⬅ חזרה לאינדקס

איך אתם מתארים את סדר היום שלכם בפרישה?

🕒 פורסם בתאריך: 27/02/2021 18:54
משקיעים יקרים



איך הייתם מתארים את סדר היום שלכם כאשר תפרשו?



פורשים בהווה מוזמנים לשתף
🕒 פורסם בתאריך: 16/02/2022 22:13
מקפיץ@
🕒 פורסם בתאריך: 16/02/2022 22:58
גם פורשים לעתיד?
🕒 פורסם בתאריך: 16/02/2022 23:09
בהחלט :)
🕒 פורסם בתאריך: 16/02/2022 23:55
סדר היום עצמו פחות חשוב בעיניי.



1) כמה שיותר זמן איכות עם המשפחה וחברים



2) כמה שיותר זמן עיסוק בתחביבים



3) (המשך) שמירה על הבריאות (גוף ונפש)



כל השאר בונוס :)
🕒 פורסם בתאריך: 18/02/2022 08:51
מהמם !!!



זה כבר קורה או בשאיפה ?
🕒 פורסם בתאריך: 18/02/2022 09:13
בשאיפה כמובן. בפרישה אני לא מתכנן להגיב לפוסטים בפורום של המשקיעה ב-12 בלילה :)
🕒 פורסם בתאריך: 18/02/2022 22:04
דוקא בפרישה תהיה לך הרבה פניות נפשית להגיב בכל שעה :lol:

:lol:
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 05:35
Can confirm.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 09:10
הרבה פניות נפשית - אולי



הרבה יותר רצון (ויכולת) לישון שעות נורמליות מאשר בתקופת הטרום-פרישה - בטוח :)
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 11:48
אני לא אוהב את המילה הזאת "פרישה", כי משתמע ממנה שזה אומר להפסיק לעבוד. אבל אני לא יכול לחשוב על עינוי גדול יותר מלשבת בבית או בפארק בחוסר מעש ולהאכיל יונים במשך כמה עשורים טובים עד שאמות...



מה שהמשקיעה קוראת לו "עצמאות כלכלית", זה בסך הכל אומר שאני מתחיל לבשל את האוכל שלי בעצמי במקום לעבוד בעבודה משרדית משמימה כדי להרוויח כסף לקנות איתו אוכל.



או במילים אחרות להחליף את הבוסים שלי בעדשים כתומות וגרגירי חומוס במקום בני-אנוש נוירוטים וממורמים.



אבל הצורך לעבוד למחייתי נשאר כשהיה.



אז לשאלתך,

מקדיש את זמני כדי לבשל, לשפץ, לתקן, לעשות הרבה יותר פעילות גופנית מאשר היום, לנהל את הכסף והנכסים שיש לי,



לטפל בילדים (אם יהיו), לטפח את הזוגיות, לבלות זמן איכות עם אנשים שחשובים לי,



ללמוד, לקרוא, לכתוב, לטייל (עם תרמיל על הגב, כמובן)



וליצור (תמיד חלמתי לתרום לפרוייקטים של קוד-פתוח במקום 'לתרום' לפרוייקט הטפשי הזה שמכניס לי כסף לבנק)



ואם ישאר לי זמן אז אבלה אותו על חוף הים (גם בחורף)
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 12:03
נשמע נפלא!!!



תודה על השיתוף
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 12:16
אני מקווה שישאר לך זמן להמשיך לכתוב בפורום :)



*שים לב שלא מעט מהכותבים החרוצים ביותר נמצאים במצב של עצמאות (לפחות במובן של ניהול הזמן שלהם).
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 12:42
לכתוב זה עבודה קשה, זה לא Leisure :>
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 13:39
לא צריך לחכות לפרישה.



כששנינו היינו צעירים ושכירים, עם 2 ילדים קטנים, היינו לוקחים ביחד (בלי הילדים) יום חופש באמצע השבוע מדי פעם והולכים ליום טיול בסביבה או ליום ספורט (מיני גולף, באולינג). נראה לי שחשוב מאד לשלב את הזמנים האלה גם בתקופות שעובדים כמו חמורים (כשכירים או כעצמאים) ולא לחכות כמה חודשים ואז לרבוץ באיזה צימר ולנוח.



גם היום, בעונת הפריחה, אנחנו מקדישים חצי יום טיול פעם בשבוע להרים מסביבנו ואז חוזרים למשימות.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2022 15:46
+1



צריך למצוא עבודה לא תובענית שתשאיר כוחות לדברים אחרים.



אני מתאמן 4 פעמים בשבוע, עושה הליכות בשדות ליד הבית אחרי ארוחת צהריים כמה פעמים בשבוע ומבלה הרבה עם המשפחה.



לא ממהר לפרוש אולי בהמשך אעבור ל4 ימים בשבוע עד לפרישה מלאה.
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2022 20:43
תהיות שעלו לי לאחר קריאת השרשור:



1. האם לבני משפחתך וחבריך יהיה זמן לבלות איתך את ימי הפרישה הארוכים?



2. אחרי שמסיימים את השלב הראשוני כמעט בכל תחביב, בדר"כ מגיעות הוצאות כספיות הכרחיות להמשך הפעילות בו. לא?



בגדול אני תוהה איך נוצר מצב בשוק הישראלי שבו חלק מהאזרחים יכולים לפרוש מוקדם (זה לא עלול להעיד על איזו א-סימטריה בחלוקת הרווחה/כסף? כי אם עקומת גאוס הייתה רחבה יותר, סביר שמדד המחירים / אינפלציה לא היו מאפשרים לאחזונים הגבוהים לפרוש מהר כלכך.. או שאני טועה?) + יוצא מנקודת הנחה שעובדים מוכשרים מעט יותר מהממוצע במשק מסוגלים לפרוש מוקדם ואז אם הרבה מהם אכן יפרשו זאת דיי בעיה. לא?
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2022 20:56
אני לא רואה את עצמי מפסיק לעבוד, אני לא חושב שאמצא תחום שיאתגר אותי כמו ההייטק.



בשבילי חירות כלכלית זה לא להיות תלוי במשכורת, היכולת לפרוש לא אומרת שאני בהכרח חייב לשבת בבית.



אני כן רואה את עצמי עובד במשרה לא מלאה עם מקסימום גמישות(עבודה מהבית, זמן עם המשפחה וכו). כמו כן עובר לתחומים אחרים שיאתגרו אותי מחשבתית, אולי דוקטורט.



לנסות תחביבים חדשים שכרגע אני לא יכול לנסות(זמן, כסף).
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2022 21:44
המטרה היא להגדיל בפרישה את נתח הזמן המוקדש לכך (יחסית לתקופת הטרום-פרישה) ואני לא רואה סיבה שלא אצליח בכך



לא בהכרח, אבל גם אם כן, אני מאמין שהוצאות כספיות על תחביבים הן דבר מבורך, בוודאי לאחר פרישה
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2022 21:56
אני לא חושב שיש המון אנשים שמגיעים לעצמאות כלכלית בגיל צעיר ומפסיקים לעבוד. רבים מאלה שכן הגיעו למצב הזה כי הם אוהבים את מה שהם עושים הכי טוב וזה עבודה, ולכן לא פורשים כל כך מהר. מבין אלה שאכן פורשים (וגם בקבוצה זו חלק גדול ממשיך לעבוד במקומות אחרים), הכישורים הגבוהים שלהם הם בפיקוד על גדוד טנקים או בניהול מחלקה במשרד החקלאות.
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2022 23:06
אין שאלה יפה יותר מזה



קשה לחשוב כך אבל חשוב לחשוב כך
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 11:37
זה לא נכון.



אף אחד לא יודע מה הוא עושה הכי טוב.



אין לך מספיק שנות חיים בשביל להתנסות בכל המקצועות הקיימים בעולם ולהגיע למסקנה במה אתה הכי טוב.



אתה לכל היותר מנחש במה אתה הכי טוב, בד"כ על סמך משובים חיוביים ושליליים שאתה מקבל מהסביבה שלך.
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 11:53
אתה צודק ברמה הפילוסופית שמאחר שאי אפשר לנסות הכל בתקופת חיים אחת, אז אם תנאי לידיעה הוא התנסות, אדם לא יכול לדעת.



אז אפשר לתקן ולהגיד שרק מי שחי תקופת חיים אחת יודע מה הוא עושה הכי טוב מבין הדברים שניסה בחייו.
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 12:15
מוכן לתרום לדיון שפתחת?
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 12:17
אולי אם הייתי הולך להיות כדורגלן הייתי מרוויח היום יותר מרונאלדיניו.



אילו רק צחי מכיתה ו'2 לא היה בועט את הכדור לתוך הפרצוף באמצע המשחק...



בגלל צחי מ-ו'2 כל מה שיצא ממני זה מתכנת.



לך תדע. :)
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 12:20
בבקשה



אני צחי מ-ו2'
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 12:27
מזכיר את מייקל ג'ורדן, גדול הכדורסלנים בהיסטוריה ואתלט מדהים, שנכשל אפילו במעבר לתחום קרוב, בייסבול. לאנשים יש בדרך כלל סט כישורים שמתאים להצטיינות מאד ספציפית (אהממ בני גנץ).
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2022 17:04
זה קצת יותר מורכב מזה. יש רכיבים מולדים מסויימים להצטיינות אבל חלק גדול ממנה נובע ממשך האימון ומסוג האימון.



ההנחה המחקרית היא שכל אדם סביר יכול להפוך לטוב מאוד בכמעט כל תחום עם אימון מתאים.



מה שמבדיל את המעולים מהטובים זה הצירוף של תכונות מולדות מתאימות (נניח זיכרון מעולה לשחמטאים או נפח ריאות גדול לספורטאים) עם אימון מתאים לזמן ממושך דיו.
🕒 פורסם בתאריך: 06/03/2022 22:00
אני נוטה להסכים איתך,



ניתן לראות שאנשים עם מספיק כסף ממשיכים לעשות את מה שהם עושים מבחירה, ועובדים בשביל להיות בשגרה ועם חברה מסביב.
🕒 פורסם בתאריך: 13/03/2022 22:54
אני מסכים. אני חווה את זה עכשיו כשאני מנסה ליצור קשר עם קרובים/חברים בשעות הפנאי הרבות שיש לי, אבל מנסה להזכיר לעצמי לא להפגע כשהם עסוקים כל היום ולא חוזרים אלי, כפי שאני הייתי לפני כמה שנים והייתי מרוכז במשימות והמחוייבות למעסיק.



רעיון שחשבתי עליו - להציע את עצמי כבייביסיטר לאחיינים למשל. כך גם אני מבלה עם בני המשפחה, וגם אפילו חוסך להם הוצאות.



למען האמת בחברות שונות זה קורה כך באופן טבעי. אחת הבעיות בחברה ה"אירופאית-מערבית" של ימינו שהפכנו למבודדים ומרוחקים יותר, ונמצאים כל אחד במירוץ העכברים האישי שלו, במקום לשתף פעולה (כן, גם אם זה אומר לגור שלושה דורות ביחד).
🕒 פורסם בתאריך: 13/03/2022 23:00
+1 ואם כבר קרובים ונפגשים, "זקן" הפכה מכינוי לאיש עם ניסיון חיים שיש מה ללמוד ממנו למילה שאינה p.c.
🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2022 17:31
אני מתכנן לפרוש שנה הבאה מעבודה מאוד תובענית בזמן ובנפש בחברת הייטק.



אני בן אדם של עשייה, לקום ב 8 ולשבת בבית קפה עם העיתון ממש לא עושה לי את זה.



או כמו שג'ו רוגן אומר "יש אנשים שחושבים שהמטרה היא להגיע למקום שאתה שוכב בין סדיני משי מקבל טיפול לרגליים ומאכילים אותך בענבים"



לא בשבילי.



אני מתכנן לעבור לעבודה במשרה חלקית של יומיים בשבוע שתשאיר לי זמן ללימודי העשרה עצמית ולהתנדבות בקהילה.



עוד שנה למנאייכ !
🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2022 19:46
בשנים האחרונות אני מנהל שיחות על פרישה עם כל פורש שאני נתקל בו.



בסופו של דבר, המסר שהכי דיבר אלי הוא מפורש שאמר לי שהוא אדון לזמן שלו. הפורש הזה בגילי, נשוי, אב לבת אחת שגרה באירופה. אין לו שום מחויבות יומיומית, והוא חופשי להחליט מהיום להיום שהוא יוצא לטיול של מספר חודשים ביעד אקזוטי. במהלך הסגרים הראשונים בקורונה לפני כשנתיים, זה באמת מה שהוא עשה.



אני מנסה לבחון לעצמי האם באמת אהיה אדון לזמן שלי. התחושה שלי היא שאפילו כשאפרוש בעוד מספר חודשים, לא אהיה חופשי לגמרי. אפילו ברמת הילדים שלי, שלמרות שהם בגירים, אני לא מרגיש חופשי להעלם להם. או הבית שדורש תחזוקה. והכלבה ...



אם אצליח באמת להרגע מהאחריות לסביבה שלי, אוכל להנות מהפרישה.
🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2022 20:59
ביירון קיטי היתה שואלת עכשיו: האם זאת האמת? האם אתה בטוח שזאת האמת? אולי יש עוד אפשרויות?



מבחינתי, כל דבר בחיים צריך איזון. לא להיות עבד לגחמות של אחרים, כן לתחזק קשרים עם אחרים. לא לנתק אחריות לדברים חשובים, כן לצאת לחופש כשרוצים.



תנסה לדמיין את הקשר שלך עם ילדיך (או אפילו כלבתך) אם אתה לא מקדיש להם בכלל תשומת לב וטיפול אוהב (כל אחד לפי צרכיו). תקום כל בוקר ותחשוב רק על עצמך ומה בא לך לעשות, לא תכניס שום שיקולים שקשורים לאחרים - אתה חושב שזה יגרום לך להנאה לאורך זמן? כי אתה יודע, יש סיכון שגם הם יפסיקו להתעניין בך.
🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2022 21:26
מסכים איתך על זה לגמרי.



לכן אני מרגיש שנסיבות החיים לא תמיד מאפשרות חופש מוחלט.



במקרה של הפורש האחר ללא שום מחויבות, הוא באמת חופשי ויכול להנות מהפרישה באופן מלא.



באופן אישי, אני חושב שלא ארגיש חופשי לנהוג כאות נפשי, ואם עיתותי לא בידי, אז מה הטעם בפרישה. אני ממילא עובד רק 3 ימים בשבוע, ומבחינת העבודה לא מוגבל יותר מדי.
🕒 פורסם בתאריך: 18/03/2022 23:17
הדשא של השכן...



אתה לא באמת יודע איך נראים החיים שלו ואיך הוא מרגיש בתוכם, הוא מספר לך רק את מה שהוא בוחר.



האם לפורש הזה אין הורים שהוא צריך לתת להם תשומת לב? האם הוא אינו זקוק לתחזק את הבית? אינו מארח את בתו? קשוב לבעיותיה? נוסע לבקרה? מטפל באשתו? אין לו חברים/אחים שצריך לתחזק את הקשר איתם? חתונות/בר מצווה/מחלות/לוויות?

החשיבה שלך כל-כך אוטופית בנושא הזה שבאמת עדיף שתמשיך לעבוד לפחות חלק מהזמן.
🕒 פורסם בתאריך: 19/03/2022 11:32
ברור שאתה לעולם לא תהיה חופשי לגמרי, אלא אם תצליח למצוא איזו חברה אנרכיסטית להעתיק אליה את מרכז חייך להצליח להתקיים בה לאורך זמן.



אתה לא חיי בוואקום, יש עוד אנשים בעולם, וברמה מסויימת החופש הופך להיות משחק סכום אפס, הרצון שלך לעשות מה שבא לך מתי שבא לך מתחיל לגרוע מהחופש של האנשים שמסביבך.



למה אתה מסתכל על עבודה כמשהו בינארי (כן עובד/לא עובד), מבלי להתייחס למהות העבודה האתה עושה?



האם העבודה שלך היא בעלת משמעות כלשהי? האם יש בה תרומה כלשהי לחברה? האם אתה חושב שהזמן המוקצב שיש לך על כדור הארץ מנוצל כהלכה?



אף אחד לא הבטיח לך שחופש זה דבר כיף, ושאחרי הפרישה תהיה חסר מחוייבויות לחלוטין ותוכל לטייל בעולם כמה שבא לך.



כן, אחרי הפרישה אתה תהיה אדון לזמן שלך, רק שניהול זמן זו עבודה עם כמות עצומה של אחראיות.



אתה תצטרך בכל יום מחדש להחליט איך לנצל את הזמן שלך בצורה הטובה ביותר.



וזו עבודה פ*קינג קשה. :)
🕒 פורסם בתאריך: 19/03/2022 11:50
נשמע מלחיץ.



ראית פנסיונרים שמתנהלים ככה? כי אני לא ראיתי.



אני מניחה שמשבצים בלו"ז כמה דברים - התנדבויות, טיפול בנכדים, ביקור במרפאה וכו' - אבל 80% מחיי היומיום הוא בנאלי: לישון, להתרחץ, לבשל, לאכול, לקנות, לטייל, לפגוש חברים, לראות טלוויזיה/לקרוא ולשחק במחשב/לקרוא ספר, לצאת לבילוי, לתקן דברים, לגנן, לשוחח עם בן הזוג, לטפל בכלב, לדאוג להורים, לילדים, לאחים.



מה שנקרא - החיים עצמם :)
🕒 פורסם בתאריך: 19/03/2022 13:50
מסכים,



אני חושב שאת הדברים הבנאלים, צריך לתת להם משמעות רבה יותר לחיים עצמם:



לדוגמא - לאכול - שינוי הרגלי אכילה שקשה לאמץ כאשר ממהרים ולחוצים לעבודה.



לפגוש חברים - אפשר לתכנן את המפגש, לארח בצורה מושקעת, שהמחשבות שלך נמצאות במפגש ולא במקום אחר שלא להספיק את העבודה... וכו׳
🕒 פורסם בתאריך: 19/03/2022 15:33
אני לא חושב שמה שאמרתי הוא "מלחיץ".



אולי "מפחיד" או "מאיים" אלו מילים שיתאימו יותר לדברי.



ובצדק, כי חופש הוא דבר מפחיד ומאיים, ואנחנו צריכים לקבל את זה באהבה.



וחוץ מזה, וודאי שכולנו חיים רוב הזמן "על אוטומט".



אני פה בשביל להרהר למה אנחנו עושים את הדברים שאנחנו עושים...
🕒 פורסם בתאריך: 19/03/2022 16:02
חייב לציין שהמעבר בין רבים ליחיד בכותרת משגע אותי כל פעם מחדש :)
🕒 פורסם בתאריך: 22/03/2022 12:44
זה לא מדויק, ושגוי במקרה שלי.



הצלחתי לברור בגיל צעיר מאד במה אני טוב, ולכן השתפרתי בו יותר והתמקצעתי בו. אז היום אין לי ספק שאני הכי טוב בו. אני חושב שהאנשים המצליחים בעולם יודעים במה הם הכי טובים ובמה הם לא - והמודעות היא מה שעושה את ההבדל.



נכון שיכול להיות שיש לי פוטנציאל לדברים שלא גיליתי, אבל הסבירות שאני גאון במשהו שלא שמעתי או ניסיתי היא לא גבוהה.



לפעמים פגיעות ראש מגלות כישורים חדשים כמו מוסיקה, שחמט או ציור.



לפעמים אנשים בלי זיקה למוסיקה מגלים שיש להם קול אופראי.



אבל מדובר בפוטנציאל בלבד. אני אישית לא מאמין שאתה מגלה שאתה טוב בדברים כך לפתע ומגיע לרמות הגבוהות ביותר, ושאפשר כבר לדעת בגיל מסוים במה אתה חזק ובמה אתה פחות.
🕒 פורסם בתאריך: 22/03/2022 17:04
הטענה שהגבתי עליה בזמנו, אם תשים לב, אמרה שאם תעבוד במה שאתה הכי טוב בו אז תרוויח הרבה כסף (מספיק כדי לחסוך לפרישה בגיל צעיר)



וזה לא נכון.



כי להיות אלוף בשחמט זה אחלה, אבל כדי להתפרנס אתה צריך שהכישרון שלך יקדם את החברה באיזושהי צורה אחרת אף אחד לא ישלם לך בעבורו.



סך הכל יש הרבה אנשים - הרוב המכריע לדעתי - שהכישרון שלהם הוא לא כזה שניתן לייצר ממנו הכנסה.



והשאלה האם זה בכלל נכון לבחור את מקצוע שלך לפי מה שאתה הכי טוב בו, או שעדיף לבחור מקצוע לפי מה שהעולם זקוק שתעשה למענו גם אם זה לא ה cup of tea שלך?
🕒 פורסם בתאריך: 31/03/2022 22:36
חחח



האמת שאני שם לב לזה רק עכשיו,



חיפשתי איך לערוך ומחדש ולא מצאתי, האם יש דרך?
🕒 פורסם בתאריך: 01/04/2022 08:18
ערכתי את הנושא.
🕒 פורסם בתאריך: 02/04/2022 22:11
תודה רבה!!

@איניגו מונטויה בעזרתו של של yossik פתרתי לך את השגעון :)
🕒 פורסם בתאריך: 06/05/2022 16:44
העצמאות בשבילי, בתרומה הכי גדולה היא הורדת הלחץ בחיים - כלומר החל משהייתי סטונדט, וגם לפני תמיד היה לחץ ללמוד, להצליח, לעבוד וכו'. בשבילי העצמאות, או האקסל עם ההגעה ליעד הוא אלמנט הורדת לחץ בעיקרו, שפוגע לי באיכות החיים. אני רוצה להרגיש שאני יכול פשוט לומר - וואלה, כל ההשוואות בין מי מרוויח יותר, או מי התקדם יותר בעבודה, או מי עובד פחות, או מי עובד יותר, היא לא משנה לי כבר.



כשראיתי שאני מתקרב לעצמאות כלכלית, ואני די שם אם מחשיבים עוד הכנסות שיש לי (אני מחשב לפי הכי סטריקט של 3% + ללא שום הכנסות פרט לתיק ההשקעות הנזיל כלומר ללא שווי הנדל"ן או פנסיה, ושם אני כשנתיים מהיעד), זה נותן לי קצת בוסט ביטחון בהתנהלות שלי מול המנהלים, איך אני מסתכל על הקריירה וכ'ו.



לגבי פרישה, אני מקשיב למה שבוער לי באותו הרגע בבטן. כרגע דווקא כשאני מתקרב ליעד, בוער לי להחליף לעבודה יותר איכותית, בחברה יותר טובה, ולהיות על האדג', לדעתי נטו מתוך צורך להוכיח לעצמי, כי אני מרגיש חוסר ביטחון בחיפוש העבודה ומשהו בתוכי רוצה לפתור את זה. אולי אחרי זה ארגע.



עוד נושא שבוער לי, שדווקא הייתי רוצה לעבוד עליו, אבל לא נותן לעצמי רשות עד עכשיו בכלל הזמן שהולך לעבודה וללימודים, הוא להחזיר לעצמי את היכולת להכיר ולמשוך בנות זוג איכותיות. זה משהו שהזנחתי, והחלום שלי הוא להיות חופשי, ולעבוד רק על זה, או בעיקר על זה, לשדרג את עצמי מבחינת מראה, ביטחון עצמי, איך שאני מגיש את עצמי לצד השני. בוא נאמר שהחיים במשרד לא הכי תורמים לזה.



ובעיקר איזון, אני מחפש את נקודת האיזון הנכונה בין כל מה שכתבתי למעלה - שני הדברים שבוערים לי בבטן.
🕒 פורסם בתאריך: 06/05/2022 17:36
לדעתי על זה כדאי לתת את הדגש, במובן הזה שזה ייתן את האפקט הכי משמעותי על חייך.



בקריירה ובטחון כלכלי כבר עשית דרך, ולעוד כסף\עוד הישג בקריירה תהיה השפעה מועטת...
🕒 פורסם בתאריך: 07/05/2022 12:26
תודה על השיתוף!



נשמע שהמטרות שלך מוגדרות וברורות



מאחל לך בהצלחה
🕒 פורסם בתאריך: 31/07/2023 08:48
סדר היום שאני צופה בעוד כמה שנים:



פעילות גופנית,



שנ"צ,



בישול, טיפול בצמחים,



הליכות,



ניקיון הבית



טיפול בנכסים,



לימוד נושאים שונים, קריאה, כתיבה, משחק מחשב,



התנדבות בקהילה,



טיפוח קשרים משפחתיים/חברתיים,



עיסוק ביצירה-ציור/גילוף בעץ וכד',



אולי עבודה במשרה חלקית.
🕒 פורסם בתאריך: 02/09/2023 00:14
המונח "פרישה" לא יושב לי טוב כי זה נשמע כמו כרטיס בכיוון אחד שממנו אי אפשר לחזור. ומה אם אני רוצה לחזור?



אני עובדת בהייטק ומאוד אוהבת את מה שאני עושה. לעיתים, ברמה של שליחות. עם זאת, סביבת העבודה מגיעה עם לחצים תמידיים שמובילים לשחיקה פיזית ונפשית שקשה לשאת למשך כל החיים. למזלי, נפל בחלקי f* u money שמאפשר לי עכשיו לקחת הפסקה כדי לנוח ולטעון מצברים.



אין לי דד ליין להפסקה הזו, וכמוכם מתלבטת מה לעשות עם עצמי בזמן הזה. החלטתי שאני רוצה לסגור את החוב שיש לי לעצמי, שנצבר במשך שנים של קידוש העבודה במחיר של הזנחה של הבריאות שלי, ניתוק חברתי (כי פשוט אין מאיפה למצוא אנרגיות להשקיע בחברים כשאת מסיימת כל יום עבודה הלומת קרב) והתפתחות אישית.



על מנת לסגור (או לפחות לצמצם) את החוב שלי לעצמי זיהיתי מספר תחומים בהם אשקיע זמן ואנרגיה:



1. פעילות גופנית - כגון חדר כושר ושחיה שאני מאוד אוהבת. בשנה האחרונה עליתי כ 10 ק"ג כתוצאה מסטרס מתמשך בעבודה וחוסר יכולת למצוא את הכוחות לבצע פעילות ספורטיבית בשוטף.



2. טיולים בשבילי הארץ - אני מאוד אוהבת את הטבע ותמיד היה לי חלום להתמצא בו יותר טוב, לדעת לבשל בשטח, מחנאות וכו. אני מתכננת להצטרף לקבוצות טיולים מאורגנות ולהרחיב את מעגל החברים



3. לימודי שפה חדשה - נרשמתי ללימודי פורטוגזית פרונטלים באוניברסיטה הפתוחה. אני בתהליך של אזרחות פורטוגלית ויהיה נחמד אם יהיו לי כמה מילים בשפה, וכן גם מסגרת ליצירת קשרים חברתיים



4. הצטרפות למועדון דיבייט - רעיון שנחשפתי אליו מאחד הפוסטים של המשקיעה אני חושבת שזו יכולת אישית שאני יכולה לשפר ותועיל לי בהמשך הקריירה בהייטק, לאחר ההפסקה



5. ללמוד להשקיע בשוק ההון - יש לי עוד הרבה מה ללמוד בעזרת הבלוג של המשקיעה והקהילה שפה



6. לכתוב ספר - כבר כמה שנים שיושב לי במאחורה של הראש לכתוב ספר בעולם המקצועי שלי. אני רוצה ללכת על זה



אני מאמינה שבשלב מסוים ארגיש מיצוי ורוויה מהחופש וארצה לחזור למעגל העבודה ולמצוא את האתגר המקצועי הבא שלי. אני חושבת שהמטרה שלי היא לא לפרוש מוקדם (או לפרוש בשיאי) אלא לקחת הפסקות קריירה יזומות אחת לכמה שנים כדי לסגור חובות שלי לעצמי ואז לחזור למעגל העבודה כדי להרגיש גאה בעשיה שלי בתחום שאני בסהכ מאוד אוהבת, אך יש לו מחירי שחיקה גבוהים.
🕒 פורסם בתאריך: 11/09/2023 01:08
מקווה להיות בריא ולעשות המון פעילות גופנית
🕒 פורסם בתאריך: 20/09/2023 20:06
אני כרגע בפרישה זמנית לא מבחירה (עבדתי בהייטק מעל ל 20 שנה וכרגע לא מוצא עבודה שמתאימה לי).



סדר היום שלי:



5:30 אני קם ברוב הבקרים בשעה הזאת, 4 פעמים בשבוע כבר בשעה 6 בחדר כושר. בימים אחרים אני קם לעשות ריצה או הליכה מוקדם בבוקר.



7:30 אני חזרה בבית, דואג שהילדים יעזבו לבית ספר



8:30 אני מתיישב על המחשב, יש לי השקעות שונות ואני צריך לדבר עם רו"ח, עו"ד, יועץ השקעות וכו'.



בשעות הבוקר אני גם עושה קניות של כל מה שאני לא קונה בסופר במשלוח, בשר, ירקות, פירות.



עושה סידורים כמו שטיפה של הרכב, עבודות בגינה וכו'



בשאר הזמן אני לומד (כרגע עושה קורסים של ML)



אני גם מבשל לכל המשפחה



שעות הצהריים: הילדים מגיעים ואני יושב קצת איתם



שעות אחה"צ: המון הסעות והתעסקות עם הילדים, מאחר ואשתי עובדת, אני אחראי על זה.



17:30 פעם או פעמיים בימי שבוע אני בפאב עם חברים, פעמיים בסופ"ש, זה ממלא לי את המשבצת של לפגוש אנשים מחוץ לבית



19:00 אני עושה הליכה של 45 דקות עם אשתי או חבר (כ 3 פעמים בשבוע)



22:00 אני כבר במיטה
🕒 פורסם בתאריך: 24/09/2023 11:51
אני רחוקה שנות אור מפרישה מוקדמת (יכולה רק לקנא) והאמת שזה לא ממש בתכנון הריאלי שלי (בערך, מוזמנים ליומני שם פירטתי את הרציונאל)



לא יודעת אם כבר כתבו את זה כאן אבל אכתוב בכל מקרה: נתקלתי בכתבה שעשו בכלכליסט על יובל רכבי והוא קצת מציג את החיים שאחרי הפרישה המוקדמת



אולי יעניין אתכם
🕒 פורסם בתאריך: 10/02/2024 22:04
סתם מעדכן שחזרתי לעבוד, לפחות כרגע. בסופו של דבר, קיבלתי הצעה מאוד טובה והתאים לי לחזור לעבוד. אני מרגיש יותר שלם עם עצמי כרגע כשאני עובד. המשרה היא ניהולית אבל לא בכירה, ואפשר להגיד שהיא קצת ״קטנה״ עלי, אני לא עובד קשה מאוד, הכסף והתנאים נהדרים. מאידך, אם יציעו לי להתקדם למישרה בכירה יותר, אני אהיה בדילמה, זה למעשה יהיה חזרה לעבודה קשה יותר שאני לא בטוח שמתאים לי לחזור אליה. אפשר להגיד שמצאתי סוג של איזון בין פרישה לבין עבודה מאוד אינטנסיבית, משהו שעשיתי בעבר.
🕒 פורסם בתאריך: 11/02/2024 19:37
עד שישעמם לך ... (מניסיון אישי).



עשיתי צעד דומה לאחר כשנה מדהימה בבית. אין לי תלונות למקום החדש - האנשים טובים וכנ"ל התגמול.



זה אני שמחפש את עצמי ומרגיש כדג מחוץ למים, בעיקר כי התחום ממש לא מדבר אלי (שיעמום של 9 שעות ביום) ואני מתנוון מיום ליום .



מקווה שאצלך זה שונה ...
🕒 פורסם בתאריך: 11/02/2024 20:59
בניגוד אליך- התמכרתי לפרישה. כבר למעלה מ4 שנים.



מתעורר עצמאית, חי באיטיות, עושה דברים שאוהב.



חוזר בימים אלה לטייל בעולם, עוסק בהשקעות, קריאה, שמיעת מוסיקה וספורט.



לצערי לא מצליח להרחיב את מעגל החברים הקרובים או להחזיר את אלה שהתרחקו.



כמעט בטוח שלא שאחזור לעבודה כמשרה.



עובד פה ושם שעתי בקטנה בעבודה שלא דורשת ממני מאמץ.
🕒 פורסם בתאריך: 11/02/2024 22:17
מתוך עניין מה ניסית לעשות על מנת להגדיל את מעגל החברים?



אני במשך שנים רבות מעוניין בלהגדיל את מעגל החברים (הלא קיים, אין אפילו אחד למעט חברים וירטואלים מארצות זרות).



לא יודע איפה ואיך להתחיל בכלל. אנחנו בקבוצת גיל שונה אבל אשמח לשמוע מה כן ניסית.



קיבלתי עצות לחוגים וכו' אבל אין לי עניין בשום חוג.
🕒 פורסם בתאריך: 11/02/2024 22:20
וואו, מבאס.



אתה נשמע רהוט ואיכותי. אתה בשנות ה30 שלך?
🕒 פורסם בתאריך: 11/02/2024 22:28
מתקרב בצעדי ענק. 28.



אכן מבאס, הרעיון ללכת ללמוד לתואר היה (גם) בתקווה להשתלב חברתית, אך לצערי הלימודים מרחוק כי כל האזור מפונה, כך שלא יצא לי להכיר אנשים בתואר בינתיים.
🕒 פורסם בתאריך: 11/02/2024 23:41
תואר זה המקום למצוא חברים.



בייחוד כשלומדים בקבוצות למבחנים.



חלקם יהיו חברי תואר וחלקם ישארו גם אחריו.



כשתתחיל לעבוד אני מניח שתמצא עוד חברים, חלקם יהיו חברי משרד וחלקם גם לשעות שאחרי.



חוג זו גם אופציה (כאשר יהיה לך זמן לאחר התואר).
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 16:25
זה שונה אצלי, רק שזה לקח לי יותר מ 20 שנה להבין איפה ואיך נכון לי להתנהל בנוגע לקריירה. זה קשור לזה שעברתי לסדר יום שהוא לא רק עבודה אלא גם תחביבים.
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 16:34
אם הבנתי נכון את ההודעה הקודמת שלך חזרת להייטק, לא?



מעניין. תוכל להרחיב קצת איך זה קרה? איך התחביבים גרמו לך לעזוב את העבודה ובסוף גם לחזור לתפקיד ניהולי?



ג"נ: הייתי באותו מצב כמוך בדיוק, ואני עדיין מנסה להבין איך נכון לי להתנהל מבחינת הקריירה...
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 18:48
לפני שנתיים הלכתי לפסיכולוגית תעסוקתית, תוך 2-3 סשנים היא נתנה לי להבין מה גורם לי להתאכזב ממקומות עבודה ולא למצוא את עצמי שם אחרי תקופה. זה גרם לי להבין את עצמי יותר טוב ולהבין איפה אני נכשל מבחינה תפיסתית. אני לא יודע מה גורם לך לא להיות מרוצה, אצלי זאת היתה העובדה שנתתי לעבודה להגדיר אותי, הייתי טוטאלי, אם הגעתי להישגים ופסגות הייתי בהיי מטורף, אם הייתה תקופה לא מוצלחת, הייתי מאוכזב. עבדתי די קשה ובשנים האחרונות התקדמתי לתפקידי ניהול עם לא מעט אחריות, זה כלל במקרים רבים שעות עבודה מרובות, טיסות לחו״ל נון סטופ, המון לחץ ועבודה מול מנהלים בכירים, העבודה השתלטה על החיים שלי והפכה להיות הדבר החשוב ביותר.



לפני שנה וחצי התחלתי ללכת לחדר כושר, בהתחלה פעמיים בשבוע על הליכון ומשם למכשירים ואז משקולות 4 פעמים בשבוע. זה שינה לי לחלוטין את סדר היום ואת החיים בכלל. התחלתי לקום מוקדם 4 פעמים בשבוע ואז בשאר הזמן לחשוב טוב יותר על תזונה, שינה וסדר יום. תמיד הסתכלתי על אנשים שקמים ב 5:30 והולכים להרים משקולות כאילו הם מטורפים, היום אני מבין שזאת התמכרות פשוט נהדרת.



בשנה האחרונה, לא עבדתי תקופה ובחודשים האחרונים חזרתי לעבוד. בכל הזמן הזה, השאלה אם יש או אין לי עבודה, לא הייתה כל כך מרכזית. אני נהנה לקום בבוקר וקודם כל להיות בחדר כושר שעה, זה משנה לי לחלוטין את ההרגשה בשאר היום. אני מבין היום שעבודה וקריירה הן לא הכל, יש לי עולם מעבר לזה.
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 19:38
תודה רבה על השיתוף.



למזלי הבנתי לפני כמה שנים שעבודה וקריירה הן לא הכל, אבל לא הצלחתי למצוא עדיין את המקום שארגיש בו את האיזון שחסר כל כך (בעיניי) בהייטק.

נחמד לשמוע שזה עזר לך. אולי אנסה את זה באמת.
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 19:40
שמח בשבילך. לצערי לא יכול (עדיין) להרשות לעצמי פרישה בהיקף כזה.



אם הייתי יכול, הייתי מניח מכתב מחר ...
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 21:35
מקווה שזה בסדר לשאול, אבל האם אתה בזוגיות? ואם כן, איך הבת זוג מקבלת את זה? האם היא גם תורמת את חלקה להתכנות של הפרישה המוקדמת? האם היא עובדת?



ודבר נוסף, אולי רשמת איפשהו ופספסתי, אבל בן כמה אתה?
🕒 פורסם בתאריך: 12/02/2024 23:19
בסדר גמור לשאול.



בן זוג. אני בן 50.



אין לו בעיה עם זה שאני בפנסיה. למעשה גרים בדירה שלי ואני לא חי על חשבונו.



כתבתי יומן מסע פה. מוזמן לקרוא :)
🕒 פורסם בתאריך: 13/02/2024 07:18
מאז ומתמיד התקשתי לשים את הגבול לעבודה.



אשמח לדעת אילו הרגלים/כלים פיתחת בהקשר לעבודה החדשה המאפשרים לך לשים גבולות אלה.
🕒 פורסם בתאריך: 13/02/2024 08:19
זה מאוד רחב והמון מחשבה ועבודה. כמו שכתבתי, לאמץ תחביב זה חלק מזה
🕒 פורסם בתאריך: 13/02/2024 08:39
טוב אז אני אי אלו שנים מרוויחה מהכנסות פאסיביות מספיק כדי למלא את צרכיי ואת צורכיי משפחתי. מעבר להתעסקותיי הפיננסיות ויגיעה אישית מבחירה, חולמת להוציא ספר מתישהו, עושה קורס חובשים ומתלבטת להכנס למחויבות ארוכת טווח יותר של קורס פרמדיקים.בעייני זו סכנה ממשית להפוך לפנסיונר במובן המקובל, ולכן חשוב שיהיה חידוש בלתי פוסק בעיסוקים ותחומיי העניין.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 00:07
חבל שאין חומר שאפשר לייצר ממנו עוד כמוכם



עוד 10% כאלה במדינה, והעם שלנו היה טוב יותר...

(נראה לי שאפילו לך עצמך לא היה את החומר לייצר עוד כמוך...)
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 09:23
נושא מערכות היחסים במטריצת הפרישה הוא קריטי ושווה להשקיע בו זמן ומחשבה במידה והוא לא מספק. הוא זה שמעניק משמעות לכל העסק- אחרת הזמן העודף הופך למשקולת. בשנתיים שלוש האחרונות חל אצלי מהפך, נוצרו לי לא מעט חברויות חדשות (וזוגיות) כחלק מהשינוי שעברתי. אם אני צריכה לאפיין את מהות השינוי בהעדפות שלי, עברתי מעולם של אנשיי עסקים מצליחנים אך חסומים רגשית, לעולם של אנשים שהם לפני הכל בני אדם טובי לב , מן שחקניי נשמה. נושא המצליחנות קיים שם, אבל בסדר עדיפויות אחר לגמריי. התהליך התחיל להתרחש כשפיניתי מהחיים שלי את אותם אנשים שלא באמת שייכים.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 16:30
אכן כשהגעתי ליעד הנכסף ופרשתי, וכבר לא היו לי יעדים של 'חוות דעת, דרגה, לרצות את המנהלים, להגיע היתה בשלום' - שמתי לי יעד לשפר את מעגל החברים הקרובים שאוכל להיפגש, לשתף ולהתייעץ. אני מאוד אוהב לספר ולקבל פידבקים ונראה לי שניתן לראות זאת ביומן המסע שלי. הייתי בטוח שאני "אטרקטיבי" ואף "מצליחן" - כריזמטי, מלומד, מסודר כלכלית. אדם שעיתותיו בידיו ואיש שיחה שירצו את קרבתו. מה גם שהתחטבתי וטיפלתי בנראות וחשבתי שזה יירשים מישהו (בעיקר גייז אבל לא רק). אז חשבתי. די מבאס לגלות שהסביבה מראה לי שאני לא. יש לי מעט חברים טובים אבל הייתי רוצה יותר - התחושה היא שאחרים מנפים אותי מחייהם ולא ההפך (כפי שאת כותבת). הלכתי לטיפול פסיכולוגי של שנתיים בנושא מערכות יחסים- במבחן התוצאה ללא הצלחה בינתיים. הבנזוג שלי סגור בתוך עצמו ולא מבלה איתי (לדוגמא- חזרתי לאחרונה משני טיולים לבד בחו"ל של שבוע כ"א בהפרש של יומיים בינהם, בלעדיו) והוא טוען ש"אני רוצה חברים" נובע משעמום - אבל אני ממש לא חושב שאני משועמם, אני "חי באיטיות" כלומר לוקח את הזמן אבל הלוז שלי מלא (יכול לכלול שעה וחצי בבוקר לקפה ומוסיקה לצד גלישה ברשת) אבל עדיין מלא.



עבודה ממש לא חסרה לי, חוץ מהדברים הקטנים והקלים שאני עושה בשביל דמי כיס.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 17:57
לא חושב שיש הגיון בלהאשים שעמום. שעמום עלול להשפיע, אבל זה לא העיקר. זה טבע אנושי לרצות חברה, בעיקר חברה בה יש לנו עניין ונושא משותף לשיח. לא סתם אנשים בסביבה.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 18:11
השנקל שלי, בתור מי שחברות לא באה לו בקלות בכלל,



עם הזמן למדתי למקד את כל תשומת הלב בשימור החברים הקיימים, ולא להתעסק בכלל עם יצירת חברים חדשים.



היווצרות של חברויות היא לדעתי פעולה אוטומטית שאנחנו עושים בתת-מודע, כמן יצר השרדותי כזה. הניסיון לאלץ את זה לקרות מוביל בסוף לאיזשהו קשר אינטרסנטי שלא מחזיק מעמד. לעומת זאת, ברגע שנוצרה החברות, צריך להקפיד לטפח אותה, ובזה צריך להשקיע עבודה אקטיבית.



פה בפורום כשמדברים על מינימליזם מתכוונים בדרך כלל למינימליזם חומרי. אבל צריך לדעת להחיל את הגישה הזו על תחומים נוספים בחיים: בין היתר צריך להתייחס גם למינימליזם סוציאלי. ריבוי של חברים זה לא בהכרח דבר חיובי. ממש כמו חפצים, הם מונעים ממך לעשות שינוי בחייך (זה בולט במיוחד אצל טינייג'רס. פתח טיקטוק אם אתה לא מבין על מה אני מדבר.) אני משוכנע שכמות החברים הטובים שיש לך הוא בדיוק הכמות הנכונה עבורך בשלב הזה של חייך ואין לך סיבה לבקש עוד. לחברים הפחות-טובים, אתה נותן להם להתרחק ממך, אתה לא מחזיק אותם בכוח, ובעיני זה מעולה. זה מראה על בגרות. מן הסתם כאשר אתה עושה שינוי בחייך, יהיו מי שלא יראו את זה בעין יפה ויתרחקו ממך. זה נראה לי מצב טבעי.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 18:15
יכול לתת דוגמאות?



מה למשל אדם מסודר כלכלית עושה בשביל דמי כיס?



ואיך אתה מחליט כמה דמי כיס אתה רוצה?
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 20:06
שאלה למי שפרש,



האם אתה מרגישים שהשבוע עובר לכם מהר או לאט?
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 20:10
דוגמאות: השגחה על נבחנים במוסד אקדמי בתקופת בחינות, השתתפות בקבוצות מיקוד תמורת תוי קניה, עבודה בקלפי בימי בחירות.



לא "מחליט כמה אני צריך". עושה דברים קטנים שמסתדרים לי בלו"ז, לא מפריעים לי ומכניסים עוד כמה גרושים.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 21:14
לאט/מהר זה בעיני המתבונן.



מה שכן, אין שביזות יום א.
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 21:52
אהה, ממש פריסטייל. מבין שאלה סתם דברים שלא דורשים הכשרה ולא קשורים למקצוע שעבדת בו פעם.



אגב, רעיון (אם יש לך המעט כישורים הנדרשים): להיות מאבטח / מגיש עזרה ראשונה בטיולי בית ספר. יכול להיות מגניב



גם מזיזים את הגוף, גם רואים מקומות, גם משלמים לך על זה
🕒 פורסם בתאריך: 19/02/2024 22:56
מסכימה מאוד. היו לי חברויות בעבר הקרוב והרחוק שלא היו טובות לי, למשל חברויות חד-צדדיות בהן רק אני התעניינתי והקשבתי לצד השני בעוד שהצד השני לא הביע בי עניין אמיתי או שהתנהג באופן הפכפך.



באיזשהו שלב קיבלתי החלטה מודעת שלא להשקיע אנרגיה באנשים שלא עושים לי טוב, אפילו שהם לא התכוונו לעשות לי רע. את החברויות שלא היו טובות לי סיימתי, וזה פינה לי מקום לחברויות שכן שווה להשקיע בהן.
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2024 23:09
דברים שאני עושה בכיף ומאפשרים לי צימוד הרגלים מהנה- לדוגמא אימון כושר מיד אחרי השגחה על מבחן (כי זה ממש סמוך פיזית).
🕒 פורסם בתאריך: 20/02/2024 23:31
איך זה עובד? אתה יכול להגביל את העבודה למוסד ספציפי שבו אתה מסכים להשגיח?
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2024 07:28
היציאה לחופש כלכלי היא מתנה, אבל היא גם יוצרת נפרדות מהסביבה.



כל בחירה יוצאת דופן יוצרת תגובה חברתית, לעיתים קרובות מתוך איום ולפעמים גם קנאה- כתוצאה מזה יכולה להיות מוקמת גדר והחוויה הפנימית היא של ייצור ביזארי, מוקצה. במידה והבן זוג שלך לא ממש מפרגן לך, אתה נוסע בלעדיו לחול וכו'... זה מעלה שאלות, למה אתה מוכן לזה, זה חייה ותן לחיות או שזו העלמת עין. החברה מהדהדת את מה שאתה תופס את עצמך, מבחינת דימוי עצמי, ושם בעייני צריך לשים את הפוקוס. חלילה שלא אשמע מתנשאת באופן כלשהו, להיפך אני מזדהה איתך הייתי במקומות האלה.
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2024 09:13
כל מילה.

בהחלט זה יכול להיות - אני מעלה הרבה תמונות ברשתות החברתיות מחו"ל, הצגות, מסעדות - בד"כ כשאני לבד, כמי שאומר "תראו אותי, תתייחסו אליי!" ומתבאס כשבקושי מפרגנים בלייק או לא שואלים לדוגמא על המקום בו מצולמת התמונה או מתחילים איתי שיחה כפי שהייתי רוצה. בעוד אם אני רואה פרסום של מישהו שאני חפץ בקשר עימו במקום מסויים מיד אגיב, או אחמיא או אשאל. יתכן שבאמת אני מצטייר כווירדו.

גם פה קלעת. הייתי בטיפול פסיכולוגי שנתיים בנושא וכנראה אני לוחץ יותר מדי לצד השני, ולא מוותר כשהוא מתחיל להתרחק כי אומר לעצמי "הנה עוד אחד עומד להתרחק ממני" וזה אירוע שמזין את עצמו. מחד אני מחזיק מעצמי מאוד בהשגת רוב היעדים שהצבתי לעצמי, יכולות, טיפול ויחס עם אבא המבוגר, צבירת הון. מאידך הדימוי העצמי הוא נמוך בהיבט יחסים חברתיים ובאיך אני נתפס בעיני הזולת.
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2024 10:07
ולפעמים מתוך אי הסכמה שזו הדרך הנכונה.



אני בצד שלך אבל חושב שלא כל החכמה נמצאת אצלנו.
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2024 10:28
שם בטח לא תמצא את הרשת החברתית שלך, זה הכל פיקציה.



נניח שהייתי חברה שלך ברשת כזאת, והייתי מגיבה לכל תמונה שלך. במה זה היה מקדם את הקשר שלנו? בכך שתספר לי על ההצגה/מסעדה?



קשר חברתי הוא עניין עדין, רגיש ומתפתח על פני זמן. לקשר כזה נדרשות התעניינות הדדית, רגישות הדדית, יכולת איזון הדדית (לא להיצמד מדי ולא להתרחק מדי).
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2024 12:28
מסכימה. הצנעת לכת, בכל מה שקשור בדעות אקסצנטריות זה סופר חשוב



אחרת מתחיל לגרד בגב מהצלב ...מה שפחות מתאים לנו.



מצד שני אין מה להקטין את עצמינו כדי שאחרים ירגישו לא מאוימים.



זה מן חבל דק.
🕒 פורסם בתאריך: 21/02/2024 15:32
מי שפרש צעיר שוכח לפעמים שהחברים שלו עדיין עובדים במלא המרץ ובין העבודה והמשפחה ממש אין להם זמן פנוי וכוח להשתעשע בחברת הפורש הצעיר שהוא מלא מרץ ויש לו המון זמן פנוי.



מה שכנראה נכון לעשות זה לחפש עיסוקים במסגרת חברתית. זה יכול להיות למשל קבוצת ריצה או קבוצת הליכה בשביל ישראל או ריקודי עם או חוג תיאטרון או ציור או פיסול או צילום וכו'.



הפעילות המשותפת יוצרת הווי חברתי וגם פותחת אפשרויות לקשרים חברתיים חדשים עם אנשים בעלי תחומי עניין משותפים וגם בעלי זמן פנוי
🕒 פורסם בתאריך: 22/02/2024 08:35
בנושא דימוי עצמי החשוד המיידי בכלליות וגם מתוך הדברים שהעלת, זהו הבן זוג. שלא יובן לא נכון, זה לא הוא שאחראי על הדימוי העצמי הנמוך אלא עצם הסיבות ללמה בחרת בו, במידה ואין שם הערכה ומקום למי שאתה. האחריות היא תמיד שלנו ודרוש אומץ לב לתקן טעויות. בתחושה שלי אתה תלוי בזוגיות הזו בגלל הבדידות, מצד שני יכול להיות שהזוגיות הזו ואני זהירה פה לא ממש מעצימה אותך.
🕒 פורסם בתאריך: 22/02/2024 18:28
כפורש מוקדם מזה חצי שנה שלפני כחודשיים התחיל לעבוד כעצמאי פחות או יותר בתחום שבו עסקתי גם כשכיר אבל בעצימות מאוד מאוד נמוכה אני מרגיש שהשבוע ממש טס לי .



במסגרת העבודה כעצמאי נותן שירות אני פחות או יותר יומיים בשבוע קובע פגישות מחוץ לבית וגם הן רק אחרי שעה 09:00 ומשתדל לחזור עד לשעה 15:00 . בשאר ימי השבוע אני מקדיש את הזמן לפי הסדר : משפחה גרעינית , הורים שהולכים ומתבגרים , השלמת עבודה במחשב מהבית , ספורט בחוץ / חדר כושר , קריאה , חברים . הזמן עובר לי מהר ושוב מגיע סופש אבל בניגוד לשנים עברו בהם הייתי שכיר בעבודה מלחיצה ואינטנסיבית אני לא מגיע עם הלשון בחוץ אלא מסופק ורגוע ביותר .
🕒 פורסם בתאריך: 22/02/2024 18:31
בדיוק ככה . אנשים עדיין פוגשים אותי ולא מבינים איך צעיר כמוני ( 47 ) עשה צעד כזה ועזב את הארגון בו עבדתי . כולם מצפים שתמשוך עד הסוף . הפנסיה תהיה יותר גדולה אבל לא בטוח שיהיה חשק וכוח לעשות עם זה משהו .
🕒 פורסם בתאריך: 22/11/2025 13:34
לא בטוח שהוזכר פה איפשהו וזה דבר דיי מוזר, אבל קיימת דעה שהשפיות שלנו במיקור חוץ.



לכן תחזוקת קשרים חברתיים בפרישה היא לא ממש אופציונלית.



אחרי הכל עבודה היא מסגרת חברתית עם הרבה תקשורת, גם אם לא אוהבים אותה.
🕒 פורסם בתאריך: 22/11/2025 15:51
יש מקומות עבודה שלעזוב אותם ואת התקשורת הרעילה שהייתה בהם שידרג פלאים את הרווחה הנפשית שלי.



חוויתי גם מקרים הפוכים אבל לא תמיד עבודה = הנאה חברתית.



עם זאת בכללי אתה צודק. הרבה יותר קל כמבוגר ליצור קשרים חברתיים במסגרת העבודה. זו אחת הסיבות שאני סבור שהרבה יותר בריא להוריד את הרגל מהגז בשלבים.



להתחיל עם צמצום של 20% משרה. לנצל חלק מהזמן כדי לפתח עוד פעילות של הגשמה עצמית והגדרה חברתית. התנדבות זו דרך נהדרת לעשות את זה. מד"א, קפה תיקון, גינה קהילתית, הוראה פרטנית בבית ספר ועוד.



אחרי זה להוריד עוד 20% משרה ולהגביר מינון של פעילויות אחרות וחוזר חלילה. עד שאחרי עשור או שניים יורדים ל0 אחוז משרה ומאה אחוז פעילויות אחרות.



זה מעבר שאפשר להתחיל מוקדם בהרבה ומאפשר בנייה הדרגתית של הלו"ז במקום צורך להתמודד בין לילה עם יומן ריק.



אסייג שאני לא חושב שכל הורדה של אחוזי משרה חייבת לבוא עם הגברה של פעילויות אחרות. נמנום ולקיחת החיים באיזי הם יופי של מטרות
🕒 פורסם בתאריך: 22/11/2025 16:28
לא דובר על הנאה, אלא על צורך.



החלפת עבודה בשלבים בתוכן אחר יכולה להיות דרך בטוחה לבנות חיים חדשים.



גם פה יש צורך לא להזניח את הפן החברתי.
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 16:51
מדברים כאן על הצד החברתי של הפורשים ושווה גם לדבר קצת על הצד של דוגמא אישית לילדים: הילדים שצריכים לקום בבוקר וללכת לבית הספר ולחזור הביתה ולהשקיע שעות בלימודים, בייחוד בשנים של החטיבה העליונה לקראת הבגרויות. הילדים האלו מסתכלים על ההורים הפורשים שלהם ונראה להם שההורים שלהם ממש בטלנים שקמים מתי שרוצים ועושים מה שרוצים והראש שלהם בתחביבים ובילויים וטיולים. זו לא בדיוק דוגמא אישית טובה לילדים.
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 16:56
מצד שני זה אכן מודל שניתן לשאוף אליו.
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 18:04
לא יודעת איך זה אצלך, אבל אני כל עשור אחרי גיל 30 הורדתי עוד כמה ממצבת הקשרים החברתיים שלי (בגילאי ה-20 זה היה טירוף) עד שהגעתי למספר חברים שמאפשר לי לשמר קשרים בצורה הגיונית. בגיל מבוגר, הרבה אנשים כבר לא זקוקים להרבה חברים לאורך השבוע. אני מסתפקת בשיחות טלפון פעם בשבוע-שבועיים, מפגשים קטנים פעם בחודש-חודשיים ומפגש גדול (כל החבורה) פעמיים בשנה. מעבר לכך, אני צריכה לנהל קשרי משפחה עם ילדים שעזבו מזמן את הבית וגם עם קרובי משפחה אחרים שברצוני לשמר קשר כלשהו איתם. והכי חשוב - בעלי ואני הפכנו להיות החברים הכי טובים אחד של השני מאז שניהול הזמן בידינו, וזה בהחלט בא על חשבון הזמן שרוצים להיות עם חברים אחרים (כל אחד וחבריו וגם החברים המשותפים).



קשרים חברתיים בעבודה מעולם לא היו מעבר לכך לאחר סיום העבודה הספציפית, ולא משנה כמה היינו אחוקים...
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 18:13
להפך, זו בדיוק הדוגמה.



ההורים שפרשו עבדו קשה מאוד וחכם כדי להגיע ליכולת להינות מפרישה וחיים פחות אינטנסיביים.
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 18:19
בכלל לא בטוח שדוגמא אישית מצד הורים היא משהו שבאמת משפיע על ילדים
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 19:32
זה לא עובד ככה



בטח בגילאי בית ספר יסודי



קודם כל הזמן שלך הופך קצת לזמן שלהם



(היום גם אני נשאר בבית כמו אבא, אבא תאסוף אותי ב12 מהצהרון וכו)



ו

משפיע.



מאוד קשה להניע ילד להשקעה / לימודים / מוסר עבודה כשאתה רואה כל היום נטפליס בבית (גם אם זה לא נכון אבל ככה הם תופסים את זה)



שפרשתי היו לי באמת פנטזיות על זמן איכות עם כל ילד בנפרד ושאעצים אותו



בפועל זה לא היה חלק בכלל



היו הרבה רגעים יפים



אבל בסהכ לא בטוח שהתקופה הזאת הטיבה איתם יותר



חזרתי בגלל זה אחרכ לעבןדה לתקופה



בלי קשר אפשר לעשות המון בפרישה



עם הילדים



אבל זה מצליח הרבה תכנון מקדים



לפחות אצלי
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 20:46
כמה שיותר טיולים במדינות שונות במקומות שונים מסביב לעולם



עם המשפחה הקרובה שלי
🕒 פורסם בתאריך: 23/11/2025 21:25
יש לך בן זוג, ילדים, משפחה וחברים. זה לא בהכרח המצב אצל כולם.



דיברתי על על מצבים בהם עיקר התקשורת של פורש היא בעבודה.



זה לא המצב לקנא בו, אבל זה קורה.
🕒 פורסם בתאריך: 24/11/2025 00:35
אמרו את זה בתחילת המאה הקודמת, כשאימהות דרשו לצאת לעבוד ולפתח לעצמן קריירה.



אמרו את זה בשנות השישים, כשאחד מבני הזוג ביקש להתגרש.



אמרו את זה בתחילת המילניום, כשהתחילו להתיר נישואים חד-מיניים במקומות מסויימים.



הטיעון של "דוגמה רעה לילדים" זה קלף המיקוח ששמרנים תמיד שולפים כשקשה להם לקבל את זה שהחברה משתנה, ומשום-מה נראה שהטיעון הזה תמיד מוצא את עצמו בצד הלא-נכון של ההיסטוריה.
🕒 פורסם בתאריך: 24/11/2025 06:51
אני אענה לגבי קשרים חברתיים, בתור מישהי שעדיין עובדת (לא בארץ).



קשרים חברתיים במקום העבודה זה לא תמיד משהו בר-קיימא: אם הדבר היחיד שיש לכם במשותף זה העבודה, אז בחמש-אפס-אפס זה נגמר. כשמחליפים מקום עבודה זה נגמר. שמרתי קשר קרוב עם שני קולגות מלפני שני מקומות עבודה, אאוטסיידרים מעניינים ונבונים, אבל כן היה לנו הרבה במשותף וחלקנו פרספקטיבה דומה על החיים.



חברי-עבודה אחרים העפתי מהחיים שלי כשהמלחמה התחילה והם נקטו בעמדות פוליטיות שלא יכולתי לקבל. כשהתחיל קורונה ואנשים עבדו יותר ויותר מהבית, נהיה קשה לבסס קשרים במקום העבודה. כיום אנחנו נדרשים להגיע למשרד יומיים בשבוע בלבד, איזה שרוצים. נדיר שאני רואה אותו בנאדם יותר מפעם-פעמיים בחודש. בצ׳אט אין חברים, אי אפשר לדבר ת׳כלס כי האויב (הבוס) עלול להאזין.



המעגל החברתי שלי כרגע הוא בן-זוג (הכרנו בפאב השכונתי), שני הקולגות לשעבר הנ״ל, בן הדודה שהיא בת גילי, השכנים בבניין (יש לנו חצר משותפת, ואנחנו יושבים על כוס יין כל ערב כשמזג האוויר סביר), מישהי שאני מכירה מהקפה השכונתי ושני חבר׳ה מקבוצת הטריוויה התחרותית שלי (הם גרים מאוד רחוק ואני רואה אותם פעם בחודשיים).



לדעתי אפשר לבנות חברויות כאלה בכל סביבה שמגיעים אליה באופן קבוע. יש מלא יהודים בחו״ל שהולכים לבית כנסת למרות שהם חילונים, כי זו קהילה עם פעילויות ומפגשים. ידיד שלי הולך למועדון של מתקני אופניים בהתנדבות. לא צריך עבודה כדי למצוא חברים, בעיקר צריך להוציא את עצמך מהקומפורט זון ולפגוש אנשים פנים אל פנים באופן קבוע. פחות אינטרנט, יותר מציאות. מהצד החיובי, אם לא עובדים אז יש יותר זמן ואנרגיה לפעילויות כאלה כנראה.



הבאסה היחידה זה שלפעמים פוגשים אנשים מעניינים, אבל הם יהיו יותר מדי עסוקים מכדי להיפגש כי הם עובדים כל הזמן.
🕒 פורסם בתאריך: 24/11/2025 09:10
זה כל-כך מתוק התיאור הזה, הייתי חייבת לצטט.

היו לי קשרים חמים עם הקולגות, כולל ביקורים הדדיים ושיחות על הילדים ועל החיים. בכלל, לכל מקום שנדדנו בארץ , פיתחתי יחסי ידידות ושכנות.



אז קשרים חברתיים יש לי גם בישוב הנוכחי, אבל אני דיברתי על חברויות של ממש שנמשכות לאורך הרבה שנים ומצליחות לשרוד מעברים ושינויים של שני הצדדים, ובמיוחד מצליחות לשרוד את התקופות העמוסות בקריירה וילדים וגם מרחק פיזי, ואז גם לצלוח את הצורך ההולך וקטן בהמון חברים.
🕒 פורסם בתאריך: 24/11/2025 09:13
אבל ציטטת את @MMM שפרש כבר מזמן. אולי ההשוואה הנכונה היא כשהומו מרגיש שהוא נותן דוגמא רעה לילדיו :)