🕒 פורסם בתאריך: 03/02/2021 13:57
אני יודעת, אני יודעת... אני לא פתית שלג מיוחד והיו פה כבר הרבה שרשורים כאלה.
אבל זה באמת הפורום הכי שווה ומנקר עיניים שיש, ויש פה אנשים חכמים מאוד- אז מה אכפת לכם להקדיש דקה לעזור לי?
אז אני עו"ד. אמא לארבעה. בת 30. חזרתי לאחרונה מחופשת לידה היישר לעבודה הבינונית שלי ונכנסתי לדכאון עמוק. כבר לפני כן זה היה קשה, אבל עכשיו זה בלתי נסבל. להרגיש חוסר משמעות, להתבאס מהשכר, להרגיש שאין אופק ולדעת שאני לא יכולה להפסיק כי אני חייבת לפרנס את המשפחה.
בבקשה תעזרו לי לחשוב... מה האפשרויות שלי?
מצד אחד, עשיתי את כל המסלול ה"נכון". באמת שהשתדלתי. פסיכומטרי גבוה, לימודים באוניברסיטה הכי טובה, תואר ראשון ושני, ציונים מעולים, התמחות טובה ולבסוף עבודה בשירות המדינה שהיא סמי-שליחות עם אנשים מקסימים (זה הדבר שאני הכי אוהבת שם) בשכר של 15K בממוצע (ברוטו).
מצד שני... זהו. אין לאן. המשכורת לא תעלה בשנים הקרובות, תחומי העניין שלי לא יתפתחו, אני לא אקבל קידום (כי אנשים לא יעזבו לעולם) ובגדול, אם אני לא אזוז לאנשהו אז אני אתנוון. ואח"כ יהיה לי קשה הרבה יותר להתקדם.
אני כבר לא אעשה הסבה לתכנות או כל רעיון אחר דרסטי שפעם עבר לי בראש. גם כי המצב המשפחתי לא מאפשר לי, וגם כי די. אני כבר במקום טוב במקצוע, אני לא יכולה עוד פעם להתחיל מאפס. וגם, כי אני גרה בצפון אז ממילא האפשרויות שלי לא מזהירות.
אבל אתם חושבים שאני יכולה להשתלב בתעשיית ההייטק ככה? אס איז? התחום שלי הוא מקרקעין. תכנון ובנייה, נדל"ן, אנרגיה, תשתיות, תכנון אורבני. יש בכלל תפקיד שיכול להתאים לי?
דווקא לעבור לייעוץ משפטי בחברות זה בעייתי יותר, כי הם בדר"כ לוקחים עו"ד שעבדו מולם במשרדים הפרטיים שהם שוכרים את שירותיהם, אבל אני כמובן לא שוללת.
ואם לא הייטק, אז מה כן? משרד פרטי כרגע זה בעייתי, כי אני עוד בשלב הילודה. מניחה שזה יהיה רלוונטי עוד כמה שנים. אבל לא יודעת עד כמה אני בנויה ללחץ הזה של להיות עצמאית... אין לי גב כלכלי וקשה להישאר קול ככה.
אני באמת לא יודעת מה אני מבקשת. קראתי פה כל כך הרבה סיפורי השראה אבל אני מרגישה ששום דבר לא מתאים לי... מתחילה להתייאש.
בקיצור. אם יש לכם איזה כיוון בשבילי אשמח לשמוע.
אבל זה באמת הפורום הכי שווה ומנקר עיניים שיש, ויש פה אנשים חכמים מאוד- אז מה אכפת לכם להקדיש דקה לעזור לי?
אז אני עו"ד. אמא לארבעה. בת 30. חזרתי לאחרונה מחופשת לידה היישר לעבודה הבינונית שלי ונכנסתי לדכאון עמוק. כבר לפני כן זה היה קשה, אבל עכשיו זה בלתי נסבל. להרגיש חוסר משמעות, להתבאס מהשכר, להרגיש שאין אופק ולדעת שאני לא יכולה להפסיק כי אני חייבת לפרנס את המשפחה.
בבקשה תעזרו לי לחשוב... מה האפשרויות שלי?
מצד אחד, עשיתי את כל המסלול ה"נכון". באמת שהשתדלתי. פסיכומטרי גבוה, לימודים באוניברסיטה הכי טובה, תואר ראשון ושני, ציונים מעולים, התמחות טובה ולבסוף עבודה בשירות המדינה שהיא סמי-שליחות עם אנשים מקסימים (זה הדבר שאני הכי אוהבת שם) בשכר של 15K בממוצע (ברוטו).
מצד שני... זהו. אין לאן. המשכורת לא תעלה בשנים הקרובות, תחומי העניין שלי לא יתפתחו, אני לא אקבל קידום (כי אנשים לא יעזבו לעולם) ובגדול, אם אני לא אזוז לאנשהו אז אני אתנוון. ואח"כ יהיה לי קשה הרבה יותר להתקדם.
אני כבר לא אעשה הסבה לתכנות או כל רעיון אחר דרסטי שפעם עבר לי בראש. גם כי המצב המשפחתי לא מאפשר לי, וגם כי די. אני כבר במקום טוב במקצוע, אני לא יכולה עוד פעם להתחיל מאפס. וגם, כי אני גרה בצפון אז ממילא האפשרויות שלי לא מזהירות.
אבל אתם חושבים שאני יכולה להשתלב בתעשיית ההייטק ככה? אס איז? התחום שלי הוא מקרקעין. תכנון ובנייה, נדל"ן, אנרגיה, תשתיות, תכנון אורבני. יש בכלל תפקיד שיכול להתאים לי?
דווקא לעבור לייעוץ משפטי בחברות זה בעייתי יותר, כי הם בדר"כ לוקחים עו"ד שעבדו מולם במשרדים הפרטיים שהם שוכרים את שירותיהם, אבל אני כמובן לא שוללת.
ואם לא הייטק, אז מה כן? משרד פרטי כרגע זה בעייתי, כי אני עוד בשלב הילודה. מניחה שזה יהיה רלוונטי עוד כמה שנים. אבל לא יודעת עד כמה אני בנויה ללחץ הזה של להיות עצמאית... אין לי גב כלכלי וקשה להישאר קול ככה.
אני באמת לא יודעת מה אני מבקשת. קראתי פה כל כך הרבה סיפורי השראה אבל אני מרגישה ששום דבר לא מתאים לי... מתחילה להתייאש.
בקיצור. אם יש לכם איזה כיוון בשבילי אשמח לשמוע.