🕒 פורסם בתאריך: 25/03/2018 00:08
שלום לכולם,
חשבתי שהנושא יתאים לפורום הזה, כי אני חושב שאת המונח "מינימליזם" צריך לפרש לא רק במובן הפיזי, אלא גם המנטלי. אם זה לא מתאים לפה, מצטער.
אני בחור צעיר, סטודנט בן 27, שעובד במשרה חלקית ומשתכר משכורת צנועה שממנה אני מצליח לחסוך חלק ניכר. אף פעם לא הרגשתי שאני חי בצמצום או שאין לי דברים שאני צריך. מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי בזבזן, וזה נבע משתי סיבות - אינטואיציה בסיסית (שמקורה כנראה בחינוך בבית) ש"צריך לחסוך" והעובדה שאני אדם מופנם שמרבית הדברים שהוא נהנה מהם לא עולים כסף או יקרים במיוחד.
לפני שנה וחצי בערך, כשהתלבטתי מה לעשות עם הכסף שהלך ונצבר לי בעו"ש, נחשפתי דרך חברים לרעיונות שמובעים פה בבלוג, בפורום ובמקומות נוספים והבנתי את היתרונות שיכולים לנבוע בטווח הארוך מחסכון והשקעה בשוק ההון. בעקבות כך, לימדתי את עצמי להשקיע בקרנות מחקות, ובמקביל ניסיתי להתייעל מבחינת הוצאות, כדי ליצור יותר כסף פנוי להשקעה. מניח שיש לי עוד מה ללמוד בכל הקשור להשקעות וגם עוד דרכים להתייעל מבחינת הוצאות, אבל סך הכל הולך לי לא רע.
העניין הוא כזה - פעם, לפני שהייתה לי מודעות פיננסית גבוהה, פשוט לא עשיתי יותר מדי עניין מכסף. הוצאתי אותו כשהייתי צריך משהו, הייתי בודק את תלוש המשכורת שלי, וזהו. לא הייתי חושב על הכסף יותר מדי. בזמן האחרון, אם אני צריך להוציא כסף, אני פשוט נעשה מוטרד וחושב על החיסכון שלי שנגרע בגלל ההוצאה. זה קורה אפילו כשמדובר בהוצאות הכרחיות שאין לי שום בעיה לעמוד בהן (נניח נעלי ספורט חדשות בגלל שהנעליים הנוכחיות שלי קרועות). אני יודע מבחינה רציונלית שכסף הוא אמצעי ולא מטרה, אבל נראה שמבחינה רגשית הוא הפך אצלי למטרה בפני עצמה, מה שממש לא היה קודם.
מרבית האנשים פה בפורום הם בעלי מודעות פיננסית גבוהה (וגם למדתי מכם המון בחודשים האחרונים בתור קורא סמוי), ותהיתי אם גם למישהו מכם יצא להתמודד עם תחושה דומה? מה עשיתם עם זה?
תודה אם הייתה לכם סבלנות לקרוא עד כאן.
חשבתי שהנושא יתאים לפורום הזה, כי אני חושב שאת המונח "מינימליזם" צריך לפרש לא רק במובן הפיזי, אלא גם המנטלי. אם זה לא מתאים לפה, מצטער.
אני בחור צעיר, סטודנט בן 27, שעובד במשרה חלקית ומשתכר משכורת צנועה שממנה אני מצליח לחסוך חלק ניכר. אף פעם לא הרגשתי שאני חי בצמצום או שאין לי דברים שאני צריך. מאז שאני זוכר את עצמי לא הייתי בזבזן, וזה נבע משתי סיבות - אינטואיציה בסיסית (שמקורה כנראה בחינוך בבית) ש"צריך לחסוך" והעובדה שאני אדם מופנם שמרבית הדברים שהוא נהנה מהם לא עולים כסף או יקרים במיוחד.
לפני שנה וחצי בערך, כשהתלבטתי מה לעשות עם הכסף שהלך ונצבר לי בעו"ש, נחשפתי דרך חברים לרעיונות שמובעים פה בבלוג, בפורום ובמקומות נוספים והבנתי את היתרונות שיכולים לנבוע בטווח הארוך מחסכון והשקעה בשוק ההון. בעקבות כך, לימדתי את עצמי להשקיע בקרנות מחקות, ובמקביל ניסיתי להתייעל מבחינת הוצאות, כדי ליצור יותר כסף פנוי להשקעה. מניח שיש לי עוד מה ללמוד בכל הקשור להשקעות וגם עוד דרכים להתייעל מבחינת הוצאות, אבל סך הכל הולך לי לא רע.
העניין הוא כזה - פעם, לפני שהייתה לי מודעות פיננסית גבוהה, פשוט לא עשיתי יותר מדי עניין מכסף. הוצאתי אותו כשהייתי צריך משהו, הייתי בודק את תלוש המשכורת שלי, וזהו. לא הייתי חושב על הכסף יותר מדי. בזמן האחרון, אם אני צריך להוציא כסף, אני פשוט נעשה מוטרד וחושב על החיסכון שלי שנגרע בגלל ההוצאה. זה קורה אפילו כשמדובר בהוצאות הכרחיות שאין לי שום בעיה לעמוד בהן (נניח נעלי ספורט חדשות בגלל שהנעליים הנוכחיות שלי קרועות). אני יודע מבחינה רציונלית שכסף הוא אמצעי ולא מטרה, אבל נראה שמבחינה רגשית הוא הפך אצלי למטרה בפני עצמה, מה שממש לא היה קודם.
מרבית האנשים פה בפורום הם בעלי מודעות פיננסית גבוהה (וגם למדתי מכם המון בחודשים האחרונים בתור קורא סמוי), ותהיתי אם גם למישהו מכם יצא להתמודד עם תחושה דומה? מה עשיתם עם זה?
תודה אם הייתה לכם סבלנות לקרוא עד כאן.