🕒 פורסם בתאריך: 11/08/2022 10:02
ברוכים הנמצאים - תודה לסולידית ולמפעלה! כקורא פסיבי וותיק, הגיע הזמן לתת קצת בחזרה.
רוב יומני המסע פה מכילים דפים ראשונים בלבד - השלב האופטימי, שלב התוכניות. אין פה הרבה דיווחים מהשלבים המתקדמים. אולי כי הרבה פורשים, נתקעים מתישהו, ואולי כשמתקדמים שוכחים לעדכן? אז הנה דיווח משלב מתקדם במסע חיים. אפשר להגיד אמצע הדרך. הדיווח הזה הוא בעיקר בשבילי – המצב הפיננסי האמיתי של בן אדם הוא משהו שאי אפשר לדבר איתו עם אף אחד – האנונימיות פה עוזרת.
אנחנו משפחה סטנדרטית, חמש נפשות, גרים בישוב קהילתי בפריפריה הלא-מאד-רחוקה. הורים בשלהי שנות הארבעים ושלושה מתבגרים, הגדול לפני גיוס. שנינו מהנדסים (אחד עם תואר ראשון, שנייה עם תואר שלישי). עשרים שנות קריירה בענפים שונים בתחום ההייטק. כל אחד מאיתנו עבר כמה וכמה חברות ותפקידים.
פיננסית הכל משותף מאז התחתנו לפני 20 שנה.
מצבנו הכלכלי הנוכחי:
2 מ' ש"ח בחשבון השקעות פרטי.
500 א' ש"ח בקרנות השתלמות (נזילות).
2 מ' ש"ח בקרנות פנסיה/ביטוחי מנהלים. מסלולים מנייתיים.
5 מ' ש"ח נדל"ן. זה הערך המקורב של הבית שאנחנו גרים בו, בית פרטי שבנינו בעלות של 2 מ' ש"ח לפני למעלה מעשור.
אין חובות.
בשנים האחרונות ההכנסות שלנו עומדות על כ1 מ' ש"ח בשנה ברוטו משכורות, ובנוסף 500-700 א' ש"ח מימוש RSU.
ההוצאות החודשיות שלנו הן כ30-35 א' ש"ח בחודש שזה די מכוסה על ידי השכר נטו.
כמה תובנות:
תגידו שהערך שלנו כבר קרוב ל10 מ' ש"ח, שזה קרוב למה שצריך כדי להחזיק את רמת החיים שלנו של כ350 א' ש"ח הוצאות בשנה. כמובן שזה לא נכון כשחצי מזה הוא הערך התיאורטי של הבית שאנחנו גרים בו. בפועל יש לנו יתרה נזילה של 2.5 מ' ש"ח, 2 מ' בפנסיות – צריך עוד 5-6 מ'. אבל זה נראה ריאלי.
מצד שני – 2.5 מ' ש"ח זמינים! כדי להעריך את זה צריך פרספקטיבה. לפני 12 נכנסנו All-in עם כל מה שהיה לנו כולל עזרה מההורים כדי לקנות מגרש ולבנות בית. רק לפני 10 שנים התחלנו "להשקיע" – יותר נכון, "לשחק" עם לקנות קצת קרנות כאלו ואחרות בסכומים של 150-200 א' ש"ח. לשבת על מליון שקל זמין בבנק נראה אז מטרה רחוקה, ודמיינתי את היום שבו אושיב את זוגתי בבית קפה ואבשר לה – מותק יש לנו מליון שקל. בפועל היום הזה פשוט הגיע מתישהו ועבר. והרבה יותר מהר אחריו הגיע המליון השני.
קל לדבר על חסכון. ואכן די קל לחסוך, כשההכנסה גבוהה. קשה לי לדמיין איך היינו מגיעים למצבנו עם משכורות ממוצעות או אפילו כפולות מהממוצע. קשה לי להאמין שזה היה עובד עם משכורת הייטק אחת ומשכורת של מורה או שוטר.
הבוסט לחסכון הגיע ברובו בפולסים – ארועי אקזיט. אחד בחברה שאני עבדתי בה, אחר בחברה שהיא עבדה בה. למזלנו אחת מהחברות האלו היא מאלו שצמחה יפה וממשיכה להניב לעובדיה רווחים יפים דרך מנגנון התגמול ההוני גם שנים אחרי האקזיט.
כלל ברזל: כל RSU-ESPP-אופציה-שמופציה - וכל שם אחר שימציאו – בשנייה שזה וסטד ועבר למס הוני – מוכרים! ואם החברה שלכם לא מי-יודע-מה יציבה – אל תחכו גם להטבת המס – חצי ציפור ביד עדיפה על להקת ציפורים דמיונית שמעופפת לעבר השקיעה. לא מהמרים על מניה של חברה אחת. לא מעניין מס-יסף. אין לכם מושג מה יהיה מחיר המניה הבודדת בשנה הבאה. זכור חייל - הוראות אלו נכתבו בדם!
המשקיעה צודקת – רוב הכסף מגיע מהחסכון, לא מהתשואה. כדי לקבל תשואה, צריך כסף גדול – עכשיו, לא עוד 20 שנה. בשביל זה צריך לעבוד קשה, או לקחת סיכון, או גם וגם. המפתח לזה בארץ ישראל הוא השכלה גבוהה ולקיחת הסיכון המסויים של עבודה בסטרטאפים.
מי שלוקח את הקטע ה"פסיבי" יותר מדי רחוק, קשה לי לראות איך באמת יתקדם, אלא אם מוותר על ילדים, טיולים, מסעדות, תחביבים ובאמת מסתפק בלקרוא ספרים בבית עם כוס תה.
ומילה אחרונה לגבי הפרישה המיוחלת. לא צריך להפסיק לעבוד לגמרי. אנחנו בשיא הקריירה אבל מרגישים הרבה יותר רגועים מאשר לפני עשר שנים. זה בגלל שהשנים הראשונות של קריירה והעשור הראשון, התובעני של גידול כל ילד באים בדרך כלל ביחד, וזה באמת גומר את הבן אדם והזוגיות. תוסיפו לזה שעות עמידה בפקקים כדי להגיע לעבודה, ואפשר בהחלט להבין למה אנחנו חולמים על הפרישה. אבל עם הזמן המצב נוטה להשתפר. הילדים גדלים ודורשים הרבה פחות זמן (אם כי לא פחות כסף). פקקים זה משהו שאם אפשר להמנע ממנו עושה הבדל עצום באיכות החיים. עבודה היברידית/מרחוק כמובן מקלה ביותר – שינוי דרמטי באיכות החיים בזכות הקורונה. וככל שאתם מתקדמים בקריירה לתפקידים ניהוליים, מי שמנהל טוב מוצא את עצמו עם הרבה יותר זמן פנוי.
רוב יומני המסע פה מכילים דפים ראשונים בלבד - השלב האופטימי, שלב התוכניות. אין פה הרבה דיווחים מהשלבים המתקדמים. אולי כי הרבה פורשים, נתקעים מתישהו, ואולי כשמתקדמים שוכחים לעדכן? אז הנה דיווח משלב מתקדם במסע חיים. אפשר להגיד אמצע הדרך. הדיווח הזה הוא בעיקר בשבילי – המצב הפיננסי האמיתי של בן אדם הוא משהו שאי אפשר לדבר איתו עם אף אחד – האנונימיות פה עוזרת.
אנחנו משפחה סטנדרטית, חמש נפשות, גרים בישוב קהילתי בפריפריה הלא-מאד-רחוקה. הורים בשלהי שנות הארבעים ושלושה מתבגרים, הגדול לפני גיוס. שנינו מהנדסים (אחד עם תואר ראשון, שנייה עם תואר שלישי). עשרים שנות קריירה בענפים שונים בתחום ההייטק. כל אחד מאיתנו עבר כמה וכמה חברות ותפקידים.
פיננסית הכל משותף מאז התחתנו לפני 20 שנה.
מצבנו הכלכלי הנוכחי:
2 מ' ש"ח בחשבון השקעות פרטי.
500 א' ש"ח בקרנות השתלמות (נזילות).
2 מ' ש"ח בקרנות פנסיה/ביטוחי מנהלים. מסלולים מנייתיים.
5 מ' ש"ח נדל"ן. זה הערך המקורב של הבית שאנחנו גרים בו, בית פרטי שבנינו בעלות של 2 מ' ש"ח לפני למעלה מעשור.
אין חובות.
בשנים האחרונות ההכנסות שלנו עומדות על כ1 מ' ש"ח בשנה ברוטו משכורות, ובנוסף 500-700 א' ש"ח מימוש RSU.
ההוצאות החודשיות שלנו הן כ30-35 א' ש"ח בחודש שזה די מכוסה על ידי השכר נטו.
כמה תובנות:
תגידו שהערך שלנו כבר קרוב ל10 מ' ש"ח, שזה קרוב למה שצריך כדי להחזיק את רמת החיים שלנו של כ350 א' ש"ח הוצאות בשנה. כמובן שזה לא נכון כשחצי מזה הוא הערך התיאורטי של הבית שאנחנו גרים בו. בפועל יש לנו יתרה נזילה של 2.5 מ' ש"ח, 2 מ' בפנסיות – צריך עוד 5-6 מ'. אבל זה נראה ריאלי.
מצד שני – 2.5 מ' ש"ח זמינים! כדי להעריך את זה צריך פרספקטיבה. לפני 12 נכנסנו All-in עם כל מה שהיה לנו כולל עזרה מההורים כדי לקנות מגרש ולבנות בית. רק לפני 10 שנים התחלנו "להשקיע" – יותר נכון, "לשחק" עם לקנות קצת קרנות כאלו ואחרות בסכומים של 150-200 א' ש"ח. לשבת על מליון שקל זמין בבנק נראה אז מטרה רחוקה, ודמיינתי את היום שבו אושיב את זוגתי בבית קפה ואבשר לה – מותק יש לנו מליון שקל. בפועל היום הזה פשוט הגיע מתישהו ועבר. והרבה יותר מהר אחריו הגיע המליון השני.
קל לדבר על חסכון. ואכן די קל לחסוך, כשההכנסה גבוהה. קשה לי לדמיין איך היינו מגיעים למצבנו עם משכורות ממוצעות או אפילו כפולות מהממוצע. קשה לי להאמין שזה היה עובד עם משכורת הייטק אחת ומשכורת של מורה או שוטר.
הבוסט לחסכון הגיע ברובו בפולסים – ארועי אקזיט. אחד בחברה שאני עבדתי בה, אחר בחברה שהיא עבדה בה. למזלנו אחת מהחברות האלו היא מאלו שצמחה יפה וממשיכה להניב לעובדיה רווחים יפים דרך מנגנון התגמול ההוני גם שנים אחרי האקזיט.
כלל ברזל: כל RSU-ESPP-אופציה-שמופציה - וכל שם אחר שימציאו – בשנייה שזה וסטד ועבר למס הוני – מוכרים! ואם החברה שלכם לא מי-יודע-מה יציבה – אל תחכו גם להטבת המס – חצי ציפור ביד עדיפה על להקת ציפורים דמיונית שמעופפת לעבר השקיעה. לא מהמרים על מניה של חברה אחת. לא מעניין מס-יסף. אין לכם מושג מה יהיה מחיר המניה הבודדת בשנה הבאה. זכור חייל - הוראות אלו נכתבו בדם!
המשקיעה צודקת – רוב הכסף מגיע מהחסכון, לא מהתשואה. כדי לקבל תשואה, צריך כסף גדול – עכשיו, לא עוד 20 שנה. בשביל זה צריך לעבוד קשה, או לקחת סיכון, או גם וגם. המפתח לזה בארץ ישראל הוא השכלה גבוהה ולקיחת הסיכון המסויים של עבודה בסטרטאפים.
מי שלוקח את הקטע ה"פסיבי" יותר מדי רחוק, קשה לי לראות איך באמת יתקדם, אלא אם מוותר על ילדים, טיולים, מסעדות, תחביבים ובאמת מסתפק בלקרוא ספרים בבית עם כוס תה.
ומילה אחרונה לגבי הפרישה המיוחלת. לא צריך להפסיק לעבוד לגמרי. אנחנו בשיא הקריירה אבל מרגישים הרבה יותר רגועים מאשר לפני עשר שנים. זה בגלל שהשנים הראשונות של קריירה והעשור הראשון, התובעני של גידול כל ילד באים בדרך כלל ביחד, וזה באמת גומר את הבן אדם והזוגיות. תוסיפו לזה שעות עמידה בפקקים כדי להגיע לעבודה, ואפשר בהחלט להבין למה אנחנו חולמים על הפרישה. אבל עם הזמן המצב נוטה להשתפר. הילדים גדלים ודורשים הרבה פחות זמן (אם כי לא פחות כסף). פקקים זה משהו שאם אפשר להמנע ממנו עושה הבדל עצום באיכות החיים. עבודה היברידית/מרחוק כמובן מקלה ביותר – שינוי דרמטי באיכות החיים בזכות הקורונה. וככל שאתם מתקדמים בקריירה לתפקידים ניהוליים, מי שמנהל טוב מוצא את עצמו עם הרבה יותר זמן פנוי.