הסיכון בפרישה מוקדמת: סיכון בויתור על הרבה כסף

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 14:54

אהבתי את הפלפול.



הוא צריך להרוויח 3,600,000 כדי להפסיד אותם.



3,600,000/180,000 = 20 שנות עבודה.



כלומר, הוא צריך לעבוד במשך 20 השנים הקרובות (בלי לפוטר, להתפטר) כדי להרוויח את הסכום המדובר.



מצד שני, אם הוא מסתדר עם 5,000 שח בחודש ויש לו את החסכון הדרוש הוא אכן יכול להרוויח חופש.



יש ביטוי שצריך ללמוד F*ck U Money.



נ.ב.



אני עוד לא שם ועם 3 ילדים, כנראה שלא בקרוב בכל מקרה.



נ.נ.ב.



לגבי הערה שלך לגבי תרופות - התרופות לא יהיו זולות.



אם הן היו זולות, לא היו מייצרים אותן מלכתחילה. חפש את המושג "תרופות יתומות".



ומחיר התרופות ממשיך לזחול למעלה, כי הביטוח מכסה.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 14:56

עקרונית אתה צודק אבל איפה תשים את הגבול?



לפי הטיעונים הללו גם בגיל 67 אי אפשר לפרוש כי עד גיל 120 יש לך עוד 53 שנה של רווחים.



ואם תגיע לגיל 120 אולי תגלה שרוב האנשים חיים עד גיל 200 אז גם בגיל 120 לא תפרוש?



כמובן שהקצנתי את המספרים (בכוונה) אבל אני חושב שזה ממחיש את הנקודה.



אני אישית מעריך את הזמן שלי יותר מכל סכום כסף עתידי שאולי (ואולי לא) יציל את חיי.



אני תמיד אומר שאני מעדיף למות כשאני עוד חי.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 15:37

אי אפשר להערך לכל תרחיש קצה בלתי סביר ולנהל את החיים על פיו.



נניח האדם בריא ובן 40 לצורך הדיון, הסיכוי שלו ליפול לקטגוריה שתארת כשהוא חמוש בביטוחים מורחבים קלוש עד כמעט בלתי קיים.



סיכוי הרבה הרבה יותר גבוה למשל, שאם יבחר לעבוד עוד עשור בשביל להערך לכל תרחיש (בלתי אפשרי בהגדרה אגב) הוא ימות בטרם עת לפני הפרישה המיוחלת.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 15:47

יש הרבה דרכים לגדר את הסיכונים



אבל אין ספק שיש בפרישה מוקדמת סיכון



אני חושב שילוב של רמת ההוצאות עם מקדם בטחון + ביטוחי בריאות/סיעוד יכולים לצמצם את הסיכון , ואולי מי שיכול למצוא עיסוק מכניס אלטרנטיבי (כלומר עבודה ..) ב"עצימות נמוכה" (משרה חלקית)



כמו שסיפר לי סטודנט להנדסת בניין



בקורס חוזק החומרים, אחרי שאתה מחשב בדיוק את כמות הבטון והפלדה שצריך להקמת גשר בביטחון של 99.9999% אז מכפילים את הכל ב 500 וזו הכמות. כדי שאם טעית בפקטור 2 אתה לא תגמור בבית משפט :-)



עכשיו תחליט מה הפקטור הנדרש כדי שבניין חייך לא יקרוס על יושביו בעוד 20-30 שנה

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 19:08

מול הסיכון שבהחמצת השגת סכום כסף כזה תמורת עבודה (=זמן) עומד הסיכון שבהחמצת הישגים שאתה עשוי להשיג אם תבחר שלא לעבוד יותר.



וגם זה סיכון להפסד לא מבוטל.



קח למשל את @המשקיעה . נניח שהיא היתה בוחרת להמשיך לעבוד כדי לא להפסיד את ה 3.6 מליון האלו. לא היה לנו את הבלוג והפורום הזה.



וזכור לי אנשים כאן שהעידו שזה שינה את חייהם לטובה.



תאר לך הפסד כזה. זה סיכון להפסד עצום. אז נכון שלא לכל אחד יש את הכוח והסבלנות לנהל בלוג. ועוד כזה. אבל גם בחיים הפרטיים שלך מול האנשים הקרובים שחייך נוגעים בחייהם, ומול החוויות האישיות שלך (שתחווה או לא תחווה אם תבחר להמשיך לעבוד) יש סיכון להפסד גדול.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 19:09

זו שאלת גידור סיכונים קלאסית.



השאלה מה הפרמיה שאתה מוכן לשלם.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 19:30

המשקיעה לא הפסיקה לעבוד בגלל הרצון שקוראים של הפורום יעושרו מקריאת הפוסטים שלה, הרווח שלהם לא מכסה על ההפסד שלה.



כפי שהיא תארה המשך עבודה (רווח כספי של מספר מליוני שקלים) היה שקול בעיניה לסבל שנגרם מאכילת זכוכית (נזק בריאותי שגורר מוות או נכות קשה) מי שחש כך לא יוכל להמשיך לעבוד.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 19:44

כן. זה נכון. (גם אני קראתי).



לא דיברתי על מניעיה של המשקיעה להפסקת עבודתה, אלא על ההשלכה של זה:



תוצאת הרווח לקוראים, שהתאפשרה בעקבות העובדה שנהיה לה זמן (וראש) פנוי כתוצאה מהפסקת עבודתה, לנהל בלוג.



ההשלכה (זמן פנוי) כפי שאני מבינה את זה, לא קשורה למניעים.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 20:30

נכון, ובהחלט איכות החיים יכולה לפצות ( במידה מסויימת לפי העדפה אישית) על שכר פוטנציאלי גבוהה (לא לשכוח שגם זה תחזית ולא סכום ודאי)

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 20:58

בדיוק!! איך אפשר לדעת לאן העולם צועד?



מי מבטיח לך שבעוד 40 שנה הכסף שלך יהיה שווה משהו? אולי אינפלציה תשחק את הכסף, אולי הוא יולאם על ידי המדינה למען השכבות החלשות (בסופו של דבר אנו חיים בדמוקרטיה פופליסטית). אולי רמת השרותים תהיה גרועה ביותר.



לכן, אולי הדרך הכי טובה להתכונן היא לשמור על אורח חיים בריא, ולפתח כישורי חיים (בישול, תיקונים וכו') שיהפכו אותך בלתי תלוי במערכת?



אני לא אומר מה נכון ומה לא נכון, רק רציתי להצביע על ההנחות הסמויות המובלעות בשאלה שלך, שהן כלל לא מובנות מאליהן.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 21:46

לפעמים נשמעת הטענה שהתארכות תוחלת החיים זה סיכון.



ולפעמים נשמעת הטענה שמחלה קשה זה סיכון.



וזה מעורר בי תמיהה קלה, שהרי השני פותר את הראשון.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 22:13

האדם ה"ממוצע" רואה במחלות קשות סיכון



(כנראה שהרוב לא רוצה למות צעיר מדי וביסורים)



מן הסתם התארכות תוחלת חיים "מעבר לכסף" היא סיכון פיננסי וככל הנראה מי שיפול בסיכון הראשון לא יגיע לסיכון השני ולכן הם לא מבטלים זה את זה.



יש מעט אנשים שיכולים לחזות בוודאות בגיל 20 איזה מה סיכונים יתממשו עבורו ולכן הרצון לגדר כנגד שניהם הוא בהחלט סביר.

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 22:17

כל כך נכון.



מרוב עיסוק בזה שוכחים להיות מלאי שמחה והודיה על זה שיש לנו סיכוי לחיות הרבה יותר מאשר לדורות לפנינו!!!

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 23:46

יש בזה סיכון, בגלל זה אתה אף פעם לא רוצה לגמרי להיות בלי הכנסה מעיסוק כלשהו.



למשל אתה יכול להיות עצמאי בתחומך - נגיד אם אתה איש הי-טק אז הרבה בני 40 הופכים ליועצים ומקימים חברות לשיפור ארגונים קיימים. ואז אתה יכול לשלוט כמה לקוחות יהיו לך וכמה תצטרך להיות מחוייב אליהם בניגוד למעסיק. או להפוך תחביב לעסק - שזה כנראה יהיה פחות רווחי אבל זה יגוון לך בטוח את רמת ההכנסות.



יש הרבה גוונים באמצע בין עבודה במשרה מלאה ואף מעבר לעבודה 15 שעות בשבוע ואף פחות...

🕒 פורסם בתאריך: 24/12/2015 23:56

צריך להפריד את הכסף לשני מישורים - האחד זה דברים בסיכוי נמוך שכסף יכול לפתור ואתה יודע עליהם והשני זה דברים שאתה לא יודע עדיין עליהם.



אני טוען שכסף הוא פתרון לדברים שאתה לא יודע עליהם עדיין בדיוק כמו כל דבר אחר - כגון בטון, זהב, מיקום, חברים או אלוהים. אין שום סיבה (הגיונית) להאמין שבמצב כללי לחלוטין דווקא כסף יפתור את הבעיה יותר טוב מדברים אחרים.



במישור השני יהיו לך כמה בעיות:



1) גבול תמיד צריך למתוח (כי בכל נק' אפשר להמשיך להרוויח עוד כסף כדי לממן תרופה יקרה יותר).



2) כסף הוא לא בהכרח הכלי הטוב ביותר לפתרון הבעיה (לדוג' ייתכן מאוד שבמקום לצבור הרבה כסף תוכל להכפיל את כמות הפעילות הגופנית שאתה עושה בשבוע (ע"ח עבודה וכסף) וככה להוריד את הסיכוי לבעייה בהרבה)



3) כדי להיות הוגן אתה צריך לשקול את כל המצבים המסוכנים בעלי סיכוי נמוך להתרחשות, ולא רק אלו שנפתרים ע"י כסף, ולשקול במה צריך לטפל קודם (זה חשוב מפני שאתה בטח לא מביא בחשבון מצבים מסוכנים שיכולים לקרות אבל כסף לא פותר אותם א"ע שהסיכון שווה).



4) מה יקרה אם תהיה סדרה אינסופית של מקרים כאלו? חלק מהמקרים לא יכולים להישנות אבל סרטן למשל יכול לחזור בלי גבול.



הרבה יותר הגיוני להתייחס אל הכסף כביטוח כנגד אירוע אחד בסכום מוגבל (בערך כמו ביטוח אוטו). עכשיו תחשוב אם הייתי מציע לך ביטוח כזה כנגד עבודה כמה היית מוכן לשלם. ז"א אם אני הייתי בא אליך היום ואומר לך שאני מבטח אותך כנגד כל המאורעות בסיכון נמוך שציינת בסכום מוגבל האם אתה מוכן לוותר על 9 שעות ביום 5 ימים בשבוע 20 שנים מהחיים.



זה חשוב מאוד שההנחה היא שלכסף אין ערך מוסף והוא משמש אך ורק לביטוח מאירועים בעלי סיכון נמוך.

🕒 פורסם בתאריך: 25/12/2015 16:46

השני לא פותר את הראשון. נפוץ מאד שאדם מגיע לגיל מבוגר (אפילו מאד, במונחים של דורות קודמים) ואז חולה במחלה קשה. והוא עדיין רוצה להחלים ממנה, ולהרוויח עוד כמה שנות חיים.



@Ron B בעיני זו אכן שאלה שהתשובה עליה לא קלה, במיוחד כשיש גם ילדים שתלויים בנו. כל אדם נוסף שתלוי בנו, או שהיינו רוצים להיות מסוגלים לעזור לו אם יזדקק, מגדיל את הסיכוי שנצטרך סכום כסף גדול מתישהו בחיינו.

🕒 פורסם בתאריך: 25/12/2015 16:57

מחלה קשה בדרך כלל כרוכה בייסורים. חשוב שיהיה הרבה כסף, כדי שיהיה אפשר להאריך את הייסורים.



מי שלא ימות ממחלה שהרפואה יודעת לרפא, ימות ממחלה או תקלה שהרפואה לא יודעת לרפא.



מי שלא ימות עם מטפלת צמודה, ימות בלי מטפלת צמודה.



* נכון שבמקרים מסויימים כסף יכול לקנות טיפול רפואי טוב יותר, שלא רק יאריך חיים אלא גם ישפר אותם, אבל קצת פרופורציה: נראה לי טיפשי לבלות חיים שלמים במאמץ לחולל "נס פח הדלק" ולגרום למנוע שלנו לנסוע עוד כמה קילומטרים "על האדים". אז נכון שהקשיש ייאבק וייאחז בשביל עוד שעה ועוד יום (לא כולם, אגב!), אבל לדעתי הוא לא צריך לבנות את כל חייו עבור זה, בעודו צעיר.

🕒 פורסם בתאריך: 25/12/2015 17:11

כמעט ואין תרופות מצילות חיים, יש תרופות מעריכות חיים. כמה הן מעריכות ? קשה לדעת אולי חודש חודשיים אולי שנה. בשביל להעריך את החיים בשנה בזמן שאתה סובל ממחלה כרונית קשה וסביר להניח שדי סובל ולא נופש בבהמס שווה לעבוד 20 שנה ?



עוד דבר על ״תרופות מצילות חיים״ התרופה היחידה שאני מכירה שמצילת חיים היא:..... אנטיביוטיקה (כפיים). אנשים הסובלים מדלקת ריאות או דלקת קרום המוח חייהם נמצאים בסכנה, התרופה היחידה שיכולה לעזור להם היא אנטיביוטיקה, לאחר קבלת התרופה המחלה שאיימה על חייהם חולפת ולא חוזרת יותר לעולם. זה הצלת חיים. כל השאר מעריכות חיים.

🕒 פורסם בתאריך: 26/12/2015 13:33

יש ניתוחים מצילי חיים. השתלת מח עצם למשל. מי שעבר אחת כזאת בהצלחה יכול לחיות עוד שנים רבות אחר כך באיכות חיים טובה ובלי ייסורים. אני אומרת זאת מהיכרות אישית. עכשיו, השתלת מח עצם אפשר לעשות בארץ, ובמקרה שאני מכירה גם בהצלחה. אבל אני מכירה מישהו, אדם צעיר, שיש לו בעית לב, שבארץ המומחיות בניתוח שלה היא מאד נמוכה, כי אין מספיק מקרים כאלה בארץ קטנה כזאת. לעומת זאת בארצות הברית יש מרכז רפואי מהטובים בעולם, שבו יש מנתחים שמטפלים בהרבה מאד חולים שהיתה להם אותה בעיה. מניחה שיש הבדל משמעותי גם באחוזי ההצלחה.



אני לא אומרת ששווה לעבוד עשרות שנים רק בשביל שאם נצטרך נוכל להוציא מאות אלפי דולרים על ניתוח בחו"ל, אבל מצד שני לפטור את כל זה ב"ממילא כל הטיפולים היקרים לא מצילים חיים ובכלל אם הייתי חולה וצריך ניתוח יקר כבר היית מעדיף למות" זו טמינת הראש בחול בעיני. ויש גם בעיות הרבה יותר נפוצות, כמו ילד שזקוק לטיפולים שעולים אלפי שקלים בחודש. הוא לא ימות בלעדיהם, אבל אולי לא יהיה עצמאי בבגרותו או שחייו יהיו הרבה יותר קשים.



להחליט מראש שחיים בדיוק על כמות ההוצאות שרלוונטית עכשיו זה להגיד "לי זה לא יקרה": לא יקרו לי אסונות, לא יהיה לי ילד שזקוק למשהו מעבר לאוכל ומים ואהבה, לא אפגע באופן שדורש טיפול מיוחד ויקר (גם הביטוח הכי טוב לא מכסה את כל מה שצריך בשביל איכות חיים לאדם עם בעיות רפואיות), לא יהיו לי כאבי גב שלא מאפשרים התניידות על אופניים בגיל 70, לא יהיה לי קשה לחיות באופן עצמאי בגיל 75, או אם כן בטח לא ארצה לחיות. אפשר לומר זאת אם רוצים אבל אותי זה לא משכנע. ככל שמתבגרים רואים שדברים כאלה כן קורים, ולא מעט.



ממה שאני רואה סביבי, אחוז המשפחות שקורה להם משהו אחד לפחות מהדברים האלה הוא לא כל כך קטן. ואנשים לא מוותרים על החיים שלהם בזקנתם כי קשה להם לעלות במדרגות. הם משלמים יותר בשביל דירה עם מעלית. אם הם יכולים. אז לא הייתי אוכלת זכוכית כדי לגדר מהסיכונים האלה, אבל כן אני מוכנה לעבוד יותר שנים בעבודה סבירה.

🕒 פורסם בתאריך: 27/12/2015 12:39

@מרק עוגיות , מסכים עם כל אות שכתבת. פשוט אין לי מה להוסיף (זה לא קורה לי הרבה).

🕒 פורסם בתאריך: 17/01/2016 15:09

רון, האם אין סיכון בעבודה משך 40 שנים ואז גילוי



שיש ללך עוד 30 שנות חיים אבל אינך יודע איך לנצלם כי הווייתך



קשורה בעיקר למקום עבודה כזה או אחר?



אין דבר ללא סיכון אבל אם התייחסת לעניין הבריאותי אז אני חושב



שאין לנתק בין הבריאות לבין העבודה עצמה.



נניח אנשים שעובדים בישיבה מול מחשב (רוב המתפרנסים היטב אני מניח),



עבודה זו היא לדעת כל המומחים מ א ד לא בריאה.



אז אולי הסיכון לא להצליח לממן תרופה ללא עבודה מתקזז אם הסיכוי כלל לא לחלות



בגלל שמנהלים אורח חיים בריא יותר? אישית, מאז שעברתי לעבוד בבית, רק הפחתת



חצי שעת פקקים בבוקר וחצי שעת פקקים בערב + ארוחת בוקר וצהריים עם המשפחה,



שינו לגמרי את מצבי הנפשי ואין לי ספק שגם הגופני.

🕒 פורסם בתאריך: 27/03/2016 20:04

אני מאד מזדהה עם השאלה שלך ואני חושבת שיש לה הרבה תשובות אפשריות. כלומר אין תשובה אובייקטיבית אחת שנכונה לכולם ולכל נקודת זמן בחיים של מישהו.



בתקופות בהן נהניתי מהעבודה שלי, לא חשבתי על לפרוש. כשהיה לי מאד רע, בסוף (אחרי שאזרתי את האומץ) פרשתי לכמה חודשים בלי לדעת מה אעשה ועד מתי. אחרי כמה חודשים של מרחק ממקום עבודה ספציפי שאכל אותי, הרגשתי שיש לי כוחות ורצון לחזור לעבוד. מצאתי (זה קרה לי פעמיים בחיים) מקום עבודה הרבה יותר טוב, גם מבחינת עניין, תנאים (שעות עבודה) וכסף. לא פרשתי כי ידעתי את זה מראש אבל בדיעבד זה יצא טוב, גם במובן הכספי. יכל גם להיות אחרת. בסופו של דבר אני לא אוותר על הרבה כסף ממשכורת אם נחמד לי בעבודה ואני חווה של סיפוק ועניין. כשאני מרגישה שהעבודה אוכלת אותי, ואני רואה שזה לא עובר אחרי כמה זמן, אני אעזוב, בלי לדעת מה יקרה הלאה (האם אחזור לעבוד בתחום הזה או לא). בסוף זו החלטת חיים שלך ולא החלטה כספית יבשה, לדעתי. ככה שרדתי את הקריירה שלי - 13 שנים עד כה. בלי ההפסקות האלה וההרגשה שאני חוזרת לעבודה מרצון עם אנרגיה לכמה שנים, לא הייתי שורדת. אם אפסיק לתמיד יהיו לכך השלכות (כרית כלכלית קטנה יותר, חוסר ודאות, הכנסה קטנה יותר וכו), ואני אצטרך לשאת בהן.



You do what you can bear.

🕒 פורסם בתאריך: 11/05/2016 13:15

הרבה אנשים צעירים בתחילת הקריירה מפנטזים על עצמאות כלכלית ופרישה מוקדמת. הצרה היא שבדרך כלל בתחילת הדרך השכר יחסית נמוך וקשה לחסוך. יש הרבה מקצועות שהעובדים בהם נהנים משכר ותנאים משופרים באופן מאוד משמעותי רק שעובר זמן ולפעמים הרבה זמן.



אותם האנשים עומדים בפני דילמה מורכבת:



מצד אחד הם מגיעים לחסכון מספיק לעצמאות כלכלית ויכולים לפרוש בסביבות גיל 50-40 בלי לפגוע ברמת החיים שלהם.



מצד שני אם ימשיכו בעבודה נניח 10 שנים נוספות הם יוכלו להכפיל את החסכונות שלהם ואז יוכלו להרשות לעצמם לסייע יותר לילדיהם, להרשות לעצמם רמת חיים גבוהה יותר בפרישה וגם להרגיש יותר ביטחון פיננסי מול אירועים בלתי מתוכננים.



אם האדם שונא את העבודה אז כמובן הדילמה קלה יותר. לעומת זאת אם האדם לא סובל בעבודה אלא אפילו נהנה ממנה אז הדילמה קשה במיוחד כי בדרך כלל העבודה ברמה הזו דורשת התמקדות והשקעה רבה שבדרך כלל באה על חשבון המשפחה ומחייבת את האדם לדחות את חלומות הפרישה שלו לתקופה משמעותית נוספת.



תחשבו על רופא שלמד והתמחה שנים רבות וסוף סוף הוכיח את יכולתו והתקדם למעמד של מנהל מחלקה מכובדת בבית חולים גדול ורק אז שכרו קפץ מעלה אבל זה כרוך כמובן בהגדלת ראש, יותר מאמץ ואין סוף שעות. האם לוותר ולפרוש או להוביל את המחלקה בעומס עבודה רב עם תמורה כספית נאה תוך דחיית חלום הפרישה?

🕒 פורסם בתאריך: 11/05/2016 13:51

אלו שיקולים מאד אישיים. בגיל 50-60 הילדים בדרך כלל כבר גדולים, או לפחות בגיל שכבר דורשים הרבה פחות תשומת לב הורית. זה מאד תלוי כמה חיים מחוץ לעבודה יש לאדם - זוגיות, חיי חברה, תחביבים ומהצד השני, עד כמה הזהות של מנהל המחלקה שרגיל שכולם מכרכרים סביבו תלויה במעמד המקצועי.



מעבר לכך, כל 10 שנים שחולפות מחדדות את ההבנה שהזמן שלנו מוגבל וכחלק מזה מבינים שיש חלומות שדחיה שלהם שקולה לויתור עליהם.



בכל מקרה אלו החלטות לא קלות.

🕒 פורסם בתאריך: 12/05/2016 07:01

זו התיחסות מאוד שיטחית ומזלזלת בסיפוק מהעבודה. לאנשים מקצועיים שאוהבים את תחום עיסוקם, הנסיון בעבודה הביא אותם בגיל 50 להפקת הנאה בלבד בלי הרגשה שהם עובדים. אותו מנהל מחלקה בדוגמא שואב סיפוק מהצלת חיים או מהשגים מדעיים בתחומו ולא מהמעמד שצבר בקרב הקולגות שלו.

🕒 פורסם בתאריך: 12/05/2016 16:00

@סולידי הגישה שלך מאד נאיבית בעיני, אבל איש באמונתו יחיה.



אוכל לספר רק על בני ה-50 שהצליחו מאד בחיים שאני מכיר - עורכי דין, קצינים בכירים, רופאים בכירים, מנהלים בכירים בתעשיות שונות:



1. הם עובדים קשה ובהחלט מרגישים שהם עובדים. אם בביטוי "הנאה בלבד" התכוונת שהם נהנים מכל רגע בעבודה, אז הניסיון של מכריי שונה לחלוטין.



2. חלק מההנאה מהעבודה בהחלט נובע מהמעמד והכבוד (שלא לדבר על הנאות קשורות, פחות מכובדות).



ספציפית לגבי מנהלי מחלקות בבתי חולים, לא כתבתי דווקא על קולגות והתפישה של עיקר עבודתם כ"הצלת חיים" רחוקה מהמציאות.