🕒 פורסם בתאריך: 11/07/2022 13:55
בתורת המשחקים יש שאלה שהולכת ככה:
שני משתתפים
נותנים למשתתף לחלק מאה דולר בינו למשתתף השני. הוא מחליט כמה לתת לשני וכמה להשאיר לעצמו. למשתתף השני שמורה רק אופציה לסרב לחלוקה, ואז אף אחד מהם לא יקבל כלום.
אם המחלק יחלק שווה בשווה את הסכום, הוא הולך על בטוח. המשתתף השני יעריך את ההגינות ולא יסרב לעסקה.
השטח האפור הוא בין 60 ל80 אחוז - אם המשתתף הראשון ישאיר לעצמו את רוב הסכום, המשתתף השני לא יאהב את זה, אך כנראה לא מספיק כדי לסרב לעסקה. הוא יקלל את המשתתף הראשון בליבו, אך יסתפק בחלקו. זה כמובן תלוי באישיות.
במידה והמשתתף הראשון יחלק לשני דולר בודד וישאיר לעצמו את 99 הדולרים הנותרים, כנראה שהמשתתף השני יפיל את העסקה. הוא יעדיף להעניש את האדם השני ולא לקבל את הדולר המעליב על מנת להעניש את אותו חמדן. ומה אתם הייתם עושים במקומו?
ענו בראשכם על השאלה.
דעתי:
לדעתי יש 3 רמות של בינה, במצב בו אנחנו המשתתף השני ומחולק לנו דולר מתוך מאה הדולרים.
רמת בינה נמוכה (הילדותי) - להפיל את העסקה. לדפוק את השני כי אנחנו ממאמינים בראשינו שהוא דפק אותנו קודם. דולר זה כלום, זה מעליב. לא מגיע לו לקבל טת הכסף, וכדי שהוא ילמד, אני מוכן להוציא על זה את כספי.
רמת בינה בוגרת (המשקיע) - המשקיע הנבון ינתק את רגשותיו השליליים מפעולותיו, ויעדיף לקבל מה שביכולתו במצב הנתון. הוא מבין שחוש הצדק הוא אשליה שקיימת בראשו, וגם אם הוא ישנא את המשתתף ויקלל אותו בליבו, הוא מפריד בין רגשות לעסקים. הוא יקח את הדולר.
רמת בינה גבוהה (המואר) - המואר יפעל בדיוק כמו המשקיע ברמת המעשה, אך עם הבדל אחד - הוא לא יכעס על המשקיע השני. הוא יבין שבדיוק כפי שהוא לא מוכן לשלם דולר כדי שהצד השני יפסיד - הוא גם לא מוכן לשלם בכעס וברגשות שליליים, אלא לשמוח בחלקו על הדולר שקיבל. הוא איננו יודע כמה הצד השני זקוק לכסף ואיננו מפרש את פעולות האחר.
רמת הבינה המוארת ביותר, לא תפיל את העסקה בשל כך גם אם החלוקה תהיה 100 למשתתף הראשון ו0 לו עצמו. הוא יחזור על עקבותיו כפי שבא, שמח וטוב לבב. בעיני זה שווה יותר ממאה דולר.
שני משתתפים
נותנים למשתתף לחלק מאה דולר בינו למשתתף השני. הוא מחליט כמה לתת לשני וכמה להשאיר לעצמו. למשתתף השני שמורה רק אופציה לסרב לחלוקה, ואז אף אחד מהם לא יקבל כלום.
אם המחלק יחלק שווה בשווה את הסכום, הוא הולך על בטוח. המשתתף השני יעריך את ההגינות ולא יסרב לעסקה.
השטח האפור הוא בין 60 ל80 אחוז - אם המשתתף הראשון ישאיר לעצמו את רוב הסכום, המשתתף השני לא יאהב את זה, אך כנראה לא מספיק כדי לסרב לעסקה. הוא יקלל את המשתתף הראשון בליבו, אך יסתפק בחלקו. זה כמובן תלוי באישיות.
במידה והמשתתף הראשון יחלק לשני דולר בודד וישאיר לעצמו את 99 הדולרים הנותרים, כנראה שהמשתתף השני יפיל את העסקה. הוא יעדיף להעניש את האדם השני ולא לקבל את הדולר המעליב על מנת להעניש את אותו חמדן. ומה אתם הייתם עושים במקומו?
ענו בראשכם על השאלה.
דעתי:
לדעתי יש 3 רמות של בינה, במצב בו אנחנו המשתתף השני ומחולק לנו דולר מתוך מאה הדולרים.
רמת בינה נמוכה (הילדותי) - להפיל את העסקה. לדפוק את השני כי אנחנו ממאמינים בראשינו שהוא דפק אותנו קודם. דולר זה כלום, זה מעליב. לא מגיע לו לקבל טת הכסף, וכדי שהוא ילמד, אני מוכן להוציא על זה את כספי.
רמת בינה בוגרת (המשקיע) - המשקיע הנבון ינתק את רגשותיו השליליים מפעולותיו, ויעדיף לקבל מה שביכולתו במצב הנתון. הוא מבין שחוש הצדק הוא אשליה שקיימת בראשו, וגם אם הוא ישנא את המשתתף ויקלל אותו בליבו, הוא מפריד בין רגשות לעסקים. הוא יקח את הדולר.
רמת בינה גבוהה (המואר) - המואר יפעל בדיוק כמו המשקיע ברמת המעשה, אך עם הבדל אחד - הוא לא יכעס על המשקיע השני. הוא יבין שבדיוק כפי שהוא לא מוכן לשלם דולר כדי שהצד השני יפסיד - הוא גם לא מוכן לשלם בכעס וברגשות שליליים, אלא לשמוח בחלקו על הדולר שקיבל. הוא איננו יודע כמה הצד השני זקוק לכסף ואיננו מפרש את פעולות האחר.
רמת הבינה המוארת ביותר, לא תפיל את העסקה בשל כך גם אם החלוקה תהיה 100 למשתתף הראשון ו0 לו עצמו. הוא יחזור על עקבותיו כפי שבא, שמח וטוב לבב. בעיני זה שווה יותר ממאה דולר.