🕒 פורסם בתאריך: 15/08/2018 14:40
אהלן אני בן 20 חייל, בריא כמו שור אך עם שריטה עמוקה בנפש.
החיפוש אחר משמעות ושוני תופסים חלק גדול מהחיים שלי מגיל די קטן (13-14) בגלל אירועים שחוויתי או סידור מסוים של כוכבים בשמיים לא יודע חח.
מצאתי שפיתוח עצמי, והתעלות מעל האדם הממוצע הם שיביאו לי את האושר הסיפוק והנחת. נשמע קצת יומרני אבל אני לא רואה משהו רע בלשאוף גבוהה מאוד.
ככל שאתה מתבגר מן הסתם אתה מבין שהמשימה קשה, אני מרגיש לחוץ יותר מבני גילי, מן לחץ כזה של אני חייב להצליח בהכל, להיות טוב בהכל ואסור לי להיות הבנאדם הרגיל הזה עם החיים הרגילים האלה, וזה נהפך למועקה של ממש, בהתחלה הפחד והשאיפה השפיעו עליי לטובה בכל מישור בחיים שלי ( שבירת שיאים אישיים, שבירת מחסומים מנטליים בלי הפסקה בעיקר בצבא שגם גרמו לא מעט פעמים לפירגון והערכה מהסביבה, הרבה התעסקות בכל מה שקשור לכלכלה, קריאת ספרים ובכלל תכנון עתידי וחשיבה פיננסית מאוד בריאה לעומת רוב בני גילי, גם בביטחון העצמי ובזוגיות, בקיצור פיתחתי את עצמי אישית בצורה מטורפת ובעיקר בגלל עבודה פנימית ולווא דווקא בעזרה של גורמי חוץ ).
אבל לאחרונה החרדה מתגברת עליי, אני מרגיש נורא ריקני,פוחד וחלש למרות שאין לי סיבה להיות כזה (על פניו, משרת כלוחם ותורם לחברה, ישלי חברה והזוגיות שלנו פורחת , אני כן מכוון יחסית לעתיד שלי, ובכלל אני מאמין יודע למה אני מסוגל) אבל אני חושב שיכול להיות שהפלתי על עצמי יותר מידי אחריות ? הרצון המטורף והפחד הזה מלהשתחרר ולהיות "עוד אחד" הוא נורמלי בכלל ?
לאחרונה התחילו לי התקפי חרדה , ומניתוח פנימי הבנתי שזה קורה בדרכ כשאני מנתח את החיים שלי או מדבר על העתיד, או מסתכל על אנשים "ממוצעים" חחח נשמע דפוק אבל זה פשוט קורה.
אני.מתמודד יפה עם ההתקפים , לא נבהל וחושב שאני עומד למות כמו רוב אלה שמתעדים, אבל השאריות של זה..החולשה הזאת ובכלל ההבנה שלא נראה לי תקין שיקרה לי דבר כזה במיוחד שבשטח הכל טוב אצלי נורא מכניסנ אותי לדיכאון.
רציתי לקבל מכם אולי עצות, הרגעות , או סתם הזדהות מהתקופות לחוצות בחייכם וכיצד התמודדתם עם תופעה דומה או אותה אחת.
תודה רבה :)
החיפוש אחר משמעות ושוני תופסים חלק גדול מהחיים שלי מגיל די קטן (13-14) בגלל אירועים שחוויתי או סידור מסוים של כוכבים בשמיים לא יודע חח.
מצאתי שפיתוח עצמי, והתעלות מעל האדם הממוצע הם שיביאו לי את האושר הסיפוק והנחת. נשמע קצת יומרני אבל אני לא רואה משהו רע בלשאוף גבוהה מאוד.
ככל שאתה מתבגר מן הסתם אתה מבין שהמשימה קשה, אני מרגיש לחוץ יותר מבני גילי, מן לחץ כזה של אני חייב להצליח בהכל, להיות טוב בהכל ואסור לי להיות הבנאדם הרגיל הזה עם החיים הרגילים האלה, וזה נהפך למועקה של ממש, בהתחלה הפחד והשאיפה השפיעו עליי לטובה בכל מישור בחיים שלי ( שבירת שיאים אישיים, שבירת מחסומים מנטליים בלי הפסקה בעיקר בצבא שגם גרמו לא מעט פעמים לפירגון והערכה מהסביבה, הרבה התעסקות בכל מה שקשור לכלכלה, קריאת ספרים ובכלל תכנון עתידי וחשיבה פיננסית מאוד בריאה לעומת רוב בני גילי, גם בביטחון העצמי ובזוגיות, בקיצור פיתחתי את עצמי אישית בצורה מטורפת ובעיקר בגלל עבודה פנימית ולווא דווקא בעזרה של גורמי חוץ ).
אבל לאחרונה החרדה מתגברת עליי, אני מרגיש נורא ריקני,פוחד וחלש למרות שאין לי סיבה להיות כזה (על פניו, משרת כלוחם ותורם לחברה, ישלי חברה והזוגיות שלנו פורחת , אני כן מכוון יחסית לעתיד שלי, ובכלל אני מאמין יודע למה אני מסוגל) אבל אני חושב שיכול להיות שהפלתי על עצמי יותר מידי אחריות ? הרצון המטורף והפחד הזה מלהשתחרר ולהיות "עוד אחד" הוא נורמלי בכלל ?
לאחרונה התחילו לי התקפי חרדה , ומניתוח פנימי הבנתי שזה קורה בדרכ כשאני מנתח את החיים שלי או מדבר על העתיד, או מסתכל על אנשים "ממוצעים" חחח נשמע דפוק אבל זה פשוט קורה.
אני.מתמודד יפה עם ההתקפים , לא נבהל וחושב שאני עומד למות כמו רוב אלה שמתעדים, אבל השאריות של זה..החולשה הזאת ובכלל ההבנה שלא נראה לי תקין שיקרה לי דבר כזה במיוחד שבשטח הכל טוב אצלי נורא מכניסנ אותי לדיכאון.
רציתי לקבל מכם אולי עצות, הרגעות , או סתם הזדהות מהתקופות לחוצות בחייכם וכיצד התמודדתם עם תופעה דומה או אותה אחת.
תודה רבה :)