עזרה לילדים - כמה למה ואיך

🕒 פורסם בתאריך: 22/09/2015 20:45

אני עובד ללא הפסקה מגיל 15 (חוץ מבשירות הצבאי שלי), לא מכיר את המונח "לקחת כסף מההורים". כמעט כל דבר בחיים שלי שיש לי שילמתי עליו בכספי שלי.

🕒 פורסם בתאריך: 22/09/2015 21:31

ממליץ לקרוא את הספר "The millionaire next door", הם מקדישים לזה לא מעט מהספר.



בעיקרון- ההמלצה שלהם היא לתמוך בחינוך (מימון לימודים), ובמקביל ללמד כמה שיותר עצמאות, חסכנות וחוסר תלותיות, בייחוד במובן הכלכלי.

🕒 פורסם בתאריך: 22/09/2015 22:05

אחד הספרים האהובים עלי @doc29



נראה לי שבארה"ב יותר נהוג לעזור רק בלימודים לעומת הארץ. בכל מקרה, אם יש לך את האפשרות לעזור ונניח שאתה באמת עשיר - האם לא תגרום לילדים עוגמת נפש בכך שתיתן יחסית מעט, והם יודעים שאתה יכול יותר. איפה עובר הגבול בין מעט מדי להרבה מדי?



היה לי פעם ידיד שהיה מאוד ממורמר בגלל שאמר שהוריו מליונרים ולא עוזרים לו בכלל



מנגד היתה לי חברה שקיבלה כסף ללא הגבלה כל חייה והיא אומרת שלא העריכה בגלל שזה בא לה כל כך בקלות.



דרך המלך היא מקום חמקמק לעיתים

🕒 פורסם בתאריך: 22/09/2015 22:50

הייתי משקיע בכמה דברים:



- לימודים והשכלה, לא רק אקדמי, אלא במובן הרחב



- לגור בסביבה טובה מלאה באנשים טובים ואיכותיים



- לטייל כמה שיותר בעולם



והייתי מוריש להם מספיק כסף לדירה וחסכונות אבל לא הרבה מעבר.



כמו כן הייתי יוצר מעיין קרן נאמנות סודית שבה הכסף מיועד לילדים אבל הם לא יודעים את זה, ויהיה נאמן שיעקוב אחרי המצב הכלכלי שלהם כל החיים ויתן להם את כמות הכסף הנדרשת רק במידה והם יקלעו לצרה ממש צרורה, ככה שיהיה להם גב אבל הם לא ידעו מראש שהם יכולים לבנות עליו.

🕒 פורסם בתאריך: 22/09/2015 22:55

@קרן החבר והחברה שלך מעידים על דבר אחד...



מה שלא תעשי - לא יהיו מרוצים.

🕒 פורסם בתאריך: 23/09/2015 02:06

ממקום של פנטזיה (אין לי ילדים ולא בטוח שיהיו) והאינסטינקט לתת מה שאני לא קיבלתי (פינוק הולם קיבלתי).



הכי חשוב לי לתת להם את הכלים. בראש ובראשונה את הבטחון העצמי, שיתמודדו עם בעיות ויאמינו בכוחות עצמם. זה לא אומר להערים עליהם קשיים, אלא לא לפתור כשהם יכולים לבד כדוגמת לא להכנס לריבים בין אחים/אחיות, או לשחד את הזעטוט העייף בגלידה רק שיהיה בשקט עד שחוזרים הביתה.



כמובן את ההבנה איך מתנהלים פיננסית- אם זה בקופה כשהם ביסודי, את הקשר בין הכנסות, הוצאות והשקעות, להעיף חפצים (או ציורים) מיותרים, אם זה ללמוד לבשל, איך להסתדר חברתית, איך ללמוד נכון, סדר וארגון זמן ומטלות, הם יהיו חייבים לדעת תווים, ולא בטוחה איך אבל אכריח אותם לקרוא ספרים.



בקיצור הכי חשוב לי שידעו תיאורטית איך להתנהל ולהסתדר בחיים, מזה אני אמורה לסמוך על ההחלטות שיקבלו לעצמם ואם למרות החינוך האינטלקטואלי שאני שואפת אליו, יהיו עצמאים אבל גם מפונקים (לממן אוניברסיטה, חתונה, טיול)- אז אם יהיה לי בכיף.



כמובן שאם לא יהיו לטעמי אמסור אותם לאימוץ :)

🕒 פורסם בתאריך: 23/09/2015 09:57

העיקר כאן הוא נושא החינוך לצרכנות והטמעת ההבנה שהמרדף אחרי הגדג'ט הבא לא מביא אושר. הילדים שלי רואים שיש לי אייפון 4 יד שניה אז פחות מתלהבים מכל נייד חדש שיוצא לשוק, רואים שכיף לנו בחופשות בארץ ושבניגוד לבתים אחרים אין אצלנו כל הזמן שיחות על "לאן נטוס בפעם הבאה" ובאופן כללי מקבלים חינוך לצרכנות (שבעיני) שפויה.



אם ילד מפנים את זה, אין שום בעיה לתת לו הרבה כסף בבגרותו כדי שיוכל להרשות לעצמו לעשות בחייו מה שגורם לו סיפוק בלי מגבלה של הצורך להתפרנס.

🕒 פורסם בתאריך: 23/09/2015 10:05

אני חושבת שאם כבר נותנים כסף, עדיף לתת אותו על ידי "דמי כיס" קבועים שגודלם ידוע מראש, ולא עבור מטרה מסוימת. כך נשמרת האחריות האישית של הילדים מצד אחד, כי הם עדיין צריכים להתנהל עם תקציב. מצד שני, רמת החיים שלהם יכולה לעלות, והם יכולים להיות יותר פנויים להשקיע בעתיד שלהם, למשל על ידי בחירת תחום עיסוק שמרוויחים בו פחות בהתחלה אבל הוא משתלם בעתיד.

🕒 פורסם בתאריך: 23/09/2015 10:06

אני הייתי מחליטה על סכום מסויים ומגדירה אותו כשלהם לעשות בו כאוות נפשם עם הבהרה שאחר כך לא יקבלו עוד.

🕒 פורסם בתאריך: 20/11/2016 00:18

יצא לי לראות הורים קשישים שיושבים על ערימת כסף נכבדה כאשר הילדים שלהם לחוצים על כל גרוש.



בהנחה שהירושה הולכת בכל מקרה לילדים, אז השאלה היא מה הטעם לדחות את העזרה שלנו: האם הם צריכים לחכות עד שנועיל בטובנו למות או שאפשר להתחיל לתת להם חלק מהירושה מוקדם יותר, כשאנחנו עדיין חיים.



לדוגמא, בהנחה שנמות בני 90, זה אומר שהם יקבלו את הירושה כשהם בני 60. אולי היה עדיף ויעיל יותר לתת את הכסף כשהם בני 30 או 40 כך שלא יצטרכו למשל לממן את הבנקים דרך ריבית המשכנתא?

🕒 פורסם בתאריך: 20/11/2016 07:12

"לתת ביד חמה ולא ביד קרה".



ברור שזה הגיוני. קשה יותר לבצע בגיל מאד מבוגר כשהחששות גוברים מכל דבר.

🕒 פורסם בתאריך: 20/11/2016 08:01

@MMM היתה תקופה בה פנסיונרים של דיסקונט יצאו עם 2~3 מליונים ביד לפנסיה (מנהלים בטח עם יותר), במקום שמבטחים ישלם להם קצבה כל חודש.



חבל על הדמי ניהול... ידה ידה ידה...



לא יעזרו לילדים? בטח שעזרו... קנו לגדול דירה ולקטנה בית ב-דו משפחתי ונתנו לנכדים שילמדו ...



עבר עשור ובאו וביקשו מהילדים שיעזרו להם, עכשיו אחרי ש"שרפו עליהם" את כל הפנסיה.



מצטער אבא, אין לי כסף נזיל. אתה יודע כמה עולה לממן לנכדים שלך לימודים?



מצטערת אבא, בגירושים, השופט קבע של-X שלי מגיע חצי מהבית ונאצלתי לקחת משכנתא כדי לקנות ממנו את החצי.



היינו רוצים לעזור, אבל אין לנו...



והתחילו לראות אנשים מבוגרים שעד לפני חודש נהנו מהחיים - מתחילים לקבץ נדבות בצמתים בתל אביב.



מי מנחש... איזה תיקון הכניס המפקח על הביטוח לפנסיות אחרי שהצטברו מספיק מקרים?



(רמז - מהיום קצבתי ולא הוני).



(חושב שקוראים לזה - עושר מדומה)

🕒 פורסם בתאריך: 20/11/2016 08:01

בעיקרון אני מסכימה, אבל תלוי בסכומים. מה שנראה כמו ערימת כסף נכבדה כשאתה צעיר ובריא יכול להראות כמו בקושי מספיק למימון מחיה בבית אבות סיעודי ו/או עובדת זרה כשאתה בן 80.

🕒 פורסם בתאריך: 20/11/2016 14:43

הנושא הזה עלה לפחות פעמיים בפורום וכל פעם מקפיץ אותי לקאנטים. אני אוהב מאוד אוהב את ילדי ואעשה כל מה מה שאני יכול במסגרת התקציבית שלי כדי לעזור להם. אבל, אני לא רוצה להגיע למצב של דילול הנכסים שלי ורזרבות הפנסיה שלי לאחר שתמכתי בהם 25 שנים עד שעזבו את הקן.



נתתי להם הכל כשגדלו אבל למה הורים אמורים לקחת על עמצם עול כספי של ערבויות או קניית דירה לילדים?



הרי השקענו בהם עד גיל 25 (?), נתנו להם את כל הכלים כדי שיוכלו לעמוד על רגליהם, להתחתן ולהביא את הדור הבא.



כבר אמרתי בפוסטים קודמים - זוג הורים יכולים לגדל 10 ילדים אבל 10 ילדים לא יכולים לתמוך בזוג הורים בעת זיקנה.











שפר מזלי ותכננתי נכונה את כספי הפנסיה שלי + תוספות.



אני מבקר את ילדי ונכדי באירופה וארה"ב פעמיים בשנה. כל ביקור עולה לי כ 2000$ (כרטיס טיסה + מתנות) וכשהם מגיעים לביקור בארץ הסכום כפול (טיולים, בתי מלון ועוד) [לא כולל טיולי טבע בעולם הנכחד {אני צלם טבע}]



אני בשום פנים ואופן לא רוצה שילדי יתמכו בי כשאהיה באמת קשיש (אני צעיר בגיל 67). ולכן שומר את חסכונותי בארוף קפוץ.



ולדור הצעיר - אנא, אל תתקרצצו על ההורים שלכם, הם השקיעו בכם אהבה, משאבים וממון.



לפי סטיסטיקות לא מאומתות (נושא כאוב ואנשים לא מוכנים להשיב לסקרים) כ 70% מהילדים "הפקירו" את הוריהם לאחר שחלבו אותם מכספי הפנסיה שלהם וכפי שנכתב:

🕒 פורסם בתאריך: 20/11/2016 15:42

לעזור לילדים זה אינסטינקט טבעי של רוב ההורים, לעיתים הרצון הזה נעשה לא בדרך הנכונה והוא עלול לפגוע בהם יותר מאשר להועיל.



אני מתכוון לעזור לילדי בעתיד, נכון להיום אני מלמד אותם התנהלות נכונה, ויותר מכך מלווה אותם בהשקעות, בשלב מאוחר יותר אעזור להם לרכוש נכסים מניבים יחדיו, לעולם לא אעזור לרכוש דירת מגורים (מבחינתי זה מותרות, מעדיף שיגיעו קודם לעצמאות כלכלית).

🕒 פורסם בתאריך: 21/11/2016 10:30

המשכתי את הדיון אתמול עם פנסיונר קרוב.



הוא תאר לי שבשנות ה-80 - הריבית על המשכנתה הייתה 24% והריבית על החסכון היתה 14%.



אז הוא פנה לאבא שלו והציע - תן לי את הכסף, אני אתן לך 19% - כל אחד מרוויח חצי מהמרווח של הבנק ובא לציון גואל.



שאלתי - אז למה לא היום?



כי אנשים לא סומכים על כך שלילדים תהיה עבודה להמשיך לשלם בעתיד.



ואם הבת שלי מפוטרת ואין לה כסף להחזיר לי? אני אפנה להוצאה לפועל?



אני אפנה אותה מהבית שלה?



ופה (בערך) קבור הכלב.

🕒 פורסם בתאריך: 21/11/2016 13:25

גם בשנות השמונים אנשים נקלעו לקשיים.



הבעיה היא ביחסים בתוך המשפחה.



אנשים לא "מפונים" לרחוב. אם יש קושי. מוכרים, או משכירים ושוכרים, או מבקשים מההורים לעבור לגור אצלם, ובמקביל לכל אלה עובדים בעבודות פשוטות כדי להכניס משכורת הביתה.



אני מתקשה לראות מצב בו במשפחה נורמטיבית אנשים לווים כסף מההורים ולא מחזירים כי יודעים שלא יפעילו נגדם הוצל"פ.

🕒 פורסם בתאריך: 21/11/2016 13:37

שכחת את התגובה הקודמת שלי... הבן/בת שלך כנראה שלא יפעלו נגדך וינסו לעמוד בהחזרים, אבל לפעמים הם לא לבד - יש להם איזה בן זוג שחושף את פרצופו האמיתי רק בעיתות משבר.



ועם הבן זוג מגיעה משפחה שביום יום לא היית מתקרב אליה עם מקל באורך 10 מטר.



סיפורים יש מכאן עד שם ובחזרה.



מקרה שקרה -



מישהי גרה אצל ההורים שלה, וילה בצפון תל אביב. פגשה מישהו והוא בא לישון אצלה.



עבר לילה, עבר שתיים, עבר חודש. הבחור קבע את משכנו בחדר של הילדה. לא עובד, לא לומד... לא ברור מה עושה.



האבא התחיל לללחוץ על הילדה שתמצא בחור חדש, יום אחד אמר משהו לבחור כשירד להוציא משהו מהמקרר.



הבחור התחיל להתווכח עם האבא.



הבת ניסתה לקחת את החבר שלה לחדר, משכה אותו מהיד.



הבחור נפנף אותה ועל הדרך נתן לה סטירה.



האבא התקשר למשטרה והתלונן על אלימות.



תראה, לא ... בטעות..



שום דבר. הגיע שוטר והוציא את הבחור מהבית. האבא ניגש והוציא צו הרחקה לבחור.



שבוע אחרי מגיע מכתב מ-עו"ד. הבחור טוען שהוא גר בבית והוציאו אותו בלי סיבה, בלי הצדקה, דורש את זכויותיו.



בבית המשפט, האבא תאר לשופטת את כל התהליך וציין שאחד הדברים הקשים בחייו היה להתקשר למשטרה ולא להוציא את האקדח מהכספת.



למזלו של האבא השופטת הבינה עם מי יש פה עסק וגלגלה אותו מכל המדרגות.



גם היה יכול להסגר בזה שצריך לתת לבחור X מערך הבית.



מיותר לציין שמאותו יום - אם הילדה רצתה להזמין מישהו הביתה, אין להשאר בבית יותר מ-24 שעות.



נ.ב.



מזל שהיתה על הגלולה כל הזמן ואין סיבוכים נוספים.



נ.נ.ב



כל הלוואה בתוך המשפחה, צריך לצאת מנקודת הנחה - הכסף לא חוזר.



גם המלווה צריך להיות מוכן לא לראות את הכסף שוב וגם הלווה צריך להיות מוכן לאיך הוא יראה את הפנים בבית אם הוא לא מחזיר את הכסף.

🕒 פורסם בתאריך: 21/11/2016 13:42

אני מסכים שהלוואה בתוך המשפחה היא דבר בעייתי. הגבתי לטענה שיש הבדל בין המצב היום לזה שהיה לפני 30 שנה.

🕒 פורסם בתאריך: 21/11/2016 14:04

OK.



מי שתאר את המצב עבד במשרה עם קביעות.



בשנות ה-80 מקומות עם קביעות היו אכן נפוצים יותר מהיום ולכך הוא כיוון.

🕒 פורסם בתאריך: 21/11/2016 23:11

קראתי פעם סיפור על אבא שהבן שלו התלונן שהוא הכי קמצן שיש. מאז שהוא זוכר את עצמו, כל דבר שהוא ביקש לקנות לו האבא אמר לו שהם חייבים להתחלק הוצאה חצי חצי. הילד התבכיין על זה אבל בסוף תמיד הצליח לשלם את החצי שלו. כשהוא גדל וסיים את הלימודים במכללה האבא הראה לו את החיסכון שיש על שמו. מסתבר שכל השנים האלה האבא ה"קמצן" פשוט שילם את הכל ולקח את החצי של הילד ושם את זה בחיסכון עבורו.



מאוד אהבתי את הסיפור ואני ואישי שוקלים בהחלט לעשות זאת לילדים שלנו כשיהיו. ללמד אותם קודם כל מוסר עבודה, להעריך את הכסף והערך שלו לדחות סיפוקים ולא לבקש דברים בשמיים ומצד שני לתת להם את הסכום בשלב שהם כבר יודעים להעריך את השווי שלו ויוכלו להתמודד נפשית עם זה.

🕒 פורסם בתאריך: 22/11/2016 03:54

כאחד ששייך לדור של שנות ה 80, לדעתי האישית לדור שלי היה קל משמעותית מהבחינה הכלכלית לעומת הדור הצעיר כיום.



דרך אגב לגבי המשכנתאות עם ריבית כל כך גבוהה, מדובר בתקופה שהאנפלציה השתוללה, 445% בשנת 1984 כשהמשכנתאות לא היו צמודות למדד, השכר כל הזמן התעדכן כלפי מעלה והתשלום החודשי הלך ונישחק בהשוואה לעליית השכר והמחירים במשק (נוטלי המשכנתאות הרוויחו בגדול, הבנקים הפסידו), בעיקבות זה הבנקים בישראל המציאו את מסלולי המשכנתא צמודי המדד, משום מה הם עדיין ממשיכים עם מסלולים אלו כיום כאשר האינפלציה אפסית. למיטב ידיעתי זה לא קיים באף מדינה בעולם המערבי.

🕒 פורסם בתאריך: 22/11/2016 06:26

גם אנחנו עבדנו ככה עם ילדינו עבור הדברים שהם רצו לקנות .



אני חושב שאת הסיפור שלך היה צריך לסיים ללא הפואנטה. היא מקלקלת את כל הסיפור. לא מסכים עם הפואנטה "החיובית" כביכול בה האבא שם החצי שלו בחסכון עבור הילד. האבא לא חייב לעשות את זה, והילד לא צריך לצפות לזה. מה אם האבא או האמא או מישהו אחר במשפחה צריכים את הכסף לטיפול רפואי כלשהו? הם יהפכו פתאום הורים רעים? יש פה הנחה סמויה שההורים היו צריכים לשלם על הכל, ובמתן החסכון לילד הוא תיקן את המצב.



הדבר העיקרי שהורים צריכים לתת לילדיהם זה חינוך וכישורי חיים, לא כסף. מי שנותן כסף ולא נותן כישורי חיים מועל בתפקידו כהורה.



יותר מזה, מתן כסף ללא מאמץ, פוגע בהשגת כישורי החיים של הילדים.

🕒 פורסם בתאריך: 22/11/2016 20:34

מסכימה, אבל זה מה שאהבתי בסיפור, הילד קיבל את הכישורי חיים, למד לחסוך ואת הערך של כסף ורק אז קיבל את הכסף ללא מאמץ.



האבא לא "תיקן" את המצב, אלא נתן לילד את הכסף במתנה בזמן שהילד היה בוגר ואחראי מספיק להתמודד איתו. לא חובה לעשות זאת ולתת לילד את החיסכון, ברור שלא צריך להגיד לילד על החיסכון עד לרגע שנותנים לו אותו אבל אהבתי את הרעיון.