עדיין מחפש את עצמי

🕒 פורסם בתאריך: 15/10/2018 20:36

כמה נקודות למחשבה



א. מניסיוני באקדמיה (אריאל לא בר אילן) חלק ניכר מהקורסים הם בלי נוכחות חובה.



ב. קורסים שמרגישים לך עכשיו כבדיחה ואתה בטוח שאתה יכול לעבור אותם בהליכה בלי להגיע לשיעורים מתגלים כהרבה יותר קשים בעוד כמה הרצאות.



כתבת ש"אולי זה לא המקום הנכון בשבילך".



האם יש מקום אחר שהוא המקום הנכון? למה?



אני נוטה להאמין שהרבה פעמים צריך להוריד ת'ראש ולהמשיך לעבוד קשה כדי להשיג תוצאות במקום להאמין שאם רק נעבור מקום הכל ישתפר.

🕒 פורסם בתאריך: 15/10/2018 20:42

היום הוא לא היום השני ללימודים?

🕒 פורסם בתאריך: 15/10/2018 21:58

זה באמת רק היום השני, אבל העניין הוא שיש להם תנאים דרקוניים לגבי הפסקת לימודים, וככל שמודיעים יותר באיחור ככה הם גובים חלקים נכבדים יותר משכר הלימוד.



על הנייר - הנוכחות בקורסים חובה. אני לא יודע עד כמה מקפידים על זה, מן הסתם זה תלוי במרצה. אני לא רוצה להחסיר מדי פעם ולהיות תלוי בגחמות. ואולי עדיף פשוט לשאול בצורה ישירה וכנה את המרצה.



אני לא מפחד מעבודה קשה, אבל אני לא אוהב לאמלל את עצמי. עד עכשיו התאפשר לי לעשות דברים בחופש יחסי בחיים, והיה בסדר, יחסית.



הרבה פעמים תהיתי עם עצמי אולי אני עצלן מדי או מפונק מדי או פחדן מדי, אובלומוב. יכול להיות שזה אני. ומצד שנית מיד תהיתי אולי זו האנושות שחולה ולא נורמלית.



אני לא ממש מרגיש שייך בשום מקום, והרבה דברים נראים לי מוזרים. הדבר היחיד שעוזר לדכאון שלי זו פעילות גופנית מאומצת והרבה שמש. חשבתי להצטרף לעבודה חקלאית איפשהו, אולי לכל הלא שייכים האלה בגבעות עולם עם אברי רן. אבל אולי גם מהם ימאס לי.



עכשיו אני מבין איך יש אנשים שמצטרפים לכתות וחוזרים בתשובה. אולי אני סתם צריך מישהו שיאהב אותי. :'(

🕒 פורסם בתאריך: 15/10/2018 22:07

התחלת במקום חדש וזה תמיד מבאס להתחיל דברים מהתחלה.



תן למקום הזדמנות מכל הבחינות.



לדעתי לא תהיה שום חובת נוכחות ,סתם מספרים לכם סיפורים.



בכל מקרה עדיף לך לסיים את השנה , אין טעם לחתוך עכשיו , בכל מקרה תוכל לעבור לאוניברסיטה אחרת אם תרצה בסוף השנה ולהשתמש בנקודות זכות.

🕒 פורסם בתאריך: 15/10/2018 22:22

יעודד אותך לדעת שאתה לא היחיד שמרגיש כך?

אתה מדבר על דיכאון מאובחן או על דכדוך?

חס וכרפס, אני מקווה שאתה יודע שהוא הגורו של נוער הגבעות. חסר חוות חקלאיות לעבוד בהן? תגיד לי אזור ואתן לך כמה אפשרויות.

אין לך מי שאוהב אותך? הורים/אחים/סבים/חברים? אולי אתה צריך סתם מישהו שאתה תאהב אותו...זה יותר עוזר :)

אני חושבת שאוטודידקטים לא כל-כך אוהבים השכלה ממוסדת. אני כזאת. אולי גם אתה? למה החלטת ללכת לאוניברסיטה?

🕒 פורסם בתאריך: 15/10/2018 23:53

ככלל, ככל שהמוסד נחשב פחות וסף הקבלה לחוג הספציפי נמוך יותר - כך ציון הפסיכומטרי של הלומדים והרמת הלימודים (זה הולך ביחד) יהיו נמוכים יותר, אתה מוזמן לעשות 1+1 ולענות לעצמך למה אתה מרגיש כמו שאתה מרגיש.



כך או כך, מסכים עם קודמיי, כבר נרשמת ושילמת, תן צ'אנס ותברר עם עצמך בסוף הסמסטר האם הגעת למקום הנכון.

🕒 פורסם בתאריך: 16/10/2018 13:30

לדעתי עוד מוקדם לומר. אבל אולי כדאי לשאול מישהו שלמד שם ויודע להגיד.



נוכחות חובה בבר אילן (ובהרבה קורסים באוניבסיטאות אחרות) היא לא נוהל חדש. אני חושב שמסתתר פה לקח, שהוא לברר למה אתה נרשם לפני שאתה עושה את זה.



בכל מקרה, אם אתה מחפש יותר אתגר - התארים הקשים יותר (לדעתי) הם דווקא התארים הריאליים. מבטיח לך שאם תעשה תואר במתמטיקה, או פיזיקה בבר אילן, אתה לא תרגיש שהרמה נמוכה. לדעתי התארים האלה טובים גם ליום שאחרי האוניברסיטה, ויש משרות מעניינות למי שטוב.



מצד שני, אם מה שמעניין אותך בתואר זה מה שאפשר לעשות איתו ספציפית, הייתי במקומך מנסה לסיים את התואר באיזהשהו מקום. אם מה שמפריע לך זה לימודי היהדות בבר אילן, אז נסה לסיים שם לפחות את הסמסטר. אם תסיים בציונים טובים, אני בטוח שתוכל למצוא מסגרת אחרת שתסכים לקבל אותך ולהחשיב לך את הקורסים שכבר עשית.



ודבר אחרון - מציע לקחת את מה שנותנים לך כהזדמנות. הקורס נראה לך ברמה נמוכה? נצל את הזמן הפנוי שלך ותתעמק אתה בנושאים שהוצגו לך בצורה שטחית בשיעור.

🕒 פורסם בתאריך: 16/10/2018 23:02

דכאון, דכדוך תמידי. אני מרגיש כאילו המוות חי בתוכי. מחשבות אובדניות זה עניין די שגרתי. אני בוכה על זה, אני צוחק על זה, זה תמיד היה שם.



התגובה שלך די מדויקת. הלוואי והיה לי את מי לאהוב. זה מה שחסר לי, אני חושב שזה מה שחסר לכולם.



אני מאד אוהב שמש, טבע, לשתות מים (צחוק צחוק, אני שותה הרבה ביום, וזה לא נחמד להסחב לכל מקום עם מלאי נביעות על הגב...) ואני מאד שונא אוטובוסים, פקקים, זיהום אוויר, רעש, פוליטיקה, בירוקרטיה, הירככיות, וכאלה. אני קצת כמו ילד אולי, וזה אולי בעייתי עבורי. זה נחמד וזה מעניין וזה יפה לצפייה, אבל לא ממש מותאם לחיים בעולם הזה.



מה האופציות שלי חוץ מהתאבדות? שמעתי שאנשים שלא מוצאים את המקום שלהם בחברה הופכים להיות לא יוצלחים או שהם בורחים לאיזו דת או משו ומתערערים.



מישהו פעם אמר לי להיות מציל בחוף הים, אבל אני לא יודע לשחות.



יש מצב שאני פשוט לא מסתדר עם השכלה ממוסדת, זו האופציה הסבירה בהתחשב ברקע שלי.



הייתי הולך למקצוע אמיתי וריאלי אם הייתה לי האפשרות , אני פשוט לא אעמוד ברמת המתמטיקה והפיזיקה הנדרשת, למרות שעכשיו אני מבין שאולי בכל זאת כדאי לי לנסות ולבדוק, וללמוד לבד ולראות אם יש תקווה. האמת היא שיש לי ספרים של 'אשנב למתמטיקה' של האו"פ.



פה זה נראה כאילו רוב הסטודנטים פשוט מחפשים נוחיות ופועלים משיקולי נוחיות. אין להם יותר מדי עניין ללמוד, העיקר זה לגמור תואר ולקבל נקודות זכות. הם פה בעיקר בגלל הפן והקטע החברתי והעניין של 'יש לי תואר'.



כאילו, הרבה מהאקדמיה נראית ככה. סטודנטים בכיינים, שמחפשים איזה מרצה הכי מקל ואיפה הבחינה הכי קלה ואיפה אין הרבה דרישות, ומה נותן פטור מנקודות זכות וכאלה. גם מערכת החינוך הרגילה נראית ככה, זה הפך להיות מסלול המוני וייצור המוני, אין לזה כבר ממש קשר להשכלה או ליצירתיות ומחקר.



ברור שיש הרבה הצלחות באקדמיה בישראל והרבה דברים חשובים, אבל זה בטח בתארים מתקדמים יותר ובטח לא בכולם, ולא עם כולם.



כמו שצ'חנובר כבר אמר, השכלה אקדמית ותארים לא הפריעו לאף אחד להשאר חסר השכלה.



אני מבין שזה בגלל איפה שאני נמצא וכבר הספקתי לעשות 1+1. באמת לאן חשבתי שאני אגיע. האמת היא שהתחרטתי על ההרשמה רגע אחרי, בדיוק אחרי שראיתי שהולכת להיות שם מחר הופעה של מוש בן ארי ואיתי לוי.



לפעול משיקולי נוחיות בדרך כלל מוביל לחיים משעממים, בינוניים, אפרוריים, ודי חסרי טעם. לא כאן ולא כאן.



להכריח את עצמך ולאנוס את עצמך לעשות משהו ולהתמיד במשהו שהוא לא נכון ולא טבעי עבורך, מוביל לסבל ולאומללות , ולפגיעה בבריאות. בסוף זה גם מתבטא פיזית, וחוויתי את זה.



אין לי בעיה עם עבודה קשה, עם השקעה, עם הקרבה, עם התמדה, עם מסירות. אבל ההבדל בין אונס עצמי והכרחה עצמית לבין עבודה קשה ואינטנסביות זה פער גדול ועצום.



זה כמו הפער וההבדל בין רצינות לבין אינטנסיביות. להיות אינטנסיבי זה להיות שקוע במשהו בצורה עמוקה, אבל מתוך זרימה. זו מתיחות שונה לגמרי מרצינות.



להיות רציני זה להיות מתוח, לחוץ, להיות עם מקל בתחת. זה לא מצב בריא, וזה לא מצב טבעי.



אני רוצה לעשות משהו שהוא נכון לי, אבל אני לא יודע כל כך מה.



את אברי רן אני לא מכיר, קראתי עליו מספר כתבות, ומהם עולה תמונה של איש מאד אלים ודורסני. אני לא יודע עד כמה מכל זה נכון ומדויק, הוא אדם מעניין , בזה אין ספק. לא חושב שהוא מנסה או ניסה להיות גורו, כל מיני נערי גבעות פשוט התקבצו סביבו ולמדו ממנו.



בלי קשר לפוליטיקה ולהאם הוא בן אדם חרא גס ואלים או לא ממש, גבעות עולם זה מקום מרשים מאד שקם מ0. חווה אורגנית , מפותחת ומשוכללת, וכנראה שלשם שינוי גם לא סובלת ממכת גניבות ושריפות.



אני אשמח למקומות באזור הדרום\שפלה.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 00:04

הי,



לא מתיימרת לענות על כל השאלות הטובות שהעלת כאן, יכולה רק לחלוק מנסיוני.



אני למדתי תואר ראשון באוניברסיטת ת"א וסה"כ יצאתי מרוצה. אוניברסיטה זה לא ממש מקום להרגיש בו שייך- זה מוסד מאוד גדול, בירוקרטי, היררכי והיחסים בין הסטודנטים למערכת מאוד "צרכניים". מצד שני זה כן מקום ללמוד בו דברים חדשים, לאתגר תפיסות קודמות שהגעת איתן וגם לבחון את עצמך קצת מול העולם ומול "שווים לך" (אנשים בעלי אותם תחומי עניין ובאותו גיל פחות או יותר).



רמת ההוראה באוניברסיטאות ככלל די נמוכה- המרצים שם כדי לחקור ולא כדי ללמד ואת רובם זה לא ממש מעניין. כמו שאתה אומר, את הרב אפשר ללמוד לבד בבית וזה מה שאני עשיתי. כמעט כל הקורסים בתואר שלי היו ללא חובת נוכחות ופשוט למדתי מספרים, מהאינטרנט ומ Khan academy וזה היה אחלה. באתי בסוף הסמסטר להיבחן והמשכתי בחיי. זה איפשר לי לעבוד תוך כדי ולהתעמק בנושאים שהיו לי מעניינים. ביחס לעולם הייתי אומרת ששכר הלימוד באוניברסיטאות בארץ הוא סבבה ויש יתרון בשוק העבודה למי שמצליח לבלוע את הכל ומוציא תואר בסוף. אפשר כנראה גם להצליח בלי, אבל זה יותר קשה.



בקיצור, לגבי האוניברסיטה מציעה לך להישאר לפחות לסמסטר. גם אם בסוף תעזוב, לפחות תבין מה במערכת הזאת לא מתאים לך ספציפית ותדע למצוא מסגרות אחרות שכן.



אגב, אם תפקח עיניים תמצא מהר מאוד מי עושה דברים מעניינים ולמי כדאי להתחבר. אני עשיתי שני פרויקטי מחקר במסגרת התואר הראשון במעבדות מדהימות, עם חוקרים הכי פורצי דרך ויצירתיים וזה היה הדבר הכי מעניין שעשעיתי בתואר ושווה את כל החרא מסביב. לא המשכתי למחקר מהסוג הזה כי זה לא מתאים לי אבל הצלחתי להוציא מהתואר את המיטב. איך עשיתי את זה? נכנסתי לאתר של המחלקה באוניברסיטה, עברתי על המרצים, סיננתי את מי שנראה לי רלוונטי וקראתי על כל אחד כמה שורות באתר האישי שלו. שלחתי להם מייל והם ענו די מהר וככה זה התגלגל.



כאב לי לקרוא את הדברים שכתבת על תחושת הדיכאון אבל זה מרשים שאתה יכול להתבטא בכזו בהירות ופתיחות בנושא. אם לא שקלת עד היום ללכת לטיפול, אולי זה רעיון טוב. יש כל מיני פסיכולוגיים פלצנים ומעצבנים אבל יש גם אחלה אנשים בתחום, נגיד במרכזי בריאות נפש קהילתיים. אבל חוץ מזה, אולי זה דווקא זמן טוב להתנדב ולהתחבר לאנשים שגם להם לא קל ואתה יכול להועיל להם. תכלס יש כל מיני מלגות לסטודנטים שעובדים עם ילדים או נוער, ולא חסר תחומים נוספים.



שיהיה מלא בהצלחה!!

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 09:17

עזוב את ההתאבדות...ממילא כולנו נמות בסוף ועכשיו נשאר רק לצאת למסע החיים. אני יכולה להבטיח לך שיש הרבה אנשים שלא אוהבים את המחנק של העיר



ואת התרבות ה(לדעתי)משמימה ואת הסגידה לעבודה וכסף ושהם מאד מוצלחים. לא צריך לברוח, צריך לחפש ולהבין מה המקום שטבעי לך ונכון לך להיות בו ואת זה אתה מוצא ע"י התנסות. אגב, מה שנכון לך יכול להשתנות כמה פעמים במהלך החיים. עכשיו תחפש מה נכון לעכשיו לגביך.



אני חושבת שחלק מהדיסוננס שלך נובע מהפער בין מה שאתה רוצה לעשות ובין המסרים שאתה מקבל מהסביבה הקרובה שלך (הורים? חברים?) לגבי לוזריות ולא-יוצלחיות.

באזור הדרום תבדוק עם חוות בולוטין אם הם צריכים עזרה. דנדן הוא איש מרתק, בעל השכלה אקדמאית בתחום הבוטניקה. אני מציינת את זה כי רוב החקלאים הם אנשים פשוטים בעלי חכמת חיים אבל אתה זקוק ליותר מזה ;) תנסה לגגל עליו.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 09:56

אני יודעת שהמחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה באוניברסיטת בן גוריון היא ברמה מאוד גבוהה (יש לי חברה שעושה שם דוקטורט), אני מצטרפת להמלצה לסיים את הסמסטר בבר אילן וככה להבין מה לא מתאים לך במסגרת הזו ואז תוכל באמת למצוא פתרונות יותר טובים.



מניסיוני, בתחום שלי לפחות, קורסי השנה הראשונה הם מזעזעים. נורא שטחיים, לא רלבנטים למחקר המודרני - אבל הם התשתית וצריך להבין מה נקודות המוצא שלנו ולאן רוצים להגיע, ואי אפשר להתחיל ישר מסמינרים של תואר שני....



It gets better, זה מה שאני מנסה להגיד פה

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 10:49

אני סטודנט בטכניון, מעוז המקצועות הריאליים "האמיתיים". אני מבטיח לך שגם כאן מתבכיינים ומחפשים איפה אפשר לקצר פינות כל הזמן. באים לכאן בשביל התעודה ובשביל המשכורת הנוחה בסוף התואר.



גם אני מתבכיין כשעמוס והתרגילים נראים לא הגיוניים. זה לא אומר שאני לא אשב בלילה ליד ספר הלימוד כדי לקרוא ולהרחיב על נושא שמעניין אותי.



הרבה מהמקצועות בשנה הראשונה מרגישים לא רלוונטים. ועדיין, כשאני מסתכל אחורה: בכל סמסטר אני יכול להגיד לעצמי 'וואי, כמה למדתי הסמסטר'. וזה מה שגורם לי להמשיך ללכת לישון עם חיוך, למרות הלחץ והסביבה. גם אם אני לא יכול להצביע בדיוק על איך זה קשור למה שאני ארצה לעשות בעתיד, זה פשוט שם: אני לומד, אני מתפתח, וזה מספיק לי.



אני חושב שאתה מעט ממהר לשפוט את האוניברסיטה והסביבה. לבוא לאוניברסיטה בשביל ללמוד זה מצוין: אבל מה שמשאיר אותי שפוי זה החברים והסביבה שלי, זאת מוטיבציה הרבה יותר טובה מאשר המשכורת הנכספת בסוף או האמירה של "אני פה בשביל ללמוד".

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 11:16

אני רק אגיד שיכול מאד להיות שהסיבה שיש חובת נוכחות היא בדיוק סטודנטים כמוך שבהתחלה לא מבינים שזה לא באמת כל כך קל כמו שנדמה להם וחושבים שעדיף להם להגיע רק למבחן וללמוד מספרים. הרבה פעמים הם טועים, אבל מגלים את זה מאוחר מדי כשהם נכשלים בבחינה. עצה שלי: סמסטר ראשון, אל תחשוב שאתה יותר חכם מכל מי שהיה לפניך. תעשה מה שאומרים לך. אחרי סמסטר אחד תדע יותר ותוכל לעשות החלטות קצת יותר חכמות. מה כבר תפסיד? כמה חודשים וזה מאחוריך בכל מקרה.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 11:26

+1

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 12:34

נראה לי שאתה צריך להבין לפני הכל מי אתה ומה אתה רוצה לעשות .



ראית את הסצינה בfightclub עם ההוא שרוצה להיות וטרינר?



תנסה לנקות את הראש ולהבין מה אתה באמת רוצה ,בלי קשר לסביבה.



תצא לריצה , תטוס למקום רחוק -אבל תענה לעצמך על השאלה הזו ומשם תפעל לממש את המטרות.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 12:40

אל תקפוץ למסקנות. הגעתי לאוניברסיטה עם 3 יחידות מתמטיקה ובלי רקע בפיזיקה ואחרי מכינה של כמה חודשים והרבה זמן על Khan acadamy הצלחתי לסיים בהצלחה תואר ראשון שכלל הרבה קורסים ריאליים.



אם קל לך מידי בסמסטר הראשון (ואני מצטרף לקודמי בשרשור שהזהירו אותך מקפיצה למסקנה הזו על סמך תחילת הסמסטר) אתה יכול לנצל את הזמן כדי לחזק את הרקע שלך במתמטיקה ובפיזיקה.



אתה תמיד יכול לעבור לתואר יותר ריאלי (גם אם זה דורש מכינה / שיפור בגרויות / שיפור פסיכומטרי)



תואר זו השקעה אדירה של זמן ומשאבים תוודא שהההשקעה הזו משתלמת.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 12:43

תודה לכולם על התגובות פה, באמת עזרתם לי מאד.



כנראה שאני ממהר לשפוט ולהסתכל בשנאה ובבוז על האחרים, וזה בגלל שבתת מודע שלי זה גם מה שאני רוצה בתוכי, אבל לא מצליח לבטא ולהוציא לפועל. וזה גורם בתוכי לבלגן רגשי ולתחושה לא נעימה.



כולם פה נראים כל כך שמחים ולכולם יש חברים וחברה מסביבם, ואני שונא אותם, כי לי אין הזדמנות לעשות את זה כמו שצריך.



כל רגש שלא מבוטא ומודחק, בסוף של דבר הופך לחרב פיפיות... אני לא רוצה להכנס לדיבורי היפים וכאלה, אבל כן, האדם הוא יצור חברתי, גם במחקרים על בריאות הנפש בצבא, כל קשיי ההסתגלות והבעיות הנפשיות שמתפתחים לחיילים בצבא, זה בגלל חוסר בהתאמה חברתית במסגרת שבה הם שובצו.



כנראה שעדיף שאטפל בעצמי ואשפר את המצב שלי, במקום לחפש אשמים ומה לא טוב.



יש בזה לא מעט יהירות ואגו אני מניח, אתם צודקים. אני לא יותר טוב מאחרים.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 13:13

כל הכבוד לך על הזיהוי. תעשה את זה. יותר חשוב מכל תואר.

🕒 פורסם בתאריך: 17/10/2018 13:41

לפני זמן רב הייתי במסגרת שמזכירה את מה שתיארת



חשבתי שאני היחיד ככה, בסוף מצאתי קבוצה של אנשים שחושבים\מתבטאים כמוני



הם כמובן היו off the grid ולא מיינסטרים, זה התאים לי כי היה לנו מה לתרום אחד לשני



גם מבחינת העברת זמן בלימודים וגם מבחינת "קבוצה" שאפשר להוציא בה קיטור או "לצחוק" על הכלל



בכל מקום יש את החריגים, חפש אותם, הם לא במקומות שכולם נמצאים

🕒 פורסם בתאריך: 03/12/2019 18:28

מה עשית בסוף?

🕒 פורסם בתאריך: 10/12/2019 13:28

פרשתי.



ביררתי איך אפשר לקבל את המקדמה בחזרה ומסתבר שחודש אחרי תחילת הלימודים מתכנסת ועדת שכר לימוד שדנה בהחזרים. כתבתי להם פנייה מרגשת, וקיבלתי את מלוא המקדמה בחזרה.



מאז אני חי חיי בטלה , לא עובד ולא לומד, בבידוד ובניתוק חברתי.



לא הייתי בנוי ללימודים באותה התקופה, אני עדיין לא בנוי. נמאס לי מהבדידות ומdead end jobs ורציתי מסגרת חברתית כלשהי אז בניתי לעצמי את הרעיון הזה של ללכת ללמוד גיאוגרפיה בבר אילן.



זו הייתה טקטיקה של בריחה, לא רציתי לעבוד, לא רציתי לעשות שינוי משמעותי באמת בחיים שלי, אז ניסיתי איכשהו להסתיר ולהסוות את הסיבה האמיתית להרשמה ללימודים, זו בסך הכל הייתה דרך מילוט.



הייתי צריך להקשיב ולהענות לתביעות הפנימיות שלי כבר אז, ופשוט לצאת מהבית, לשנות מקום, לשנות סביבה.



ידעתי מה אני צריך, ידעתי מה האפשרויות שלי, אבל הייתי חלש מדי ופחדן מדי כדי לקחת את הגורל שלי בידיים שלי.



ב-19 אני יוצא לתגלית, אולי נמצא שם איזשהי אמריקאית עשירה. ואם לא, אז כשאחזור אני צריך לעשות מעשה.



כל מה שצריך זה קצת כוח רצון, קצת נחישות, קצת החלטיות, והיקום יחייך גם אליי.



היום אני מבין שזה באמת לא כזה ביג דיל ולא צריך להסתבך סתם.



אני יכול לעבור מהבית ולגור עם שותפים במקום מגניב, אני יכול למצוא עבודה עם מגורים , לא חסר. ההזדמנויות שם, האפשרויות שם.



אתם יודעים, לעשות מה שכולם עושים, לעבוד, ללכת ללמוד, לטייל, לנסוע. לחיות אורח חיים בריא , נורמלי, מאוזן. העולם רחב ויש לו הרבה מה להציע, לא חייבים לחיות בצורה סגורה וענייה.



רק צריך להוציא את המקל מהתחת. D:



יצא לי הרבה [המון] זמן לי להיות לבד, וכשאתה לבד, אז אתה מודע לכל התהליכים הפנימיים שקורים בתוכך. למחשבות, לרגשות, לפחדים, לרצונות.



המוח שלנו הוא מכונה, וכשמכונה עובדת יותר מדי זמן, היא נשחקת, מאבדת ברק.



למדתי כמה זה חשוב לנסוע למקומות, לנסות דברים חדשים, וכמה זה חשוב אינטרקציות חברתיות. אחרי מפגשים חברתיים מזדמנים הרגשתי הרבה יותר שפוי, נורמלי, בריא, מאוזן, רענן ועוצמתי.



לגארי גולמן יש מופע סטנדאפ שנקרא 'הדיכי הגדול' והוא דיבר שם על איך לדבר עם אנשים הציל אותו, וזה נכון גם לגביי.



לדבר עם אנשים, לנסוע, סיטואציות חברתיות חדשות, מקומות לא מוכרים - טוב מאד למוח, טוב מאד לנפש, ולגוף.



האינרציה של המוח שלנו היא תמיד לעבוד, גם כשאין בכך צורך. ולכן קל מאד לאבד פרופורציות כשאתה לבד, לשקוע ברחמים עצמיים וליצור מציאות מלנכולית.



אני חייב להודות למי שהמליץ על הסצנה של Raymond k hessel , בעקבות הסצנה הזאת ראיתי את הסרט [כן כן, לא ראיתי אותו לפני] ויצא לי גם להבין את המשמעות שלה.



מאז גם נדרסתי, הותקפתי, והרגשתי כמה פעמים בסכנת חיים.



כשסיטואציות כאלה קורות, אתה יוצא מכל הקטנוניות של השגרה ושל היום יום, מהמצב התודעתי הרגיל שאתה נמצא בו, זה מדהים.



ברגעים האלה הבנתי באיזו צורה עלובה אני חי ובאיזה שטויות אני מתעסק.



לא השתנו החיים שלי, חזרתי לאותם השטויות, אבל הרושם נשאר. הבנתי שיש אפשרות אחרת, ישנה דלת, לקיום בריא יותר.



לגבי האקדמיה, ביולי האחרון עשיתי פסיכומטרי, קיבלתי ציון ממוצע, את כל החלק הכמותי ניחשתי וקיבלתי בו 70.



בספטמבר האחרון ניסיתי להתקבל לחוג לסיעוד , חשבתי על סיעוד מזמן, אבל זה לא באמת מתאים לי.



גם פה זו הייתה סוג של דרך מילוט שנבעה ממצוקה נפשית. פשרה, לא באמת רציתי את זה, בטח לא במוסד אליו ניסיתי להתקבל, אבל שכנעתי את עצמי שצריך השכלה, צריך מקצוע, צריך איזשהי פרנסה...



היה לי ראיון מגעיל עם שתי קלעפטות זקנות ששאלו אותי שאלות די מוזרות , וכנראה שראו עליי שאני לא באמת רוצה את זה אז קיבלתי דחייה.



באוניברסיטאות יש דבר כזה שנקרא קבלה דרך 'אפליה מתקנת' או 'ראויים לקידום', ובשביל להתקבל דרך האפיק הזה יש צורך בניקוד של מעל 30 שמתקבל דרך שליחת טפסים לאגודה למען החינוך בירושלים.



שלחתי להם טפסים, הם הכירו בילדות העשוקה שלי, וקיבלתי ציון של 38.



למכון פוירשטיין יש תכנית שמציעה קבלה דרך אבחון דינמי למי שגדל בפריפריה ויש לו ציון של מעל 30 בראויים לקידום.



האבחון בודק פוטנציאל למידה, ואם אתה עובר אותו יש לך את האפשרות לנסות להתקבל לכל חוג באוניברסיטה עד פער של 100 נקודות בפסיכומטרי, ובנוסף התכנית מציעה ליווי ותמיכה.



אני רוצה לעבור את האבחון הזה. אם אעבוד על הכמותי שלי בפסיכומטרי אוכל לשפר אותו ולקבל ציון כללי לא רע בכלל, ואז אוכל להתקבל לחוגים כמו משפטים בעברית וכאלה. תמיד הייתי טוב בלזבל את השכל, ומניתוח הפרופיל החברתי – כלכלי הממוצע של הלומדים בחוג הבנתי שמגיעות לשם גם בנות כאלה שלאבא שלהן יש איזה חצי מרמת גן שזה נשמע לי כמו רעיון לא רע בכלל. :lol:

🕒 פורסם בתאריך: 10/12/2019 16:14

מוכרח לציין שאתה אדם מרתק.



נראה שניחנת במודעות עצמית גדולה בגיל צעיר מדי בעקבות נסיבות החיים, שגרמה להערכה עצמית ובטחון נמוך. אתה אינטלקטואל ובעל יכולת למידה טובה. החוויה שעברת במסגרות בתור ילד/נער עם עודף מודעות לעצמו ולסביבה גרמו לך להתנתק ממנה ולהרגיש פער ניכר ובוז כלפי הסובבים אותך. האדם תמיד מחפש שייכות ולכן נרשמת לאוניברסיטה, אבל אז הכתה בך אותה תחושה ניכור מן העבר. אני לא שייך. הייתי שמח לשמוע איך נראת שגרת הבטלה שלך. אם לא אכפת לך לשתף כמובן..