🕒 פורסם בתאריך: 01/04/2022 19:38
היי,
קצת קשה לי לנסות לזקק ולנסח את הפואנטה, אבל אני השתדלתי להציג את הסיטואציות שעוררו בי מחשבות. בכנות, אני רק מעביר את המחשבות שלי על כתב. המטרה היא לנסות ליצור איזה שיח מעניין ולקרוא גם מה דעת ההמון בנושא, לא בהכרח חיפוש אחר תובנה או תשובה בינארית כלשהי...
בחברה הישראלית יש את הרצון "לא לצאת פראיירים" בכל מחיר (תרתי משמע), ולפעמים זה מתבטא בגישה של הפורום (לפחות לי זה מרגיש ככה, אין לי דוגמה ספציפית כרגע בשלוף).
המחשבות שלי סביב זה צפו כשחבר טוב (עוד לא בן 30) כבר תקופה מעוניין לעבור לגור באיזור המרכז (יש לו עבודה במרכז), בעדיפות לגור לבד. הוא רווק, בוגר תואר טרי, והוא לא מחפש דירה עם שותפים או שטח גדול כדי לא לשלם סתם הרבה חשבונות, הוא גם לא מתכוון לעשות מסיבות בדירה, אז באופן עקרוני דירת מטר על מטר תספיק לו (בתנאי שהדירה במצב טוב ולא מתפרקת) בשכירות של 2000 ש"ח.
אלה דירות שמבחינה גבולית יכולות לככב ב"דירות שמדכאות אותי", אבל אם המיקום, הגודל והשכירות של הדירה מתאימים לו למה אני מרגיש שהוא פראייר? רק בגלל שהדירה פיצית?
אז נכון, הוא יכול לשלם את אותו מחיר פלוס מינוס בדירת שותפים, אבל כאמור, עם שותפים הוא מיצה.
יש לי זוג חברים שהם גם בני זוג (בני אותו גיל בערך וגם הם בוגרים טריים), שגרים במיקום מאוד מאוד מרכזי במרכז ומשלמים שכירת עבור דירת 2.5-3 חדרים (משופצת ומרוהטת ברמה גבוהה) מחיר של 8200 ש"ח. אבל גם הפעם, למה אני מרגיש שהם פראיירים אם המיקום, הגודל וגובה השכירות מתאימים להם?
לצורך העניין ואולי זו נקודת הייחוס (העקומה?) שלי: אני גר בדירת 3 שותפים, חדר מרווח, 2200 בערך כולל חשבונות, וזה איכשהו נתפס כסבבה.
אז אני מרגיש שיש בי איזה קונפליקט מסויים (ואולי הבעיה היא בי, אבל אני רואה אחרים שמגיבים באופן די דומה).
מצד אחד, הגישה של "מה שצריכים ולא מה שרוצים": אם לאדם יספיקו דירת חדר של 2 בלטות וחצי או מנגד לחיות בפאר, מי אני שיטען שהוא פראייר, לא משנה באיזה מחיר. אולי הגיע הזמן לא לפחד לצאת פראיירים בקטע חברתי?
מצד שני, יש את הגישה של "צרכנות נבונה", למשל לשלם מחיר ממוצע ומטה פר מ"ר, כדי "לדפוק את השוק" או לכל הפחות "לא לצאת פראיירים".
מקווה שבכל זאת הצלחתי להעביר את התחושות שלי ואשמח לקרוא את דעתכם בנושא :|
קצת קשה לי לנסות לזקק ולנסח את הפואנטה, אבל אני השתדלתי להציג את הסיטואציות שעוררו בי מחשבות. בכנות, אני רק מעביר את המחשבות שלי על כתב. המטרה היא לנסות ליצור איזה שיח מעניין ולקרוא גם מה דעת ההמון בנושא, לא בהכרח חיפוש אחר תובנה או תשובה בינארית כלשהי...
בחברה הישראלית יש את הרצון "לא לצאת פראיירים" בכל מחיר (תרתי משמע), ולפעמים זה מתבטא בגישה של הפורום (לפחות לי זה מרגיש ככה, אין לי דוגמה ספציפית כרגע בשלוף).
המחשבות שלי סביב זה צפו כשחבר טוב (עוד לא בן 30) כבר תקופה מעוניין לעבור לגור באיזור המרכז (יש לו עבודה במרכז), בעדיפות לגור לבד. הוא רווק, בוגר תואר טרי, והוא לא מחפש דירה עם שותפים או שטח גדול כדי לא לשלם סתם הרבה חשבונות, הוא גם לא מתכוון לעשות מסיבות בדירה, אז באופן עקרוני דירת מטר על מטר תספיק לו (בתנאי שהדירה במצב טוב ולא מתפרקת) בשכירות של 2000 ש"ח.
אלה דירות שמבחינה גבולית יכולות לככב ב"דירות שמדכאות אותי", אבל אם המיקום, הגודל והשכירות של הדירה מתאימים לו למה אני מרגיש שהוא פראייר? רק בגלל שהדירה פיצית?
אז נכון, הוא יכול לשלם את אותו מחיר פלוס מינוס בדירת שותפים, אבל כאמור, עם שותפים הוא מיצה.
יש לי זוג חברים שהם גם בני זוג (בני אותו גיל בערך וגם הם בוגרים טריים), שגרים במיקום מאוד מאוד מרכזי במרכז ומשלמים שכירת עבור דירת 2.5-3 חדרים (משופצת ומרוהטת ברמה גבוהה) מחיר של 8200 ש"ח. אבל גם הפעם, למה אני מרגיש שהם פראיירים אם המיקום, הגודל וגובה השכירות מתאימים להם?
לצורך העניין ואולי זו נקודת הייחוס (העקומה?) שלי: אני גר בדירת 3 שותפים, חדר מרווח, 2200 בערך כולל חשבונות, וזה איכשהו נתפס כסבבה.
אז אני מרגיש שיש בי איזה קונפליקט מסויים (ואולי הבעיה היא בי, אבל אני רואה אחרים שמגיבים באופן די דומה).
מצד אחד, הגישה של "מה שצריכים ולא מה שרוצים": אם לאדם יספיקו דירת חדר של 2 בלטות וחצי או מנגד לחיות בפאר, מי אני שיטען שהוא פראייר, לא משנה באיזה מחיר. אולי הגיע הזמן לא לפחד לצאת פראיירים בקטע חברתי?
מצד שני, יש את הגישה של "צרכנות נבונה", למשל לשלם מחיר ממוצע ומטה פר מ"ר, כדי "לדפוק את השוק" או לכל הפחות "לא לצאת פראיירים".
מקווה שבכל זאת הצלחתי להעביר את התחושות שלי ואשמח לקרוא את דעתכם בנושא :|