🕒 פורסם בתאריך: 26/03/2026 01:16
שלום לכולם, אשמח לשתף אותכם במחשבות שלי ולהתייעץ לגבי העתיד המקצועי שלי.
אתן קצת רקע, אני בן 32, מהצפון, עם תואר ראשון בהנדסה כימית. אני עובד בתחום שלמדתי, בעבודה שנחשבת "טובה", בתור טכנולוג (מהנדס תהליך), בחברה שנחשבת "איכותית" (אסביר בהמשך למה הגרשיים), ומשתכר בסדר (תלוי למי, בכל מקרה, מספרים בהמשך).
מבחוץ, הכל נראה יפה, אני קם בבוקר, בה לעבודה, מפעיל מזגן, מתיישב על הכיסא המסתובב שלי, פותח את הלפטופ, ומתחיל, כותב דוחות, כותב סיכומים, מנתח נתונים, כותב מיילים, עושה קצת טלפונים לפה ולשם, קורא מיילים. הולך לאכול ארוחת צהריים, חוזר, כותב דוחות, כותב סיכומים, מנתח נתונים, כותב מיילים, עושה עוד קצת טלפונים לפה ולשם, קורא עוד קצת מיילים. הולך הביתה. אבל, בנוסף לכך, בגלל שזה מפעל ייצור 24/7, אני צריך להיות זמין 24/7, שזה אומר טלפונים אחרי שעות העבודה בערב, בלילה, לפנות בוקר, לפעמים צריך לפתוח מחשב ב-9 בערב ולשבת עליו 20-30 דקות, לפעמים צריך לבוא לפנות בוקר לעבודה. החברה נחשבת "איכותית וטובה", אבל תכלס, בפועל, העבודה היא בסביבת לחץ גבוהה מאוד ואני שונא את זה (לפעמים מעגלים פינות עקב סגנון העבודה), ותמיד למנהלים יש ביקורת שעובדים לאט ולא מספיקים וצריך לעבוד מהר יותר, ולפעמים אני מחליק הערות שהן גובלות בחוצפה וזלזול, אבל, זה הולך להיפסק, כי נמאס לי מהעבודה הזאת ומסגנון העבודה הזה, אבל לא ניכנס לעבודה הספציפית שלי כרגע כי זה לא הנושא המרכזי.
מידי פעם, אני צריך לקום מהכיסא ולעשות דברים שהם לא מול המסך מחשב, כמו להתלוות לתהליכי ייצור או לבצע הסמכה שלהם, אבל גם במקרה הזה, מדובר בלעמוד ולהגיד לאנשים מה לעשות ואיך לעשות, בלי לעשות שום דבר בעצמי בפועל ב"ידיים". הימים האלה שאני צריך לצאת מהמשרד שלי ולעשות משהו פיזי (לא באמת פיזי אמיתי, אבל פיזי בהשוואה ללשבת מול המסך מחשב), אלה הימים שאני מרגיש סוף סוף קצת "חי", ואני חוזר הביתה בהרגשה שנשמתי קצת לרווחה באותו יום.
אז מה אני רוצה בעצם? יש לי את ה-"dream job" מנקודת מבט של החברה המערבית. אני לא צריך לעשות שום דבר פיזי, אני צריך לשבת על כיסא, במשרד עם אור פלורסנט חביב, בשקט, בשלווה, במקום נקי וממוזג, ולהקליד על מקלדת, או לקרוא מהמסך מחשב, ולהקליד עוד על מקלדת, ולקרוא עוד מהמסך מחשב. ככה, פשוט, 9 שעות ביום, לפעמים 10.
אם אני מספר להורים שלי מה אני עושה בעבודה, הם אומרים לי "ואו, איזו עבודה טובה, איזה תנאים, זכיתה!".
זכיתי? להרגיש כמו נבג נחשב שזכיתי? לחזור מהעבודה עם כאב עיניים וברכיים (מעודף קריאה ועודף ישיבה) נחשב שזכיתי? לעלות בכוונה עוד 2 קומות ברגל כדי לשתות מים בכדי "לזכות" בעוד כמה דקות של תזוזה נחשב שזכיתי? אם זה נחשב זכיה, אז אני מאוכזב מהזכיה הזאת.
במשך כל חיי אמרו לי שאני צריך לשאוף "לעבוד עם הראש ולא עם הידיים", וגידלו אותי עם תפיסת עולם שהכווינה אותי לשם. אמרו לי:
"לעבוד עם הראש זאת עבודה מכובדת", "לעבוד עם הידיים זה לאנשים ברמה נמוכה שלא יכולים לעבוד עם הראש", וכשהייתי מעלה מחשבות לגבי לעבוד עם הידיים, הייתי נתקל בפרצופים של גועל, שוק, ואכזבה מההורים שלי. למרות שאת האמת, תמיד אהבתי לעבוד עם הידיים וגם היום אני אוהב את זה (לתקן נזילות, לקדוח, לדפוק בפטיש, ובכללי להתעסק עם עצמים מוחשיים).
אז סיימתי צבא, והלכתי ללמוד הנדסה כימית. אמרו לי שזה מקצוע נדרש, ואיכותי, ומשהו משהו, ממש "כבוד גדול". אמרו לי "תלמד תואר, זה יסדר לך את העתיד". אז הלכתי, למדתי 4 שנים, סיימתי, בשנת 2020. והנה עברו להן 6 שנים. עבדתי במגוון עבודות, במעבדה בתור כימאי ובתהליך הייצור בתור טכנולוג. במעבדה נהנתי, כי עבדתי עם הידיים, אבל השכר שם נמוך (9-11 ברוטו), אז מצאתי עבודה בתור טכנולוג, בשביל להרוויח יותר, אבל גם פה הבנתי שהשכר לא גבוה כמו שציפיתי ולא כמו הסיפורים שסיפרו לי כשהלכתי ללמוד, ורוב העבודות שיש (ויש מעט מהן בצפון) נעות סביב 14-15 ברוטו.
אז חשבתי, וחשבתי, וחשבתי, והגעתי למסקנה שאני רוצה לעשות שינוי כיוון. למה?
1. נמאס לי לשבת כל היום מול המסך מחשב.
2. אין עתיד בהנדסה כימית בצפון (לא מבחינת מציאת עבודה ולא מבחינת שכר).
אסביר קצת בפירוט, בהתאם לסעיפים:
1. לא אכפת לי מה חושבים, אני לא בנוי לשבת כל היום מול המסך מחשב (ורוב העבודות לטכנולוג בתחום הכימיה הן כאלה מה"סקר שוק" שלי), לא אכפת לי כמה העבודה הזאת נראת "טוב" מבחוץ. זה לא בשבילי. יש כאלה שזה מתאים להם, ויש כאלה שלא. אני אוהב להשוות את זה לגזעים שונים של כלבים, כמו שלדוגמא יש את הבולדוג שהוא עם רמת אנרגיה נמוכה ואם הוא נח כל היום במזגן הוא מבסוט, אבל תנו תנאים כאלה לכלב עם רמת אנרגיה גבוהה כמו בורדר קולי והוא ישתגע. ולמי שבסביבה שלי חושב שאני "ארד ברמה שלי" בגלל שאתחיל לעבוד בעבודת כפיים, אז מה שיש לי להגיד לו זה, I dont give a single f**k.
2. לא רק שיש קצת מאוד משרות בהנדסה כימית בצפון ותקרת השכר לפי ההבנה שלי היא באזור ה-18 (אלא אם כן נשארים באותה חברה 20 שנה ועולים לאט לאט בשכר). ניחה, יכולתי גם להמשיך לעבוד ב-14 ברוטו כל החיים אם הייתי רואה עתיד בתחום הזה והייתי מקבל סיפוק כלשהוא מהעבודה (המחשבה של לקבל סיפוק מהעבודה הייתה מחשבה גסה בשבילי עד לפני כמה חודשים). הבעיה האמיתית היא שאני לא רואה פרספקטיבה למקצוע הזה, כי יש עודף בוגרים שמסיימים את התואר וקצת מידי משרות, במיוחד בצפון. ויש עוד פקטור שידרדר עוד את המצב ואת יחס המתמודדים פר משרה בצפון, שזה סגירת בז"ן בחיפה. אולי זה לא יקרה עוד שנה או שנתיים, אבל זה יקרה בשנים הקרובות, וכשזה יקרה, יפלטו עשרות או לא מאות אנשים בתחום הנדסה כימית, וזה יגרום להצפה גדולה יותר של מתמודדים על משרות בתחום זה, מה שיגרום לדרדור תנאים נוסף וקושי גדול יותר במציאת עבודה (או החלפת עבודה).
אז החלטתי, שאני רוצה לעשות שינוי כיוון לעבודה טכנית שכוללת גם עבודה עם הידיים. אין לי בעיה לעבוד עם הראש, ואני אוהב לחשוב ולקרוא ולהתעמק, אבל לא כשזה הדבר היחידי שאני עושה כל יום כל היום.
גילית פרט מעניין, בעבודות טכניות, "צווארון כחול", "עבודות כפיים", יש מחסור בעובדים בישראל. וזה עוד יותר גורם לי לרצות לנוע לכיוון הזה. הבנתי שפקטור מרכזי בשכר של עבודה הוא היצע עובדים מול ביקוש לעובדים. ככל שיש פחות מתמודדים על משרה, התנאים משתפרים, וההפך. אין קשר ישיר בין השקעה לשכר, ככה יוצא מצב היום שמנופאי מרוויח יותר מדוקטור בביולוגיה.
אז הנה אנחנו מגיעים לפסקה הסופית שבה אני אשמח להתייעץ איתכם מה הכיוון שכדאי לי ללכת אליו. הפרמטרים החשובים מבחינתי בסדר יורד (הראשון הכי חשוב) הם כדלקמן:
1. עבודה טכנית שעובדים גם עם הידיים. חשוב להדגיש שאין לי בעיה בעבודה בחום, קור, פיזית, לכלוך. אני דווקא כן רוצה עבודה "מחוספסת" עם תנאי שטח. יכול להיות שתגידו שזה משהו שעוד לא חוויתי לגמרי (וזה נכון, מעולם לא עבדתי בחיים בעבודת שטח פרופר 100%), ויכול להיות שבעתיד בעוד 10 שנים ימאס לי מזה, אבל כרגע, יש בי רצון כזה, לעבודה כזאת.
2. ביקוש גבוה לעובדים, ומחסור בעובדים (כך שיש מעט מתמודדים פר משרה).
3. שכר גבוה ככל הניתן.
4. אופציה להפוך לעצמאי.
5. שקט אחרי שעות העבודה ושאף אחד לא ידבר איתי אחרי שעות העבודה (אני יודע שכעצמאי זה לא בהכרח ישים, ואני מוכן לספוג את זה. אבל אם אני עובד כשכיר, אז לפחות שלא אצטרך להיות זמין אחרי שעות העבודה).
הכיוונים שאני חשבתי עליהם הם חשמלאי, מכונאי, רתך, טכנאי מיזוג אוויר, אינסטלטור, נגר.
אשמח לדעת מה דעתכם לגבי הכיוון שכדאי לי ללכת אליו בהתאם לפרמטרים שכתבתי, ואולי יש כיוונים נוספים שלא חשבתי עליהם שיכולים להתאים לי.
תודה רבה לכל מי שקרא ונותן את חוות דעתו.
אתן קצת רקע, אני בן 32, מהצפון, עם תואר ראשון בהנדסה כימית. אני עובד בתחום שלמדתי, בעבודה שנחשבת "טובה", בתור טכנולוג (מהנדס תהליך), בחברה שנחשבת "איכותית" (אסביר בהמשך למה הגרשיים), ומשתכר בסדר (תלוי למי, בכל מקרה, מספרים בהמשך).
מבחוץ, הכל נראה יפה, אני קם בבוקר, בה לעבודה, מפעיל מזגן, מתיישב על הכיסא המסתובב שלי, פותח את הלפטופ, ומתחיל, כותב דוחות, כותב סיכומים, מנתח נתונים, כותב מיילים, עושה קצת טלפונים לפה ולשם, קורא מיילים. הולך לאכול ארוחת צהריים, חוזר, כותב דוחות, כותב סיכומים, מנתח נתונים, כותב מיילים, עושה עוד קצת טלפונים לפה ולשם, קורא עוד קצת מיילים. הולך הביתה. אבל, בנוסף לכך, בגלל שזה מפעל ייצור 24/7, אני צריך להיות זמין 24/7, שזה אומר טלפונים אחרי שעות העבודה בערב, בלילה, לפנות בוקר, לפעמים צריך לפתוח מחשב ב-9 בערב ולשבת עליו 20-30 דקות, לפעמים צריך לבוא לפנות בוקר לעבודה. החברה נחשבת "איכותית וטובה", אבל תכלס, בפועל, העבודה היא בסביבת לחץ גבוהה מאוד ואני שונא את זה (לפעמים מעגלים פינות עקב סגנון העבודה), ותמיד למנהלים יש ביקורת שעובדים לאט ולא מספיקים וצריך לעבוד מהר יותר, ולפעמים אני מחליק הערות שהן גובלות בחוצפה וזלזול, אבל, זה הולך להיפסק, כי נמאס לי מהעבודה הזאת ומסגנון העבודה הזה, אבל לא ניכנס לעבודה הספציפית שלי כרגע כי זה לא הנושא המרכזי.
מידי פעם, אני צריך לקום מהכיסא ולעשות דברים שהם לא מול המסך מחשב, כמו להתלוות לתהליכי ייצור או לבצע הסמכה שלהם, אבל גם במקרה הזה, מדובר בלעמוד ולהגיד לאנשים מה לעשות ואיך לעשות, בלי לעשות שום דבר בעצמי בפועל ב"ידיים". הימים האלה שאני צריך לצאת מהמשרד שלי ולעשות משהו פיזי (לא באמת פיזי אמיתי, אבל פיזי בהשוואה ללשבת מול המסך מחשב), אלה הימים שאני מרגיש סוף סוף קצת "חי", ואני חוזר הביתה בהרגשה שנשמתי קצת לרווחה באותו יום.
אז מה אני רוצה בעצם? יש לי את ה-"dream job" מנקודת מבט של החברה המערבית. אני לא צריך לעשות שום דבר פיזי, אני צריך לשבת על כיסא, במשרד עם אור פלורסנט חביב, בשקט, בשלווה, במקום נקי וממוזג, ולהקליד על מקלדת, או לקרוא מהמסך מחשב, ולהקליד עוד על מקלדת, ולקרוא עוד מהמסך מחשב. ככה, פשוט, 9 שעות ביום, לפעמים 10.
אם אני מספר להורים שלי מה אני עושה בעבודה, הם אומרים לי "ואו, איזו עבודה טובה, איזה תנאים, זכיתה!".
זכיתי? להרגיש כמו נבג נחשב שזכיתי? לחזור מהעבודה עם כאב עיניים וברכיים (מעודף קריאה ועודף ישיבה) נחשב שזכיתי? לעלות בכוונה עוד 2 קומות ברגל כדי לשתות מים בכדי "לזכות" בעוד כמה דקות של תזוזה נחשב שזכיתי? אם זה נחשב זכיה, אז אני מאוכזב מהזכיה הזאת.
במשך כל חיי אמרו לי שאני צריך לשאוף "לעבוד עם הראש ולא עם הידיים", וגידלו אותי עם תפיסת עולם שהכווינה אותי לשם. אמרו לי:
"לעבוד עם הראש זאת עבודה מכובדת", "לעבוד עם הידיים זה לאנשים ברמה נמוכה שלא יכולים לעבוד עם הראש", וכשהייתי מעלה מחשבות לגבי לעבוד עם הידיים, הייתי נתקל בפרצופים של גועל, שוק, ואכזבה מההורים שלי. למרות שאת האמת, תמיד אהבתי לעבוד עם הידיים וגם היום אני אוהב את זה (לתקן נזילות, לקדוח, לדפוק בפטיש, ובכללי להתעסק עם עצמים מוחשיים).
אז סיימתי צבא, והלכתי ללמוד הנדסה כימית. אמרו לי שזה מקצוע נדרש, ואיכותי, ומשהו משהו, ממש "כבוד גדול". אמרו לי "תלמד תואר, זה יסדר לך את העתיד". אז הלכתי, למדתי 4 שנים, סיימתי, בשנת 2020. והנה עברו להן 6 שנים. עבדתי במגוון עבודות, במעבדה בתור כימאי ובתהליך הייצור בתור טכנולוג. במעבדה נהנתי, כי עבדתי עם הידיים, אבל השכר שם נמוך (9-11 ברוטו), אז מצאתי עבודה בתור טכנולוג, בשביל להרוויח יותר, אבל גם פה הבנתי שהשכר לא גבוה כמו שציפיתי ולא כמו הסיפורים שסיפרו לי כשהלכתי ללמוד, ורוב העבודות שיש (ויש מעט מהן בצפון) נעות סביב 14-15 ברוטו.
אז חשבתי, וחשבתי, וחשבתי, והגעתי למסקנה שאני רוצה לעשות שינוי כיוון. למה?
1. נמאס לי לשבת כל היום מול המסך מחשב.
2. אין עתיד בהנדסה כימית בצפון (לא מבחינת מציאת עבודה ולא מבחינת שכר).
אסביר קצת בפירוט, בהתאם לסעיפים:
1. לא אכפת לי מה חושבים, אני לא בנוי לשבת כל היום מול המסך מחשב (ורוב העבודות לטכנולוג בתחום הכימיה הן כאלה מה"סקר שוק" שלי), לא אכפת לי כמה העבודה הזאת נראת "טוב" מבחוץ. זה לא בשבילי. יש כאלה שזה מתאים להם, ויש כאלה שלא. אני אוהב להשוות את זה לגזעים שונים של כלבים, כמו שלדוגמא יש את הבולדוג שהוא עם רמת אנרגיה נמוכה ואם הוא נח כל היום במזגן הוא מבסוט, אבל תנו תנאים כאלה לכלב עם רמת אנרגיה גבוהה כמו בורדר קולי והוא ישתגע. ולמי שבסביבה שלי חושב שאני "ארד ברמה שלי" בגלל שאתחיל לעבוד בעבודת כפיים, אז מה שיש לי להגיד לו זה, I dont give a single f**k.
2. לא רק שיש קצת מאוד משרות בהנדסה כימית בצפון ותקרת השכר לפי ההבנה שלי היא באזור ה-18 (אלא אם כן נשארים באותה חברה 20 שנה ועולים לאט לאט בשכר). ניחה, יכולתי גם להמשיך לעבוד ב-14 ברוטו כל החיים אם הייתי רואה עתיד בתחום הזה והייתי מקבל סיפוק כלשהוא מהעבודה (המחשבה של לקבל סיפוק מהעבודה הייתה מחשבה גסה בשבילי עד לפני כמה חודשים). הבעיה האמיתית היא שאני לא רואה פרספקטיבה למקצוע הזה, כי יש עודף בוגרים שמסיימים את התואר וקצת מידי משרות, במיוחד בצפון. ויש עוד פקטור שידרדר עוד את המצב ואת יחס המתמודדים פר משרה בצפון, שזה סגירת בז"ן בחיפה. אולי זה לא יקרה עוד שנה או שנתיים, אבל זה יקרה בשנים הקרובות, וכשזה יקרה, יפלטו עשרות או לא מאות אנשים בתחום הנדסה כימית, וזה יגרום להצפה גדולה יותר של מתמודדים על משרות בתחום זה, מה שיגרום לדרדור תנאים נוסף וקושי גדול יותר במציאת עבודה (או החלפת עבודה).
אז החלטתי, שאני רוצה לעשות שינוי כיוון לעבודה טכנית שכוללת גם עבודה עם הידיים. אין לי בעיה לעבוד עם הראש, ואני אוהב לחשוב ולקרוא ולהתעמק, אבל לא כשזה הדבר היחידי שאני עושה כל יום כל היום.
גילית פרט מעניין, בעבודות טכניות, "צווארון כחול", "עבודות כפיים", יש מחסור בעובדים בישראל. וזה עוד יותר גורם לי לרצות לנוע לכיוון הזה. הבנתי שפקטור מרכזי בשכר של עבודה הוא היצע עובדים מול ביקוש לעובדים. ככל שיש פחות מתמודדים על משרה, התנאים משתפרים, וההפך. אין קשר ישיר בין השקעה לשכר, ככה יוצא מצב היום שמנופאי מרוויח יותר מדוקטור בביולוגיה.
אז הנה אנחנו מגיעים לפסקה הסופית שבה אני אשמח להתייעץ איתכם מה הכיוון שכדאי לי ללכת אליו. הפרמטרים החשובים מבחינתי בסדר יורד (הראשון הכי חשוב) הם כדלקמן:
1. עבודה טכנית שעובדים גם עם הידיים. חשוב להדגיש שאין לי בעיה בעבודה בחום, קור, פיזית, לכלוך. אני דווקא כן רוצה עבודה "מחוספסת" עם תנאי שטח. יכול להיות שתגידו שזה משהו שעוד לא חוויתי לגמרי (וזה נכון, מעולם לא עבדתי בחיים בעבודת שטח פרופר 100%), ויכול להיות שבעתיד בעוד 10 שנים ימאס לי מזה, אבל כרגע, יש בי רצון כזה, לעבודה כזאת.
2. ביקוש גבוה לעובדים, ומחסור בעובדים (כך שיש מעט מתמודדים פר משרה).
3. שכר גבוה ככל הניתן.
4. אופציה להפוך לעצמאי.
5. שקט אחרי שעות העבודה ושאף אחד לא ידבר איתי אחרי שעות העבודה (אני יודע שכעצמאי זה לא בהכרח ישים, ואני מוכן לספוג את זה. אבל אם אני עובד כשכיר, אז לפחות שלא אצטרך להיות זמין אחרי שעות העבודה).
הכיוונים שאני חשבתי עליהם הם חשמלאי, מכונאי, רתך, טכנאי מיזוג אוויר, אינסטלטור, נגר.
אשמח לדעת מה דעתכם לגבי הכיוון שכדאי לי ללכת אליו בהתאם לפרמטרים שכתבתי, ואולי יש כיוונים נוספים שלא חשבתי עליהם שיכולים להתאים לי.
תודה רבה לכל מי שקרא ונותן את חוות דעתו.