה הקודמת שלי:

שיחרור גרסאות, נקבע תמיד לסופי שבוע.



כחודשיים אחרי שהתחלתי לעבוד, מנהל הפרוייקט קרא לי לשיחה ואמר לי שהוא רואה בלוח שעות העבודה שלי המון 8:59 (יום עבודה הוא 9 שעות), שכחתי לשאול אותו כמה 9:01 הוא ראה שם.



חצי שנה מראש, קבעו מועד לשיחרור גירסה גדולה וחשובה אצל לקוח. אף אחד לא טרח לפתוח לוח שנה ולראות שאותו תאריך בדיוק הוא ערב פסח, לא סתם ערב חג אלא ליל הסדר. מכיוון שמדובר בלקוח בחו"ל שליל הסדר ממש לא בראש מעייניו, היה בלאגן שלם לשנות את התאריך. הוא לא השתנה. אנשים ישבו לליל הסדר עם המשפחות שלהם ומיד לאחר מכן נסעו לשדה התעופה.



אנשים היו טסים לחו“ל בידיעה שישהו שם שבוע ולבסוף הם חזרו אחרי חודש. אלה שטסו אחריהם, הביאו להם כסף ובגדים, כי הם לקחו רק לשבוע.



מכיוון שבארץ יש לאנשים משפחה ובית לחזור אליהם, בזמן שיחרור גירסה, באופן קבוע, בין 50-90% מהעובדים היו טסים ללקוח להמשך עבודה שם. מכיוון שהמשפחה והבית נשארו בארץ, לא היה ממש למה למהר לחזור למלון, אז אנשים היו עובדים גם 24-48 שעות ולפעמים היו תופסים חדר צדדי אצל הלקוח כדי לישון שם.



אנשים היו עובדים 9-10 שעות, ומעבר לכך מייצרים באגים. אחרי 30 שעות עבודה היו הולכים לישון ואלה שבאו אחריהם היו צריכים לתקן את הבאגים האלה ואחרי 9-10 שעות עבודה לייצר חדשים משל עצמם.



היו 2 מנהלי פרוייקט (לשני חלקים מקבילים במערכת) ומנהל פרוייקט אחד של כל המערכת. כל פעם שמנהל הפרוייקט הראשי היה שואל את מנהל הפרוייקט שלי אם משהו מסויים כבר מוכן, הוא היה אומר לו "כן בטח הכל כבר מוכן" ואז בא אלינו לצוות בריצה כדי לצעוק עלינו למה זה לא מוכן ושצריך להכין את זה במיידי (ראו סעיף קודם וזה שלפניו).



קביעת פגישות בשעות 20:00-21:00 בערב היו עניין שבשיגרה.



מנהל הפרוייקט היה מתקשר מהבית שלו כדי לוודא שאנשי הצוות לא הלכו הבייתה ומתקשר לביתו של מי שכן הלך, כדי לצעוק עליו שהוא צריך אותו ולמה הוא הלך הבייתה. ברוב הפעמים אותו איש צוות גם היה צריך לחזור לעבודה.



כאשר מנהל הפרוייקט היה מזמין אליו מישהו לשיחת "מוטיבציה", בכל פעם שהוא היה מזהה מישהו חשוב עומד בחוץ הוא היה מרים את הקול ו/או נותן מכה עם היד על השולחן.



שבתות וחגים היו בגדר המלצה בחברה. רק אחרי המון זמן שזה קרה, הם נזכרו שלפי החוק הם צריכים לתת יום חופש על כל יום שבת שאנשים עבדו. אם אתם חושבים שזה היה רטרואקטיבי, אתם טועים.



כשהתפטרתי, הם ציפו שאני אמשיך לעבוד שם ואפילו אבוא לחברה ביום שישי והפיצויים הוחזקו כערבון לכך. בהתחלה עוד שיתפתי פעולה אך כשהבנתי שהם הולכים למשוך את זה עוד ועוד. ויתרתי על הפיצויים.



היייתי גר יחסית רחוק מהעבודה, ופעם הגעתי ב 21:15 הבייתה, וממש לפני הכניסה לעיר, קיבלתי טלפון שאומר לי לחזור כי יש משהו לא ברור במשהו ששלחתי. מיותר לציין שזה קרה אחרי שביררתי עם זה שקיבל, שהוא הבין. אולי הוא לא הבין ששאלתי אותו אם הוא הבין?



באחת השהיות שלנו בחו“ל, נסענו לנמל התעופה על מנת לחזור הבייתה, סך הכל 5 אנשים. ההסעה עצרה ליד נמל התעופה והיינו צריכים עוד 2 דקות כדי להיכנס פנימה, ממש אז קיבלנו טלפון. מנהל הפרוייקט ביקש לדבר עם אחד מאיתנו. התוצאה: לארץ חזרנו רק 4 אנשים. את נמל התעופה הוא לא זכה לראות מבפנים.



כשרק הגעתי לחברה נאמר שפעם בשנה יש דיוני שכר. בדיון השכר הראשון נאמר שאין העלאות שכר (למרות שהחברה דווקא הצליחה). בשנה השניה אמרו שמתישהו יהיה דיון אבל הוא אף פעם לא קרה. בשנה השלישית ההנהלה כבר לא התייחסה לנושא בכלל. אחרי 3 שנים (אני כבר עזבתי) הייתה העלאה של אחוזים בודדים. אחרי שאנשים נתנו את החיים שלהם (אין לי הגדרה אחרת) למקום העבודה הזה, הם קיבלו תוספת של כמה עשרות שקלים למשכורת.



אם אתם חושבים שהמשכורות פיצו על כל מה שכתוב כאן, אתם טועים.



גם יום חופש, לא ממש היה יום חופש, כי היינו צריכים להיות זמינים ובד“כ הם השתמשו טוב טוב בזמינות הזו.



כאשר אח של אחד העובדים נפטר, הוא ישב שבעה. ביום השמיני הוא ישב במטוס בדרך ללקוח עם הבטחה שהוא יחזור שבוע לאחר מכן. הוא חזר אחרי שבועיים.



ביום כיפור גם היינו צריכים להיות זמינים, מזל שלחברה לא יכלנו לנסוע.



כשהיינו יוצאים מהעבודה ב 3 בבוקר, איילון היה פנוי לגמרי מלבד ניידת משטרה מתחת לגשר גלילות.



כשמישהו רצה לצאת ללימודים במקביל לעבודה, אמרו לו בסדר אבל שהוא לא יוכל לרדת ל-פחות מ 80% משרה והעבודה קודמת לכל, כולל המבחנים.



כשמישהו קיבל קידום לראש צוות, לא העלו לו את המשכורת, רק את התפקיד והאחריות.



הייתה פעם שיצאתי ב 9 בבוקר אחרי עבודה של 24 שעות. ב 11:30 מנהל הפרוייקט התקשר אלי ושאל למה אני לא בעבודה ודרש שאגיע מיד ואם לא, הוא יפטר אותי. בדרך חזרה הבייתה כמעט עשיתי תאונה בגלל שנרדמתי על ההגה, עניתי לו שאני מעדיף להיות מפוטר מאשר נפטר. הוא לא פיטר אותי.



למנכ"ל היה סמנכ"ל פיתוח שכולם פחדו ממנו, אז מה המנכ"ל עשה? כל דבר שרצינו, לפני שפנינו אליו היינו צריכים לפנות לסמנכ"ל. כמובן שזה סינן 90% מהרצונות שלנו עוד לפני שהעלנו אותם.



בחוזה היה רשום וצריך היה כמובן לחתום על זה, שהעובד מתחייב ל 20% שעות נוספות. המשכורת הייתה גלובלית.



כאשר שיבחו עובדת מצטיינת, הציון היחיד לגביה היה מספר שעות העבודה שלה בחודש האחרון. מעל 230 שעות.



מישהי שעבדה מעל 200 שעות חודשיות, נסעה באמצע איזשהו יום לבקר את אמא שלה בבית חולים. הורידו לה חצי יום חופש.



אנשים היו מגיעים ב 6 בבוקר למשרד, כדי לחסוך פקקי. כשהם יצאו ב 18:00, המנכ“ל היה מסתבר עליהם במבט של ”לקחתם חצי יום חופש, אה?“. בשעה 19:00-19:30 המנכ"ל היה עושה סיבוב נוכחות לראות מי "משקיע" וזה רק על פי שעת העזיבה. שכחו לבדוק מתי האנשים הגיעו.



אנשים היו נשארים עד 23:00 בלילה ואז מגיעים למחרת ב 11 בבוקר, אלה שהגיעו ב 8-9 בבוקר לא יכלו לעבוד כי הם היו צריכים את אותם אנשים. מצד שני אלה שהגיעו ב 11 הלכו מאוחר, מה שגרם גם לאלה שהגיעו מוקדם ללכת מאוחר כי הם היו צריכים להישאר על מנת שיוכלו לעבוד עם אותם אנשים.



בארוחת הצהריים הייתה לנו בחירה בין סנדוויץ (במגוון טעמים) לבין סלט, שאכלנו במשרד. ככה הם חסכו את זמן העובדים כי לא היינו צריכים לצאת החוצה כדי לאכול.



הכל תמיד היה כל כך דחוף, שבסלולרי שלי שמתי את כל מספרי הטלפון של האנשים מהעבודה תחת קבוצה אחת והצילצול המזהה שלה היה סאונד של אמבולנס.

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 18:39

OMG



@עמוסס , איזה זוועת עולם.. וואו... על דבר כזה עדיין לא שמעתי בימי חיי... עבדת במקרה בגיהנום תחת פיקודו של השטן???

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 18:46

@עמוסס , כמה זמן שרדת בג׳וב הזה? נשמע גרוע יותר מעובדי אפל בסין...



בעניין הפיצויים אין להם קייס, בית משפט לענייני עבודה יסדר לך את הפיצויים.

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 19:15

3 שנים. זה היה מקום העבודה הראשון שלי אחרי הצבא, מיד אחרי התפוצצות בועת ההיי טק אז אנחנו היינו צריכים לומר תודה שיש לנו עבודה והם פשוט ניצלו את זה. הסיבה היחידה שאפשר לומר שאין להם קייס היא "נוהג" כי לפי החוק היבש, היה להם מותר לא לשלם פיצויים אבל הבריאות הנפשית שלי הייתה חשובה לי יותר מאשר לקחת אותם לבית משפט. עברו 11+ שנים מאז, אני נהנה ממקום העבודה הנוכחי והם כבר לא ממש קיימים כך ש.... ואתה יודע, טרגדיה פלוס זמן שווה קומדיה אז היום אני מסתכל אחורה על כל זה וצוחק.

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 19:16

קרוב לכך :) אבל תודה שפתאום כל מקום עבודה אחר נראה מה-זה-סבבה פתאום, נכון? :)

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 20:06

@Roy_L זה לא נשמע לי מוצלח (אם כי יחסית לעבודה הקודמת של @עמוסס זה גן עדן..) אז מה אם זה משרד "מבוקש"



מה לגבי הורדה במשרה ? עבודה 4 ימים בשבוע ? יש עו"ד שעושים זאת.



ומה יקרה אם לא תעשה את השעות שלפיהם אתה נמדד?



לטעמי מוטב להרוויח פחות מלהיות עבד ואם אתה טוב ירצו אותך גם עם פחות שעות.



לחלופין לקחת תיקים פרטיים פה ושם ומשם לצאת לדרך..



מקצוע בעייתי בחרת לך... ;)



:) יצא לי להכיר כאלה..

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 20:07

לי אין משהו כזה מורכב. סתם, לא סובלת שאומרים לי מה לעשות.

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 21:05

לא אפשרי לצערי בשלב זה. זה מקצוע של "הכל או כלום". צריך כל הזמן לתת למעסיק את ההרגשה כאילו אתה עוד רעב. מי שמבקש לעבוד פחות, ימצא את עצמו חיש מהר מחוץ לדלת גם אם לא מיד. האפשרות היחידה לעשות זאת היא להיות חשוב או ותיק מספיק (אני ממש עוד לא שם).



מקצוע בעייתי? You have no idea...

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 21:29

זה התירוץ שלי.



אני מחזיק במחשב בעבודה קובץ אקסל שהוא סוג של טבלת ייאוש סולידית - יש שם חישוב של כמות הכסף שאחסוך אם אעבוד עוד X שנים ולכמה זמן הכסף יספיק כפונקציה של התשואה ורמת ההוצאות. לפי החישובים, ואם לא יהיו הפתעות, הפרישה אפשרית תוך כמה שנים (עוד לפני חלק מהזקנים אצלנו, שחלקם מפנטזים על הפרישה בעצמם). ברגעים קשים אני בוהה קצת בקובץ וזה עוזר.



מובן שאין בקובץ שמות לעמודות והכנסתי בו חישובים לא קשורים כדי לטשטש את ייעודו...

🕒 פורסם בתאריך: 07/10/2015 22:03

השם ישמור.... זה כל כך נורא שזה כבר מזכיר לי את השירות הצבאי בגולני

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 03:37

רציתי לכתוב שאני שונא את הפוליטיקה הארגונית, אבל אחרי הפוסט של @עמוסס נראה לי שאוריד את הראש ולא אתלונן...

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 08:14

@עמוסס תהיה בריא.



חשבתי שאני קורא תאור של משרה "אמא".











וכן...



ההבדל בין "סיוט" ל-"חוויה" זה שבוע.



נ.ב.



אני זוכר מישהו שביקר פרסומת של חברת חומרה שביום שבת השרת נפל והקפיצו את העובד מרכיבת שטח עם דיסק בתיק לבוא לתקן את השרת.



אותו מבקר, טען שהוא מעדיף לעבוד עם חברה בעלת יותר מ-2 עובדים שצריכה להקפיץ עובד ביום חופש, מעדיף לשלם עוד כמה שקלים ושהחברה תחזיק עובד בכוננות ולא תקפיץ עובדים.

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 11:27

@עמוסס אם DEBUGGING הוא שלב הוצאת הבאגים מתכנית...



שלב ה-PROGRAMING הוא שלב הכנסת הבאגים לתכנית?

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 11:53

@עמוסס אני יושבת פה וצוחקת עם דמעות בעיניים



שנאתי להכנס לקופסא בבוקר, לנסוע לקופסא עם עוד אנשים שהגיעו בקופסאות, לשבת מול קופסא, להקיש על מקשים מרובעים, לקום לפינת הקפה רק כדי לשמוע את אותן שיחות סרק שוב ושוב, לשמוע בפעם המיליון את אותן בדיחות/אנקדוטות של אנשים חסרי בינה, לחזור לקופסא, להקיש על עוד כמה מקשים מרובעים, רק הפעם בצורה איטית יותר, להפיל את העט בארבע, לרדת בקופסא לקומת החניון, להכנס לקופסא שלי, רק בשביל להתקע שעה וחצי באיילון עם עוד אנשים בקופסאות.



ובל נשכח את הבוס שבכל ישיבה היה מעלה נושא, עושה סיבוב דיעות ואז מסכם ואומר שהדעה שלו בדיוק כמו דעת הרוב וזו ההחלטה (וזה קרה כל פעם). אותו בוס פעם פתח את חלון משרדו, שפך את תוכן הכוס שלו החוצה כי זה היה סוף היום והוא התעצל ללכת 20 מטר לכיור שבפינת הקפה הנ"ל. הוא רק לא ראה שמתחת לחלונו עמד איש שקיבל מקלחת קרה של שאריות נס עם שברי עוגיות (אגב, זה היה אחד הימים המעניינים שם).

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 11:56

אכן כן, זה ביטוי מפורסם בתעשיה :)



גם תוכנה שעובדת היא שילוב של באגים שמבטלים אחד את השני

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 12:00

ההוא קיבל מקלחת קרה של שאריות נס ועוגיות והבוס קיבל מקלחת קרה של תביעה משפטית?



זו העבודה הקודמת שלי וגם כתבתי למה היינו מוכנים לסבול את זה. אחרי שעברתי למקום העבודה הנוכחי אמרתי שמבחינת מקום עבודה, מתתי והגעתי לגן עדן. במקום הנוכחי, זה ממש לא ככה. נכון, יש אנשים שסובלים במקום העבודה שלהם, הפיתרון שלי היה פשוט למצא מקום עבודה אחר, שאני נהנה ממנו. זו המטרה בסופו של דבר, לא? (אלא אם יש לך 2.5 מיליון שקל בבנק ואתה יכול לחיות מהריבית).

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 12:03

אין לי כ"כ מה להוסיף חוץ משאני מוכרת את הזמן שלי תמורת שכר מינימום.



משתדלת לחפש את האתגר בעבודה שיעזור לי גם בחיים האישיים.



אני עובדת במכירות כי אני חושבת שזה סקיל חשוב, ושהבישנות פוגעת באיכות חיי.



גם אחרי כמה שנים אני מוכרת מאד עדינה ומשתפרת לאט (מדי) אבל זה שווה את זה.

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 12:33

או שמסתבר שלכל בוס יש בוס גדול יותר.

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 13:52

המקום הנוכחי שלי רגוע יחסית (משרד פרסום), ולא גורם לי להתעורר באמצע הלילה לבדוק מה קורה עם הלקוחות שלי.



אבל יש פה כמה דברים שמטריפים אותי.



אין שום השקעה בעובדים, אין תנאים, משלמים מעט, לא מכשירים, אבל מצפים שנדע לתת ללקוחות מענה לכל גחמה.



עומס עבודה, מעט מדי אנשים ויותר מדי פרוייקטים.



השיעמום וחוסר האתגר.



וכמובן הלקוחות..



הלקוחות והמיילים ההיסטריים שלהם, שתמיד כמובן יכללו את הבוס שלי, בניסיון להוציא אותי רע בלי קשר לביצועי הקמפיין שלהם.



וגם לאחרונה הדרישה, שנדבר בכל יום עם כל אחד מהלקוחות בטלפון כדי לוודא שהם מרוצים.

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 13:54

למזלו, לא. אבל לאחר המקרה הזה ועוד מיני אחרות קטנות, קידומו נעצר והוא פרש.

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 15:37

אני הייתי מתעצבנת אם היו מתקשרים אליי כל יום...

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 16:43

@efrat איזה אנשים נוראיים!

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 17:13

@אנה



מחקתי את ההודעה היה שם יותר מידי מידע לשים באינטרנט... אבל כן אנשים נוראים

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 18:06

היתכן שעבדת עם דילברט? :)

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 18:17

מוסיף את ה"שנקל" שלי (אמור להיות מוכר לכל העוסקים במלאכת הקודש):



באג בדיזיין == זין בדיבאג

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 18:49

כן, הבאג הראשון נוצר בזמן האיפיון ואת זה אי אפשר לתקן בקלות אלא בהחלפת מספר תתי מערכות...

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 18:57

אין צורך בהכרח לעבוד בדיוק כמו שהאחרים בעבודה עובדים.



אין צורך בהכרח לעבוד בדיוק כמו שהבוסים שלך מצפים ממך לעבוד.



אנחנו אינדיבידואלים ולא טירונים בצבא.



אני שמתי גבולות לבוסים.



רוב שנותיי בהייטק (ואני כבר מעל 15 שנה בתחום) עבדתי תשע שעות וגם זה יותר מדי לטעמי.



זה הוביל לחיכוכים עם הבוסים אבל ההערכות שלי תמיד היו במינימום ממוצעות ולרוב טובות מאד.



צריך לזכור שהחברה יכולה להפטר ממך מסיבות אחרות לגמרי מהתפקוד האישי.



אני רציתי תמיד שאם זה יקרה אני אסתכל אחורה ואהיה שלם עם התשומות, והתפוקות שנתתי



למול ההכנסות שקיבלתי.

🕒 פורסם בתאריך: 08/10/2015 20:35

אני דווקא די אוהב את העבודה הנוכחית. יש לי בוס נפלא שנותן לעובדים גב חזק ודואג גם מבחינת השעות להקלות (אני עובד בזמן הנסיעה ברכבת וזה נחשב לי כשעות עבודה כך שאני פחות במשרד), לרוב אין לחץ, הגרסאות בשנה האחרונה יוצאות בזמן כך שאין את הספרינט המוכר של סוף גרסה, נותנים לי חופש לחקור דברים, שקט לי ורגוע. מאמין שמי שמתעסק עם הלקוחות זה לאו דווקא המצב שלו.

🕒 פורסם בתאריך: 09/10/2015 10:55

למרות המגרעות של להיות שכיר בעולם התאגידי, לפחות אתה לא נמצא במערכת העבדות הממסדית המתקראת בשם "צבא הקבע".



שמה יש את כל החסרונות של ישראל התאגידית + שכר בריצפה + תורנויות מפרכות ומייגעות + דיני העבודה לא חלים עליך (כי אתה "משרת" ולא "עובד") והצבא מנצל את זה לגמרי לרעה.



וכמובן הכי גרוע - אתה לא יכול פשוט לקום וללכת.



זאת דינמיקה אחרת, לעמוד על האינטרסים שלך במערכת הזאת זה בעייתי. הפקודות בצבא ניתנות לפרשנות רחבה וקצינים בכירים שרוצים להרע את התנאים שלך (נגיד אם מתחלף מישהו בשרשרת הפיקוד), הרבה פעמים נוטים לפרש אותן באופן ליברלי כדי להצר את צעדיך.

🕒 פורסם בתאריך: 09/10/2015 20:05

אבל בטווח הארוך זה כן אמור להיות משתלם למי שנשאר שם. מועדון הצרכנות הטוב בארץ, תנאי פנסיה נדיבים וכו'.

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 13:57

כי הבוס תמיד צודק.



לצערי השבוע זה השבוע האחרון וביקשתי מהבוס שלי משהו והוא עקץ אותי "מי עובד אצל מי" ואז כשבאתי לדבר איתו על ההערה הזאת הוא שפך עלי ביקורת שהייתי המומה (אני לא גמישה?!?! חצוף) וחייתי באשליה שהוא ממש מרוצה ממני [מרוצה אבל לא כמו שחשבתי]. הבעיה שאני צריכה מכתב המלצה ובדיעבד הייתי צריכה לחשוב על זה שבשבוע האחרון עדיף לעמוד דום ולבלוע הכל כי עכשיו לא ברור לי מה לעשות בקשר להמלצה.

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 14:48

האם מישהו כאן עוסק בהוראה?

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 17:01

מתרגל באוניברסיטה נחשב?

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 19:26

כן, אך אני יותר סקרן לגבי מורים.

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 19:36

אם יש לך קשר טוב עם מנהל מחלקה אחר או משהו דומה לכך, את יכולה לנסות לבקש המלצה ממנו.

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 21:27

@זאב



זו חנות קטנה והוא בעליה אבל תודה על ההמלצה :)

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 21:50

@אנא-אל בכיף, שמחתי לנסות לעזור :-)

🕒 פורסם בתאריך: 13/12/2015 22:33

אל תסקלו אותי או תנדו אותי מהפורום, אבל אני די אוהב את העבודה שלי - אני פחות או יותר עושה מה בראש שלי, מפתח את עצמי על הדרך בכל מיני תחומים לא פרקטיים ולומד כל מיני דברים ע להדרך.



המנהלים שלי כבר למדו לתת לי את המרחב שלי כי כשיושבים לי על הראש אני לא עושה כלום וכשמשחררים אותי לחופשי אני עלול לעשות עבודה של שבוע ביום.



פעם אפילו הראיתי למנהל שלי סקריפט שכתבתי שאמור לגנוב רשיונות לכלים מאנשים אחרים במחלקה ובמקום להתעצבן עלי הוא ממש התלהב וחשב איך הוא הופך את הסקריפט הזה ממטרד סביבתי לכלי לניהול עומסים במערכת ;)

🕒 פורסם בתאריך: 14/12/2015 14:22

אני אוהב את העבודה שלי!!1



שונא את השעות רק... 9 להיות במשרד, 7 שעות לישון, 1:40 נסיעות (באופניים אומנם, אבל בכל זאת), 1 קניות/בישולים/תורים, 0:40 לאכול, 0:40 להתקלח ולהתצחצח, 0:40 להתאמן, 0:20 לקום ולהתלבש. כמה נשאר לנו?! 3 שעות בלחץ! ***אומו ערס! רוצה לפרוש עכשיו!



*חרקירי*

🕒 פורסם בתאריך: 25/12/2015 00:43

סדר יום שמבוסס על פרולוג (בוקר לחוץ), עבודה משמימה, ואפילוג (ערב אפוס-כוחות). זה הדבר שרציתי להימלט ממנו, יותר מהעבודה עצמה.

🕒 פורסם בתאריך: 15/02/2016 17:53

בעיני זה לא תירוץ זאת באמת סיבה למוטיבציה , מאז העיון וההפנמה של רעיון החופש שתקנה לי העצמאות הכלכלית המוטיבציה עלתה פלאים בעבודה , להרוויח כמה שיותר לחסוך כמה שיותר ולהשקיע כמה שיותר ...פתאום כשהמטרה ברורה קל לי יותר להתעלם מקן הנחשים והצרעות בהנהלה וקולגות מעכירי אוירה ...וגם התחלתי לראות את היתרונות בעבודה הנוכחית , אני מנהל מכירות של המותג בצרפת , המנהלת שלי יושבת בלונדון והשאר בניו יורק . אין לי שעות ואין לי מנהל על הראש . כרגע למשל אני בחדר כושר אחרי שעה של הפסקת צהריים . כל עוד אני מביא תוצאות עוזבים אותי לנפשי. מצד שני זאת עדיין עבודה ויש תלות במעביד לכן השאיפה היא לצאת מעבדות לחירות כמה שיותר מהר ... העבודה הנוכחית עבורי היא האחרונה בקריירה ואני כבר לא מחפש קידומים או מעבר לחברה אחרת ...רוצה להיות אדון לזמני ולחירותי האישית ושכל מה שאני אעשה בחיי יהיה רק מתוך בחירה והנאה .